"אנשים בדרך כלל נוטים להסתכל דרומה, אבל בצפון מתנהלת מלחמה פשוט מסוג אחר. צה"ל פוגע קשות בחיזבאללה. זו עבודה סיזיפית, נעשית לאט וזהיר. אתה מצליח לזהות אויב, ופוגע בו, לפעמים אפילו במרחק של כמה קילומטרים. הם לא מצליחים כמעט להתקרב לגבול".
הדובר הוא סא"ל במילואים בנימין טרופר, מפקד גדוד 21 בחטיבת כרמלי, שמשרת במילואים מאז שמחת תורה, למעט תקופת התרעננות בת חודש וחצי, שלאחריה חזר עם חייליו לצפון.
והוא מוסיף: "זו אולי אחת ההצלחות של הצבא: לתת להם מכה שגורמת להם להיות הרבה יותר מפוחדים. אני משתמש ב'מפוחד', לא ב'מורתעים', כי הם הרבה יותר מפוחדים ברמה האישית. לוחם חיזבאללה שנשלח היום למשימה, לדעתי מפחד הרבה יותר מאשר לפני חצי שנה".
החטיבה חזרה לאיזור הקרבות שלה בתש"ח
בחיים האזרחיים מנהל טרופר עמותה שנקראת 'זאת ירושלים', שעוסקת בהסברה של המציאות במזרח ירושלים, מתוך השקפת עולם ציונית, ישראלית. ירושלים היא כור מחצבתו – הוא ירושלמי מלידה. בן 42, תושב שכונת עיר דוד, בנו של הרב דני טרופר, מייסד עמותת 'גשר', ואחיו של השר חילי טרופר מהמחנה הממלכתי. נשוי + חמש, בגילאי 5 עד 15.
בנעוריו למד בבי"ס חורב ובתיכון בישיבה של הרב שרלו, עוד כשפעלה בפתח תקווה. בסדיר שירת בגולני, בגדוד 13, שם התקדם עד לתפקיד מפקד גדוד. חטיבת כרמלי בה הוא משרת כיום, לחמה בגליל המערבי ובגליל העליון במלחמת העצמאות - וכיום, כחטיבת מילואים, שוב נלחמת באותן גזרות. הלוחמים כולם יוצאי גולני.
איפה תופסת אותך המלחמה?
"בתפילת ותיקין בעיר דוד. תוך כדי תפילת ותיקין אומר לי חבר מתנדב מד"א, שהם קיבלו התראה ללכת לתגבר בדרום, ושהוא לא יודע מה קורה שם. ואחרי רבע שעה הייתה אזעקה בירושלים. רצתי הביתה לילדים, הכנסתי אותם לחדר המוגן שלנו – אין לנו ממ"ד - ואחרי כמה אזעקות, הבנתי שאנחנו באירוע אחר. מהר מאד התחלתי לקבל טלפונים מהחטיבה, ובתשע בבוקר הייתי בדרך לצפון, לימ"ח. עוד באותו יום קיבלנו גזרת אחריות בגליל המערבי.
"ההרוג הראשון מהגדוד שלנו היה נועם סלוטקי הי"ד, שבבוקר שמחת תורה, כשדיווחים ראשונים על חדירת המחבלים הגיעו, עלה על מדים, ועם אחיו ישי יצא להילחם. השניים נסעו על דעת עצמם ליישובי העוטף במטרה להציל חיים ולהיאבק במחבלים, שניהם נהרגו בקרב ליד קיבוץ עלומים. נעם הוא בעצם ההרוג הראשון של הגדוד שלנו בדרום".
ומה אתם עושים באותו זמן?
"ביומיים הראשונים שקט. ביום שני, תשיעי באוקטובר, יש לנו היתקלות עם חוליית מחבלים שניסו לחצות את הקו בגזרה המערבית. בלמנו אותם על הגבול. הם לא הצליחו לחדור לישראל. זה לא קיבל תהודה בתקשורת, שהפנים שלה היו מופנות לדרום. בקרב ליד קיבוץ אדמית נהרג סא"ל עלים עבדאללה, סגן מפקד חטיבה 300 של אוגדה 91, תושב יאנוח-ג'ת.
"בשבועות הראשונים ספגנו בהרבה מאוד טילי נ"ט. כל מי שעשה טעות ונחשף, ירו לעברו טיל נ"ט. יומיים אחרי עלים עבדאללה נהרג מפגיעת טיל נ"ט סמ"ר (מיל׳) מתניה אלסטר, בן 22, משדה אילן.
"ברגע שלמדנו והבנו איך האוייב עובד, והשתנינו בהתאם, גם התחלנו להרוג אותם יותר, בלי להיפגע. ככה זה – לומדים מהר, גם מטעויות וגם מהצלחות. והתוצאה הסופית היא שבסוף לאוייב הרבה יותר קשה היום לפגוע בחיילי צה"ל. זה לא שלא יורים פה, אבל היום החיזבאללה מאוד מאוד מתקשה לירות מדוייק כמו שהיה יורה בעבר.
"יש לחימה כל הזמן גם בגליל המערבי. קריית שמונה, בצדק, תופסת כותרות. זו העיר הגדולה ביותר במרחב, שיש בה הרבה ירי. וגם בגליל המערבי יורים לא מעט - פחות על יישובים, ולכן זה תופס פחות כותרות. בשבוע שעבר ירו על שלומי ועל אילון, ואז זה התפרסם.
מה המוטיבציה של החיילים שלך, אחרי חמישה חודשים?
"החיילים פה חיים בעצים, ביערות, בשיחים, בתעלות. זה מאוד מאוד סיזיפי וזהיר, ובסוף מביאים הצלחות. עוד טיפה ועוד טיפה, וזה מצטבר".
חטיבת כרמלי, כפי שציינתי, לחמה במלחמת העצמאות במרחבי הגליל המערבי והגליל העליון. טרופר מספר על חיבור שעברו למורשת החטיבה מתש"ח: "היתה תקופה קצרה שירדנו להתאמן באיזור, ועשינו מסע כל הגדוד באיזור קיבוץ יחיעם. דמיין לך מאות לוחמים של היום, שיורדים עם כל הציוד הצבאי שלהם, ועולים מאנדרטת שיירת יחיעם - שיירה שנפלה בתש"ח והובלה על ידי הגדוד שלנו. השלמנו את המסע, ועלינו ברגל מהאנדרטה עד קיבוץ יחיעם, לקבלת פנים מאוד מאוד חמה של חברי הקיבוץ. הם גילו באמצע היום, שנכנסים להם לקיבוץ מאות לוחמים של צה"ל, במסע עד המצודה שבה עמד הקיבוץ בתש"ח. זו היתה סגירת מעגל בין לוחמי מלחמת העצמאות, ללוחמי מלחמת שמחת תורה".
מילואים זה גשר
בנימין, אתה הבן של מייסד תנועת 'גשר'. אתה מרגיש גשר במילואים האלה, אחרי תקופה לא קצרה של קרע חברתי במדינה?
"מילואים זה תמיד גשר. גדוד מילואים של צה"ל - חי"ר, שריון, תותחנים, הנדסה, מה שלא יהיה – הוא חתך מאוד מעניין של אזרחי מדינת ישראל. גם בתקופה של מריבות פוליטיות, זה לא עניין פה אף אחד. אנשים הגיעו להתאמן בקיץ האחרון, במשך שבוע, בחום של יולי-אוגוסט, והיה ברור לכולם שבאים. לא הייתה אפילו שאלה. לא הייתה ירידה בהתייצבות, הכול היה רגיל. וגם במלחמה עכשיו, המספרים הם מדהימים. אני לא יכול להגיד מספרים, אבל ההתייצבות פה היא מטורפת, כולל אחרי שיצאנו הביתה וחזרנו. היו שחששו מה יקרה למילואימניקים: יגיעו עוד פעם? אולי אחרי שהם יהיו בבית, ויראו מה קרה לעסקים שלהם ולמשפחות שלהם, הם לא יחזרו? ובסוף אחוז הגיוס השני קרוב ל-100%, וגם זה בעיקר כי היו אנשים שאנחנו שיחררנו".
גם כשיש אפשרות של כניסה לשטח לבנון?
"זה על השולחן, זה השיח פה. אם אתה שואל את החייל מה הוא רוצה - זה מה שהוא רוצה. אם מדינת ישראל תביא את ההישג בדרך אחרת – בסדר. אבל חייל, משימתו היא להתכונן למלחמה. ותוך כדי שנלחמים, גם נערכים למלחמה. ואם המדינה תחליט שהצעד הנכון עכשיו הוא לתקוף בלבנון, אנשים פה יעשו את זה בלי להתלבט בכלל".
קשר הדמים בין ערב אל עראמשה לחברון
אחד הכפרים בגיזרה של בנימין הוא הכפר הבדואי ערב אל עראמשה שליד חניתה, סמוך לגבול. חלק גדול מבני הכפר משרתים בצה"ל בתור גששים, לוחמים קרביים בכל מיני יחידות, ורבים גם במג"ב. "באחד הימים", מספר בנימין טרופר, "פונה אליי הרבש"ץ של הכפר ואומר לי: 'תשמע, נפטר מישהו מהכפר ממחלה. תהיה הלוויה בצהריים בבית קברות, אבל כדאי שתלך תראה את הבית קברות, כי יכול להיות שהוא במקום חשוף ומסוכן'.
"אני יוצא לבית קברות, פוגש שם את המשפחה ואת האחים, ואת האחראים על הקבורה, ומשוחח איתם ועם האח של הנפטר. ואז הוא אומר לי: 'בוא תראה משהו'. הוא לוקח אותי הצידה, ומראה לי שעוד אח שלו קבור שמה – רב פקד סמיח סוידאן הי"ד, שנהרג בשנת 2002 בפיגוע בציר המתפללים בחברון, כששימש כקמב"ץ מג"ב חברון. בפיגוע נהרגו כזכור המח"ט דרור ויינברג (שבנו אורי נפצע באורח קשה לפני שלושה שבועות בקרב עם מחבלי חמאס בעזה) קב"ט קריית ארבע יצחק בואניש (שבנו עוז נפצע קשה לפני חודשיים בקרב בג'נין) ועוד עשרה לוחמים, בהם סמיח סוידאן (וגם אלכסנדר יהונתן דוכן הי"ד, שבנו סגן יוחאי דוכן הי"ד, מפקד מחלקה בגדוד 13 שבחטיבת גולני, נהרג בקרב גבורה במוצב נחל עוז בשמחת תורה). בחפ"ק שלי יש שני חבר'ה בוגרי ישיבת שבי חברון שמכירים היטב את הסיפור, מהימים שהם למדו בישיבה. עכשיו הם מגנים על המשפחה של מי שהגן עליהם באינתיפאדה השניה. זו הייתה חוויה מיוחדת בתוך כל הטירוף פה".