לשרידי עיר המרפא והמרחצאות הציורית (שבגרמנית נקראה ברטפלד), נדרשו 75 השנים שחלפו מאז הובסה החיה הנאצית החודש בשנת 1945, עד שספר התורה נתפר מחדש. עשרות יריעות אבדו כמובן לנצח, מפני שנשרפו עם בעליהן במשרפות אושוויץ. אך מה שנותר, רוכז אט אט, ואילו היריעות החסרות נכתבו מחדש – עד שהיריעות כולן נתפרו מחדש והפכו לספר תורה כשר, המופקד למשמרת בבית כנסת 'היכל יהודה' בשדרות העצמאות (כמה סמלי...) בקרית שמואל. גבאי בית הכנסת מיכה שחרור שומר עליו מכל משמר ומוציאו מידי פעם לקריאה בציבור, כשעל מעילו האדמדם הכתובת המרגשת והרב משמעית: "לזכר קדושי קהילת ברדיוב, סלובקיה".
בני הדור השני ליוצאי ברדיוב-ברטפלד, מספרים כי הספר המקורי שכן כבוד בבית הכנסת 'ביקור חולים', ולעתים גם שימש בית כנסת נוסף בעיר ושמו 'ימין צדק'.
הסופר והעיתונאי שאול מייזליש, בן בני הדור השני ליוצאי ברדיוב, מספר על נסיבות הכשרת הספר לקריאה כאן בישראל: "אני שמעתי את שמעו ונסיבות אובדנו של ספר התורה מאבי, יעקב מייזליש ז"ל. הוא סיפר לי את הסיפור, למרות שלא היה עד ראיה לו, כי באותה תקופה כבר היה בקרקוב, פולין, ונישא לאמי חיה-האלה. הסיפור התפרסם בקרב כל יוצאי ברדיוב: כאשר פלשו הנאצים במרץ 1939 לצ'כוסלובקיה והחלו הגזירות, האיסורים וההגבלות על פי חוקי נירנברג הגזעניים. ראשי הקהל בראשות העסקן רפאל לוי החליטו להציל את ספר התורה ויהי מה – באמצעות פרימת תפריו והפיכתו לגווילים אישיים של מאות מבני העיר".
בפרוץ השואה פוטרו היהודים ממשרותיהם הציבוריות, לרבות בעלי קתדראות באוניברסיטאות. נאסרה עליהם הכניסה לבתי קפה ולבתי הספר, וסיפורה העגום של 3,000 יהודי העיר הגיע לקיצו כגורלם של שאר היהודים בצ'כוסלובקיה, כרבע מיליון איש, שנרצחו במחנות המוות.
בטרם נפרדו היהודים לגורלם, הם הבטיחו זה לזה להיפגש בשש אחרי המלחמה ולתפור מחדש את הגווילים. אבל רבים לא חזרו. היריעות נשרפו באש הכבשנים ואותיותיהן פרחו באוויר.
למזלם של היהודים, חלק מהם ניצלו, עם היריעות שהוסתרו על גופם, הודות למחסות שהעניקו להם מקומיים. אחרים ניצלו במרד של 1944 שהכיל את כל יישובי מרכז סלובקיה, ובחסותו ברחו יהודים ממקומות המסתור להרים שמסביב, והצטרפו לשורות הפרטיזנים, עימם שירתו עד שיחרור העיר בידי הצבא האדום ב-1945.
טיפין טיפין חזרו השרידים המוצלים, ושלפו מתחת לחולצותיהם את הגווילים – כל אחד והגוויל האישי שליווה אותו כל שנות המלחמה. חלק מהיריעות היו מגואלות בדם, מחמת מכות שחטפו בעליהם.
כך התברר שגווילים רבים עלו באש השמיימה. פרשת נשא, למשל, אבדה כולה, מפני שהמשפחה שנשאה אותה על גופה, עלתה בסערה השמיימה דרך ארובות אושוויץ. מבצע איסוף הגווילים נמשך עשרות שנים, עד שהפכו מחדש לספר תקני במשכנם האחרון כאן בבית.
הספר הוכשר בעמל רב לשימוש מחדש. לאחר ששוקם, הוכנס הספר, שמעילו האדמדם נתרם על ידי אברהם אליעזר גרוסגוט, לבית כנסת ברמת גן ואחר כך עבר לבני-ברק; וכשאחד המתפללים המקומיים, שמואל לייבוביץ, עבר להתגורר בגבעת שמואל, הוא לקח עימו את הספר והפקידו בהיכל הקודש של קהילה החדשה אליה הצטרף, קהילת 'היכל יהודה', שם הוא מוצא מידי פעם, ובעיקר ביום הזיכרון לשואה, יום העצמאות ויום הניצחון על הנאצים, לקריאה בציבור לעילוי נשמתם של 3,000 יהודי ברדיוב שלא זכו להגיע ליום הניצחון על הנאצים, בדיוק השבוע לפני 75 שנה.