נושא חוק הגיוס בוער בעצמותיה של ח"כ מיכל וולדיגר, לא רק בגלל הטיפול שלה כיושבת ראש ועדת הרווחה, במשפחות שכולות, אלמנות, יתומים, הורים שכולים, אחים נפגעי פעולות איבה, מילואימ'ניקים והלומי קרב, אלא גם בגלל שגם לה, כמו לרוב המוחלט של בני ובנות הציונות הדתית – המגזר, לא רק המפלגה –יש חתן שמשרת עכשיו במילואים, "וכל השבת הייתי בפרדס חנה כדי לעזור לבת שלי שכבר קורסת".
אז דווקא מתוך מה שאמרת לי עכשיו, בואי נגיע לחוק הגיוס. בגלל שאת מתעסקת עם משפחות שכולות והורים שכולים, ואת רואה את המחירים שמשלמים חיילי צה"ל, אמרת שאת נגד חוק הגיוס הזה, אבל אם יכניסו בו שינויים כן תצביעי עבורו.
"אני אמרתי שהחוק כפי שהוא היה כשהוא נכנס לכנסת עכשיו - לפני שבוע ומשהו – לא נצביע עליו. הוא בוודאי דורש שינויים. אבל גם אחרי שינויים, לא יהיה קל להעביר אותו, כפי שגם אי אפשר להתעלם ממנו. זה אירוע.
"המטרה שלי, אני אומרת את זה בצורה הכי גלויה, שהרוב המוחלט של צעירים חרדים ייקחו חלק פעיל בחיזוק המערכות הלאומיות שלנו: שירות צבאי או שירות אזרחי, אבל בעל משמעות. משהו אמיתי. אני כן בעד שהמצטיינים יזכו להכרה, כמו שזוכים המצטיינים, להבדיל, בתחומי הספורט והאמנות. צריך גם כאלה שבאמת תורתם אומנותם, זה בסדר. אבל הרוב אמור לקחת חלק בשירות.
"ויש עוד נקודה חשובה: חקיקה לבדה, גם אם תהיה מושלמת, בדיוק כמו שאתה או אחרים רוצים, בלי התפשרות כזו או אחרת - לא יכולה ליצור שינוי. הרי גם היום אין חוק שנותן פטורים. כלומר, לכאורה, כל החרדים אמורים להתגייס. אבל זה לא קורה, ויש הרבה סיבות למה זה לא קורה. אנחנו לא רוצים את כולם בכלא, נכון? כי אנחנו מבינים שאם כולם יהיו בכלא, העול על כתפי המשרתים וחיילי המילואים יהיו עוד יותר גדול, כי יצטרכו עוד חיילים לשמור עוד עליהם בכלא. ולכן צריך חוק, וברור לנו שצריך חוק, כדי שייעשה פה שינוי עומק רציני. אבל צריך שבחוק יהיו צעדים מעשיים".
כמו מה?
"כמו פתיחת מסלולים נוספים וגיוס הדרגתי של אלפים במסגרות מותאמות".
מה זה מסגרות מותאמות?
"קודם כול מבוא לשירות - שלב ההכנה: להרחיב את המערך של המכינות הייעודיות לצעירים חרדים. זה מהלך אסטרטגי. להקים מכוני הכוונה".
הקמת מכינות קדם צבאיות, אבל מותאמות לחרדים?
"כן, מכינות קדם צבאיות בהחלט. להסיר את המגבלות הבירוקרטיות. יש כל כך הרבה מגבלות בירוקרטיות, שאנחנו נוכל נאפשר להגדיל את הכמות של המשתתפים, ונוכל להפוך את המכינות לגורם מקדם לגיוס".
אבל אם הרבנים לא יגידו להם ללכת למכינות, החרדים ילכו למכינות כאלה?
"לכן אמרתי לך: חוק לבדו לא יעזור. אנחנו צריכים חוק, שהוא יהיה חוק טוב, לא מושלם אבל חוק טוב שיבין את האירוע, לצד הכנה בתוך צה"ל, לצד עבודה בתוך החברה החרדית.
"אני נורא חוששת מניסוי שלא יצלח. כלומר, אם נעשה ניסוי שהוא לא יצלח, נהרוס את האירוע. אנחנו צריכים שהמהלך יהיה מדוייק ונכון. לא להיות איזה פיל בחנות חרסינה, אלא לעבוד נכון".
הצבא היום בנוי לגיוס חרדים?
"לדעתי לא".
אני אגיד לך מה החשש שלהם, והחשש מוצדק: שהצבא יפעל כדי שהם לא ייצאו חרדים.
"לא. שאלת אותי האם אני חושבת שהצבא מוכן לגייס חרדים. אמרתי לך: לא, הצבא לא עושה מספיק כדי לגייס חרדים. לא רק החרדים לבדם אשמים בחוסר הגיוס, אלא גם הצבא. בעבר היתה קונספציה: אנחנו לא רוצים אותם. אנחנו רוצים צבא קטן ומקצועי. אתה יודע כמה עוד ממטירים על נציגי הצבא בוועדות השונות ואין תשובה? אומרים לנו: 'כן, כן, אנחנו מוכנים'. אבל איך אתם מוכנים? פתחתם עוד מסלולים? זה לא רק מכינות קדם צבאיות. זה לגמרי מסגרות שירות ייחודיות. זה כמו שלנו יש ישיבות הסדר ציוניות. אתה יודע שהיום יש כאלף מתגייסים בשנה לתוכניות ייעודיות שמשלבות לימוד תורה עם שירות משמעותי, במסלולים הטכנולוגיים, בלוגיסטיים, וגם בקרביים? מצויין! תרחיבו את זה. שהיועצת המשפטית לממשלה, עם כל הכבוד, תשחרר כספים. לא יכול להיות שהיא תעצור כספים ייעודיים לישיבות הסדר חרדיות. זה פשוט לא נורמלי. אז אנחנו צריכים עוד מסגרות שירות ייחודיות. הצבא לא עושה את זה מספיק טוב".
היועמ"שית עצרה כספים לישיבות הסדר חרדיות?
"הייתה עצירה, שבסופו של דבר זה נפתר, אם אני זוכרת נכון, גם באוצר וגם בוועדת חוקה, אבל הכספים נעצרו. אני מקווה מאוד שהחסם הזה נפתר".
בכנס הוקרה לעמותות המפעילים מתנדבים בתחום בריאות הנפש. צילום: מאיר אליפור
"תרחיש נפילת הממשלה איננו דמיוני"
בהנחה שלא מעבירים חוק כמו שאת רוצה. מחליטים על הנוסח שאמרת שאת לא תצביעי בשבילו. עד כמה את הולכת עם חוסר הנכונות להצביע?
"אני לא רוצה סתם לדבר על דברים תיאורטיים. אפילו בצלאל סמוטריץ' אמר את זה בצורה מאוד ברורה: אנחנו נצביע רק לחוק שבאמת יביא לגיוס מהיר ואמיתי של חרדים. לא זיוף ולא שקר. כשיש זיופים, אנחנו נרגיש אותם. אם זה לא יקרה, אנחנו כסיעה נגבש עמדה, וכולנו אולי לא נצביע".
גם אם יהיה ברור שזה מוביל להפלת הממשלה?
"אני רוצה להגיד לך משהו אמיתי: יש דברים שגם אני, מיכל, לא משחקת איתם. כלומר, אני מבינה את האירוע, והוא לגיטימי. אבל בעיני, נושא הגיוס הוא מספיק חשוב, שאני לא מוכנה שישתמשו בו ככלי לנגח את הקואליציה, ככלי להנציח אותה ולאפשר את קיומה עד אוקטובר, או לחלופין להפיל אותה. אני לא במשחק הזה".
לא כלי. אני מנתח לך תחזית ריאלית: החוק מוגש, הציונות הדתית מצביעה נגד, החוק לא עובר. החרדים בתגובה לא מעבירים תקציב. ואז הממשלה נופלת.
"זה לא תרחיש דמיוני. זו תחזית שהיא בהחלט יכולה לקרות".
ולמרות התחזית הזאת, תצביעי לפי מה שאת חושבת?
"בדיוק. אני רוצה להאמין שהחרדים יבינו, כמו שכולנו מבינים, שיש פשרות בחיים, ואנחנו רוצים להתקדם ולא להיתקע. הם צריכים להבין גם באופן מעשי. מה הם חושבים? שהממשלה הזאת תיפול, ולמחרת תקום ממשלה אחרת ויוותרו להם? בסוף הם צריכים להיכנס לתוך האירוע הזה, כמובן בלי לפגוע חס וחלילה בתורה. התורה היא הבסיס לכול, היא הבסיס שלנו, היא הבסיס של כל עם ישראל, ולימוד התורה הוא חשוב והכרחי. וגם קיום התורה, שבין היתר, נעשה גם על ידי שירות בצבא הגנה לישראל. זה האירוע. ולכן אני רוצה להאמין שנצליח להעביר אותו.
"אני רוצה להאמין שנצליח להביא את החרדים לחוק שהם יצביעו בעדו, ואגב, אני חושבת שהם צריכים להצביע בעדו. אני לא אהיה הגוי של שבת שלהם, שהם יימנעו, ואני אצטרך להצביע כדי להציל את הממשלה. לא, לא. הם יצטרכו להצביע בעד חוק. ואני מאמינה שנצליח להגיע לשם. היה ולא נצליח להגיע לשם, אנחנו כסיעה, אם נגיע להחלטה שאין ברירה וזה האירוע, אז אנחנו כסיעה נחליט, אני מניחה שביחד, בצוותא, שלא מעבירים אותו. אבל אני מקווה שלא נגיע לשם".
אבל החרדים אומרים: כן חוק, לא חוק, אנחנו לא מתגייסים. את אמרת בעצמך: אי אפשר להכניס את כולם לכלא. והם אומרים: לא מתגייסים, לא באים, לא נקבל את הצווים יותר. תעשו את החוקים שאתם רוצים - אנחנו לא מתגייסים, נקודה. תסכימי להפעיל סנקציות תקציביות נגדם?
"זו מערכת של אחריות ותגמול. גם אם לא מדובר בכלים שמשנים את המציאות מהקצה אל הקצה, בהחלט שימוש מושכל בסנקציות ותמריצים זה חלק חיוני מהמנגנון. אז אני כן מבקשת לשפר ולהרחיב את מדדי התמרוץ והשקיפות, מעבר למוצע בטיוטה הנוכחית".
את בעד סנקציות כאלה?
"כן, בהחלט אני בעד. אבל אני רוצה לשים כוכבית: אני גם בעד שהעניין יהיה שוויוני, ולא לא-שוויוני. בוא נדבר לדוגמה על הערבים. לא יכול להיות שקבוצה אחת שלא מתגייסת, אנחנו עושים כלפיה סנקציות כאלה ואחרות: כלכליות, אישיות; וקבוצה אחרת שלא מתגייסת, היא לא מקבלת כלום. זה בסוף צריך להיות שוויוני".
אבל אז יבואו הערבים ויגידו: אין בעיה, תגייסו אותנו.
"בסדר, מאה אחוז. יש שירות – השירות הלאומי האזרחי. לא חסר מה לעשות במדינת ישראל. מי כמוני נמצאת בחברה האזרחית, ויודעת עד כמה העבודה שם קשה ומאתגרת. אז בסוף זה צריך להיות שוויוני. לא שאני חושבת שהסנקציות והתמריצים זה חזות הכול. אבל עדיין צריך לשייף פה ולשייף שם, כך שזה באמת יתמרץ בצורה אמיתית ונאותה את האירוע. אבל שוב, זה צריך להיות בליל של כל הדברים ביחד, כך שבאמת ניצור פה משהו טוב, שבאמת יקדם אותנו לכך שאנחנו נגדיל את הסד"כ בצה"ל, ונקטין את המעמסה שמוטלת היום על כתפי המילואימניקים.
"אבל אני אומרת לך: בוא לא נחיה באשליות. גם אם הכול יילך כמו שצריך, זה לא יקרה בן לילה. אבל צריך להתחיל עם זה באיזשהו שלב, כי אם לא נתחיל שום דבר לא יקרה".
אני אומר עכשיו מהצד השני: המחשבה הזאת שאם החיילים יתגייסו, זה בבת אחת יוריד נטל מהסדיר ומהמילואימ'ניקים, היא קצת אשליה.
"נכון, אני מסכימה איתך".
כי גם החיילים שיגייסו אותם יתגייסו חסרי מוטיבציה, לא תראי אותם עם סכין בין השיניים.
"נכון. אבל אני מאמינה שהם כן יתגייסו עם מוטיבציה. גם היום כבר מתגייסים חרדים שהם כן עם מוטיבציה. אבל אני חייבת לך: עוד לא דיברנו על שלב ב', שהוא המסלול המאוחר לשירות פעיל. כלומר, לאותם חבר'ה, שהיום הם כבר לא בני 18 ו-21. הם נמצאים כבר בשנות ה-20 המאוחרות שלהם. להם יש ליצור תוכניות הכשרה קצרות לשירות קרבי או מקצועי. אני כן מאמינה שאפשר לקחת בן אדם, שכן יש לו את היכולות ואת הכישורים, ותוך חצי שנה להכשיר אותו לשירות קרבי או מקצועי. לשלב אותם בתוך שירות מילואים פעיל, ולא לוותר עליהם.
"גם המבוגרים יותר יכולים להיכנס לתוך האירוע. אני רואה את הבן שלי, בן 30, טוחן ימי מילואים. אני לא חושבת שכל אחד יכול לעשות את מה שהוא עושה. אבל בהחלט לקחת את המבוגרים יותר, שהם כן עדיין בתוך הגיל הזה שהוא גיל של שירות מילואים, ולהכניס אותם פנימה.
"ועוד לא דיברנו על שילוב מקצועי של מתנדבים קיימים: אלפי חרדים בכל ארגוני ההצלה, עושים עבודה יפה".
כן, אבל זה לא מוריד מהנטל על החיילים.
"למה? אפשר לקחת חרדים שהם כבר בעלי מיומנויות רפואיות מבצעיות, ולתת להם את זה יחד עם הכשרה מקצועית ממוקדת. אפשר להכשיר כוח לרפואה בקלות. למה הם לא יכולים להיות חובש קרבי? אפשר להכשיר כוח רפואה קרבי איכותי למערך הצבאי במילואים. זה לא יקרה מחר, אבל כן יקרה בשנה הקרובה. בתוך שנה, בשנה הבאה, אנחנו נוכל להתחיל להרגיש קצת את הירידה בנטל. לא מיידית, לא עכשיו עשרות ימים פחות, אבל כן אני מאמינה שאם נעבוד נכון, ובאמת בצורה מושכלת, אנחנו נצליח. אני מאמינה בזה".
עם הלומי קרב ביום ההוקרה לפצועים ביום שני השבוע
התחרות במשק החלב טובה לישראל
אני רוצה לשאול אותך בנושא שאמנם לא קשור אלייך ישירות, אבל בכל זאת לשר: רפורמת החלב. לפני שבוע היה טור במצב הרוח שתמך בסמוטריץ', אבל הוא הראה שמתוך 10 שקלים שאני משלם על החלב, 2 שקלים זה היצרן, 8 שקלים זה השיווק. וסמוטריץ' בא ואומר: בוא אנחנו נטפל ביצרן, למרות שהבעיה היא השיווק.
"לא, הוא לא מדבר רק על היצרן. הבעיה היא איך לשבור מונופולים - מונופול של תנובה ושטראוס - ששולטים לאורך כל הדרך. הם לא הרפתנים, הם המחלבות. המטרה איננה חס וחלילה לפגוע בחקלאות. 80% מהייצור יישאר פה בארץ, והגידול פה בארץ, וכל הייצור פה בארץ, ו-20% יהיה ייבוא, כך שהייבוא, אגב, הוא לא יהיה חלב ניגר; את זה אי אפשר להביא. זה כן ייתר את הגבינות הקשות וכדומה. הרי לא יכול להיות שיהיו מכסות. ששופכים חלב, וכשאתה הולך לסופר, אתה רואה רק חלב מועשר, כי שפכו את כל החלב הניגר הרגיל. זה מטורף".
אז תבטלו מכסות, בלי ייבוא.
"קודם כול, זה גם וגם".
למה גם וגם? למה לא רק?
"כי זה הוכיח את עצמו. אמרתי שהייבוא הוא לא ייבוא על חלב. הוא ייבוא על תוצרים שהם הקשיחים יותר, העמידים יותר. אדם ירצה חלב, או מוצר חלב, שיקנה בשוק החופשי. יבוא בסדר הגודל הזה אף פעם לא פגע, אלא רק הוריד את יוקר המחיה. אנחנו רוצים בסוף, שהצרכן בקצה ירגיש בכיס שלו שהוא משלם פחות, בלי לפגוע בביטחון התזונתי, בלי לפגוע בחקלאות, בלי לפגוע במיתוס האמיתי לגמרי, שקו הגבול זה קו המחרשה. אנחנו מאמינים בזה".
אבל זה כן פוגע בחקלאות. זה כן פוגע בקו המחרשה.
"אני אומרת לך שזה לא פוגע. אני אומרת לך שרפת גדולה, והיא תהיה רווחית, תמשיך לפעול. ההיפך - נעודד אותה: אנחנו נותנים לה עוד אפשרות: ככל שתעשי יותר, תרוויחי יותר. תגדלי, תקני את הקטנות, תגדלי. אנחנו לא בעד לחסל את הרפתות בישראל. הפוך. אבל אם יש רפת שהיא לא רווחית, כמו כל עסק שהוא לא רווחי - מה לעשות? הוא לא רווחי - אז הוא יצטרך לסגור.
"היום מדינת ישראל נותנת לו מכסות. הוא כבר יודע מראש, שהוא מרוויח את ה-X הזה. הוא לא מתקדם, הוא לא מתפתח. הוא יודע: הוא שם את העובד שלו שיעשה את מה שהוא צריך לעשות. אין לו שום תמריץ להתפתח, כי גם אם הוא יתאמץ יותר, ישפכו לו את החלב, והוא יקבל קנסות. הרפתות הלא רווחיות צריכות להיעלם מהעולם. או שהן יגדלו והן יהפכו לרווחיות, ויתמקצעו וישתפרו, או שהן פשוט יסגרו את העסק. אנחנו לא רוצים לפגוע ברפתנים האלה, ולכן מי שלא מסוגל להיכנס לתוך התחרות הבריאה הזאת - מדינת ישראל תעזור לו, תיתן לו, תקנה לו במחיר שווה, במחיר השוק, את כל מה שהוא צריך, וגם תעודד אותו לידי כך, שבמקום רפת, הוא יעשה את השטח שלו לצימר".
שוב, מיכל, את כל הזמן מדברת על הבעייתיות של המכסות. אני מסכים איתך. מכסות זה דבר בעייתי, זה דבר מפא"יניקי, סוציאליסטי. אבל למה יבוא? הייבוא פוגע.
"בכל תחום אחר יש יבוא. בכלל, אני הייתי בוועדת בריאות כשהעברנו את העיקרון שמה שטוב לאירופה, טוב לישראל. זה היה בפירות וירקות. אני מאמינה שתחרות היא בריאה".
כשהיא בתוך החברה הישראלית, היא בריאה. כשהיא בנויה על יבוא, היא חולה.
"לא. כשאמרנו מה שטוב לאירופה, טוב לישראל, זה עניין של יבוא. אני אומרת שצריך לעשות את זה באמת בשימוש מושכל, בזהירות ובחשיבה כל הזמן, ועם יד על הדופק ולא לפרוץ גבולות, אבל זה נכון לעשות את זה. בסוף יש כאן יוקר מחיה מטורף שאנחנו צריכים להקטין אותו. זה בדיוק העניין של לשמור על האיזון בין חקלאות לבין ביטחון תזונתי, לבין אידיאולוגיות שהן נורא נורא נורא חשובות.
"העברנו את חוק החוות. אנחנו לגמרי מאמינים בזה, לצד רגע שהוא פתוח וחופשי, שיש כאן כלכלה בריאה. אנחנו לא רוצים להיות בולשביקים ולחיות במאה הקודמת של כל מיני מגבלות כאלה ואחרות שהן בכלל לא מעודדות את השוק, אלא רק מנוונות אותו".
לתקן אפליה בין יתומים
בואי נדבר על הדברים שאת עוסקת בהם. למשל: הלומי קרב. השבוע שוב התאבד לוחם שיצא מעזה, ונראה שהמדינה לגמרי מחוץ לאירוע.
"אני עסוקה באמת רוב שעות היממה שלי בליווי ופיצוח של כל הנושא של הלומי קרב בפרט, אבל בכלל של פצועי מערכות ישראל. כלומר, פצועי צה"ל, כוחות הביטחון, וגם נפגעי פעולות האיבה. אני עסוקה בליווי משפחות שכולות על כל הרבדים שלהם.
"קח לדוגמה את נושא היתומים. על פי החוק היום, חוק המשפחות שכולות, יתום נחשב רק מי שאיבד את אביו או את אימו עד גיל 21? מי שאיבד אח בהיותו מעל גיל 21, איננו נחשב יתום על פי חוקי מדינת ישראל, ולכן הוא לא זכאי לכל מה שזכאים להם אלה שאיבדו בגיל צעיר יותר. אנחנו עובדים עכשיו על חקיקה בנושא. הייתה ועדת רובינשטיין שישבה על המדוכה בכל הנושא של יתומים, והגדילה בצורה משמעותית את השירותים והמענים שהם יקבלו. משרד הביטחון, יחד עם משרד האוצר, ישבו והרחיבו גם את מה שוועדת רובינשטיין עשתה, הגישו הצעת חוק ממשלתית. היא כבר עברה קריאה ראשונה. עכשיו היא יושבת אצלי בקריאה שנייה ושלישית. וזה לא קל, זה לא קל בכלל, כי אז באים גם האחים, וטוענים: גם לנו מגיע, ואז באים היתומים, שהתייתמו מעל גיל 21, או לחלופין, התייתמו לפני 21, אבל כבר היום הם בגילאי 50 ו-60, והם אומרים: רגע, מה קורה איתנו? והאלמנות וכל המעגלי שכול האלה נמצאים אצלי בוועדה, בשיח מאוד מאוד מאוד מורכב ולא פשוט וכואב, ואנחנו מטפלים בהם.
"אני מקווה שנצליח להעביר את החוק הזה, כשברור לי שהרבה יצאו מאוד מאוכזבים. בסוף, אתה לא יכול לתת לכל המעגלים. אתה חייב רגע לעצור את זה.
"יש קבוצה גם מאוד מאוד כואבת של יתומים שאיבדו רק אחד מההורים. על פי החוק היום, יתומים שאיבדו את שני ההורים שלהם בפיגוע, או איבדו הורה אחד בפיגוע ואחד בכוחות הביטחון, החוק מקנה להם קצבה לכל החיים - מה שאין כן ליתומים שאיבדו את אחד מההורים. אנחנו באים לתקן את זה. החוק לא נתן ליתומים באופן אישי את הקצבה, אלא הוא נתן את זה עד גיל 18 ו-21 להורה שנותר. ברגע שהילד עבר את גיל 21, האלמנה הפסיקה לקבל עבור היתום, והיתום לא קיבל. ועדת רובינשטיין באה ואמרה: אני רוצה לתת ליתום מגיל 21 ועד 30 קצבה של כ-3,000 שקלים, ומגיל 30 עד גיל 40 – 2,000 שקל לכל חודש, מעבר למענים נוספים שהם אמורים לקבל.
"באים יתומי יום כיפור ואומרים: אנחנו אמנם התייתמנו בגיל 3, 4, 5, אבל היום אנחנו בני 50. מה תתנו לנו? בקיצור, יש דיונים מאוד מאוד מאוד מורכבים וקשים בוועדה אצלי לגבי משפחות שכולות".
הוועדות הרפואיות הן אנטי שיקומיות
"אבל אם אתה חושב שבזה גמרנו, אתה טועה. יש גם את חוק הנכים, שגם אותו צריך לתקן. בין הנכים יש גם את הנכים נפשית, וגם את הנכים הפיזיים, וגם את אלה שגם וגם. וכולם שם טוענים פה אחד, שכל הוועדות הרפואיות שקובעות להם מהם אחוזי הנכות, הם ועדות אנטי שיקומיות: הם מסתכלים רק על העבר. אתה צריך רק להוכיח כמה אתה מסכן ועלוב ולא יכול לעבוד, במקום לעודד אותם לצאת ולעבוד ולהתקדם. טלו ועדות משפילות. אז גם כל הנושא הזה נמצא תחת חסותי בוועדה.
"ואז מגיעים פדויי השבי, שגם את החוק שלהם אנחנו צריכים לתקן. יש חוק שקובע שהם אוטומטית עם כ-50 אחוז נכות. ועכשיו מדינת ישראל הגישה הצעת חוק, לתת להם מאה אחוזי נכות. ואז מגיעים נכי צה"ל, וטוענים: רגע, סליחה, למה הם? אנחנו הלכנו ושחררנו אותם ונפצענו פיזית, או נפצענו נפשית, ואנחנו כולנו הלומי קרב, או פוסט-טראומה, או ככה וככה - למה אנחנו צריכים לעבור את הוועדות האלה, שהן משפילות והן אנטי שיקומיות? גם אנחנו רוצים. בקיצור, 'שמח' אצלי בוועדה. ואנחנו צריכים באמת להחזיק את הכול, ולהבין שיש לנו כאן מדינה, שאת הפרטים בה צריך לשקם, ויש לעבור למוֹד של שיקום, ולא למוֹד של פיצוי".
באזכרה של רועי וייזר ז"ל.
אז את נכנסת להמון פרטים, שאני סומך עלייך כי אני לא בקיא בהם. אבל בסופו של דבר, אני מניח שהכול מתנקז למה שנקרא: כסף, תקציב.
"הלוואי! אני חושבת שזה לא רק זה. כי שיקום זה שיקום נפשי, רגשי. זה שיקום תעסוקתי, זה שיקום חברתי-קהילתי, וכדי שנאפשר את השיקום, צריך אנשי מקצוע".
גם אנשי מקצוע זה תקציב.
"לא. נכון שזה עוד תקציב, אבל הבעיה היא מחסור באנשי מקצוע. תחפש לי פסיכיאטרים. אם תמצא, תביא לי. יש לא מעט מקצועות, שבסוף יש לך איקס אנשי מקצוע כאלה, ועד שתכשיר חדשים, יכול לעבור דור".
אז איך פותרים את זה? פסיכיאטרים את לא יכולה לייבא מחו"ל.
"נכון. אפרופו הדיון הקודם. אבל אפשר להביא מחו"ל ולעודד עלייה של רופאים מכל מיני סוגים -לא רק פסיכיאטרים. לעודד עלייה מהארצות שבהן אנחנו באמת סומכים על ההכשרות והלימודים שאנשים עשו בחו"ל ולעודד אותם לעלות לארץ".