היסטוריה גדולה בקטנה: מנסור בין שמיח אל מרזוקי, רק בן 19, מדובאי שבאיחוד האמירויות הפך השבוע לסטודנט הערבי הראשון ממדינות המפרץ שבחר לעשות תואר ראשון בישראל - כסטודנט מן המניין במסלול ממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה.
שום דבר במהלך חייו לא הכין אותו לרגע הזה. הוא נולד וגדל בדובאי, בן בכור למשפחה בת 6 נפשות לאב איש עסקים ואם עקרת בית ש"כל השנים גדלה אותי ואת אחיותיי הצעירות באהבה ובמסירות רבה", הוא מספר בעיניים נוצצות.
"עד לחתימת הסכמי אברהם, יצא לי להכיר ולפגוש יהודים אבל לא הכרתי את ישראל מעבר לעובדה שידעתי שיש מדינה כזו", מספר מנסור בראיון שערכתי עמו בתל-אביב חמישה ימים בלבד לאחר שנחת בישראל, כשהוא עדיין מנסה להסתגל למעמד החדש שלו ומבקש הדגיש שהוא רק "דף קטן בהיסטוריה".
החתימה ההיסטורית על הסכמי אברהם בחודש ספטמבר האחרון הפכה את הקערה על פיה ועוררה בקרב רבים במדינה את הסקרנות והעניין במדינת ישראל.
"המדינה ממנה אני מגיע יוצאת דופן בהרבה מאוד היבטים. חיים בה כיום בשלום ובשלווה מיליוני מהגרים עם 200 אזרחויות שונות - כולל יהודים - והכל הודות לשליט שלנו [השייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן] שגיבש חזון ייחודי לחיים משותפים המבוססים על סובלנות, כבוד ושגשוג", מספר מנסור בעיניים נוצצות.
"לאורך השנים תמיד האזנתי בקשב רב לשליט שלי [השייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן] ובעיקר ללהט ולתשוקה שבהם הדברים נאמרים, ולכן עם החתימה על הסכמי אברהם הבנתי שאני מחויב לעזור לו לממש את החזון - הפעם מול ישראל - ולקדם את האזור כולו לעתיד טוב יותר".
באותם ימים היסטורים, מנסור היה בעיצומם של לימודים לתואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת North of Texas, אבל הצורך להכיר את ישראל מקרוב וללמוד את התרבות היהודית בער בו.
רצה הגורל ואיש עסקים יהודי ממוצא מרוקני בשם פטריק אסולין, חבר קרוב של אביו של מנסור, העלה בפניהם את הרעיון ללמוד בישראל בבית הספר הבינלאומי של המרכז הבינתחומי בהרצליה - שם למד גם דימיטרי, בנו בן ה-24 של אסולין.
"אלוהים מצווה אותנו להקשיב למבוגרים מאיתנו כדי שהברכה תשרה בקרבנו", מסביר מנסור בחיוך. שבועות לאחר מכן הוא עזב את הלימודים בארה"ב, חזר לדובאי ונרשם כסטודנט מן המניין בבינתחומי.
בשל מגבלות הקורונה, את מסלול הלימודים הישראלי הוא התחיל בזום ורק בשבוע שעבר, לאחר שהוסרו מגבלות הקורונה והוא חוסן באופן מלא, הוא נחת בישראל - היישר לדירתו התל-אביבית של אסולין, שדואג לכל צרכיו עד שיוסדרו עבורו המעונות בקמפוס בהרצליה.
"אני מאוד מתרגש להיות כאן", אומר הצעיר מדובאי שפטור משירות חובה צבאי בשל העובדה שהוא בן יחיד להוריו (למנסור כאמור שלוש אחיות צעירות ממנו). "ואני כאן כדי ללמוד ולהכיר אתכם כדי לעזור למנהיג שלי לקדם את חזון המדינה שלנו".
באותה נשימה מנסור מודה שהיו בעולם הערבי שהופתעו לשמוע על הבחירה שלו ללמוד בישראל, אבל התגובות ברובם היו חמות וחיוביות "ובטח בתוך המדינה שלי שעודדה אותי לעשות את הצעד הזה".
הוא גם מספר שהופתע לפגוש כל כך הרבה ערבים במהלך הסיורים שהזדמן לו לעשות עד כה בעיר. "לא ידעתי שכל כך הרבה ערבים חיים כאן. זה הפתיע אותי", הוא משתף וממשיך להסביר על הצורך בסובלנות הדדית.
"אצלנו מסתכלים על אנשים כבני אדם ללא קשר לאמונה שלהם. ולכן שנת 2019 הוכרזה כשנת הסובלנות באיחוד האמירויות. על זה גאוותנו וזה הנושא שבוער בי וחשוב לי להעביר הלאה", הוא מסביר ומוסיף ומפרט "אני לא מתכוון לקחת חלק בוויכוחים הפנימיים כאן וגם הבנתי שהפוליטיקה שלכם מסובכת מאוד - רק לצבור ידע שישרת בבוא היום את המדינה שלי בהבנת הצרכים של הישראלים והיהודים".
כשנשאל מה מצא חן בעיניו עד כה בישראל, הוא צוחק ועונה "מזג האוויר הנעים שלכם. אצלנו הטמפרטורות יכולות להגיע בקיץ ל-60 מעלות צלזיוס(!!!). הקיץ שלכם זה החורף שלנו".
ולמה הוא כבר מתגעגע בדובאי? "לאוכל של אמא! אין כמו האוכל של אמא שלי בכל העולם!", הוא עונה בפסקנות.
היום בשעה 17:00 יתקיים בבינתחומי טקס רשמי לכבודו.
בהצלחה מנסור!