"עדיין אין לנו מידע על מספר הקורבנות היהודים שנפלו בעיר חרקוב מאז פלישת רוסיה לאוקראינה. בינתיים ידוע לנו לצערנו על שני יהודים שנהרגו ורבים שנפצעו, אבל אין עדיין אפשרות לקבל מידע מדוייק. לא כל היהודים בעיר הגדולה, השניה בגודלה באוקראינה, ידועים לנו. אילו היו חלילה קרבנות יהודיים נוספים בוודאי שהם לא הובאו לקבר ישראל". כך אמר בשיחה עם 'מצב הרוח' הרב משה מוסקוביץ, רבה הראשי של חרקוב, לשעבר בירת אוקראינה.
עם תחילת המלחמה נאלץ הרב לעזוב את העיר וחזר לביתו בארץ. לקראת חג השבועות הוא חזר לחרקוב, אבל רק עם בן ובת. רעייתו וילדיו הקטנים נשארו לפי שעה בארץ, מחמת הסכנה.
במהלך שיחתנו , סיפר הרב מוסקוביץ ששעה קודם לכן הייתה שוב הפגזה כבדה ליד גן הילדים היהודי בסמוך לבית הכנסת והיו קרבנות. "בימים האחרונים יש הפגזה כמעט כל יום, בעיקר בשעות אחרי הצהרים המאוחרות, והפגזות חוזרות אחת לכמה שעות במהלך כל הלילה".
הרב, שהוא שליח חב"ד הראשי בעיר, שמח לספר שבשבת לפני חג השבועות נערכו תפילות כמו בכל שבת, למרות ההפגזות, ובחג השבועות עצמו נערכו תפילות החג בהשתתפות רבים מעבר למקובל, מאלה שנשארו בעיר. במיוחד גדל מספרם של אלה שבאו לשמוע את עשרת הדיברות.
"מאידך, היות והעוצר שהוטל על העיר החל משעות הערב (בחג השבועות החל העוצר בתשע ועכשיו דחו את תחילתו לשעה עשר), אין לנו אפשרות לקיים שיעורי תורה בערב ומאותה סיבה לצערנו לא הייתה אפשרות לקיים לימוד ליל שבועות. עם זאת תפילת שחרית מתקיימת בכל יום".
האם עדיין מצויים יהודים רבים במרתף של בית הכנסת הנחשב מוגן?
"מספרם של היהודים במרתף שהסתכם בכמאה ירד במקצת, אבל לפחות לכ-20% מהם אין לאן לחזור, כי בתיהם נהרסו. עם זאת יהודים רבים באים כל יום ובכל היום לבית הכנסת במטרה לשהות במקום המוגן ולקבל עזרה הומניטרית בתחומים שונים. גם ליהודים רבים מאד שעזבו את העיר או שעזבו את אוקראינה אין לאן לחזור כי בתיהם נהרסו או שהבתים טעונים שיפוץ רציני, ומהרגע שתחל העבודה יהיה דרוש זמן רב להשלמתה.
"מעניין לציין שיהודי אחד בן 85(!) שבא בשבוע שעבר לבקש עזרה, הניח תפילין בפעם הראשונה בחייו בהתרגשות רבה. השבוע ערכנו הלוויה לא לקרבן מלחמה אלא לרעייתו של יהודי זה שנפטרה במוות טבעי".
יהודים רבים עלו או נסעו לארץ, האם יש מהם מי שחזרו לאוקראינה?
"לא, בינתיים איש לא חזר. לגבי אלה שתכננו לחזור, אני מבין שככל ששהותם בארץ תימשך יותר - ורובם כבר נמצאים בארץ יותר משלושה חדשים - הרי הסיכוי שהם יישארו ויהפכו לעולים, גדול יותר. מהדיווחים שאני מקבל מיהודים אלה ומהעולים החדשים, אני מתרשם שהם מרוצים מהעזרה ומהטיפול שהם מקבלים מהרשויות וממשרד העליה והקליטה. יצויין, עם זאת, שהיהודים שהיו קשורים לקהילה כן מרגישים בארץ בחוסר של חיי קהילה שהתרגלו אליה כאן בחרקוב.
"אנחנו, בעזרת פדרציות הקהילות היהודיות דואגים כל הזמן - גם בזמן שאנחנו בארץ - לספק אלפי חבילות מזון וציוד רפואי לקשישים ולאלה שאין להם. ניתן לציין שכללית אין בעיר מחסור במזון ואף לא בבשר כשר ועופות. בימים האחרונים היה מחסור משום מה דווקא במלח, אבל המצב לא פשוט וההפגזות ששוב חזרו מטרידות ומדאיגות. כמו שאמרתי מקודם היו היום הפגזות קשות ונורו לכוון שלנו כ-30 טילים. ידוע לנו על הרוג ופצועים ועם זה ידוע שמרכז העיר, המרכז הגדול של חרקוב הרוס לחלוטין. עוד מתחילת המלחמה".
בתשובה לשאלה אומר הרב שככל שידוע לו חלק גדול מרבני הערים שליחי חב"ד באוקראינה, כולל אלה שעזבו עם תחילת המלחמה, חזרו ושוהים עכשיו באוקראינה וממלאים את תפקידיהם ככל שניתן בתנאים המיוחדים של המלחמה. ישנן כמה משפחות שעזבו את חרקוב אבל נשארו באוקראינה, ביניהם כאלה המסתתרים באיזה כפר מבודד או כאלה שעברו לעיר אודסה השקטה יחסית.