האיש שבנה את גוש עציון

נקודת זמן ראשונה: ד' אייר תש"ח, ערב קום המדינה. במנזר ראטיסבון בירושלים, נשות חברי כפר עציון, ומספר חברים שפונו עמם בחורף, צמודים אל הרדיו. בתל אביב עוסקים חברי מנהלת העם בניסוחה של מגילת העצמאות, העתידה להיקרא בתוך יממה. בגוש עציון מתחולל הקרב האחרון, שבסיומו כובש הלגיון הירדני את הגוש ומעלה באש את ארבעת יישוביו. במנזר ראטיסבון שומעים הנוכחים את הבשורה המרה, המבשרת על נפילת גוש עציון: "מלכה נפלה".

בין הנופלים גם עקיבא גלנדאור הי"ד. חודש וחצי לפני כן, בכ"א אדר א', שמע במכשיר הקשר את הידיעה על הולדת בנו. שם הילוד: שילה. 

ש' – האות הראשונה בשמותיהם של שלושה מחברי כפר עציון שנהרגו ב'שיירת העשרה' בחודש כסלו תש"ח, בימי המצור על הגוש: שלום קרניאל, שמואל קניגסברג, שלמה קלפהולץ. י' – לציון נופלי שיירת העשרה. לה - לציון מספר נופלי שיירת הל"ה. 45 נופלים במאבק על גוש-עציון מגולמים בשם אחד.

כמו כל בני כפר-עציון, עוצבה אישיותו של שילה גל בצל הטראומה של נפילת גוש עציון בשבי הירדנים על סף קום המדינה, והעובדה שבגיל חודש וחצי היה יתום מאב שאותו לא הכיר, אחד מחבורה של כששים ילדים, חלקם הגדול יתומים.

נקודת זמן שניה: אייר תשכ"ז, יוני 1967, מלחמת ששת הימים. שחרור גוש עציון מעורר אצל בני הגוש, שרובם התייתמו מאבותיהם, את התשוקה לחזור ולהקים מחדש את ביתם במקום בו חיו ונפלו האבות. לאחר מאבק ממושך הם מקבלים את אישור הממשלה. שילה גל עולה עם חבריו לכפר עציון. "לא חלמתי באותה נסיעה", סיפר לי בראיון שערכתי איתו ל'הצופה' לפני 22 שנה, "שכעבור 30 שנה אעמוד בראשות מועצה המונה 14 ישובים עם 8,500 נפש, בתוכם 3 קיבוצים והשאר יישובים קהילתיים, עם שתי מועצות מקומיות שכנות – בית"ר עילית ואפרת". הנתונים נכונים כמובן לשנת תשנ"ט, 1999, כשהריאיון התקיים. כיום מונה המועצה האזורית גוש עציון מעל 26,000 תושבים ב-22 יישובים, ועוד 14,000 תושבים באפרת.

נקודת זמן שלישית: סיוון תשל"ט, מאי 1979. יישובי גוש עציון הופכים למועצה אזורית - אחת מארבע מועצות אזוריות ראשונות ביש"ע. לראש המועצה מתמנה חבר כפר-עציון שילה גל. ראש המועצה הראשון של גוש עציון.

תושבים מגוש עציון יצאו לא פעם לפעילויות באוטובוס של המועצה, שבו נוהג – ראש המועצה

בשבת שעברה הלך שילה גל לעולמו באופן פתאומי. "הוא ישב וקרא ספר אחרי התפילה, ופתאום עצם את עיניו", מספרת בתו דגנית. שילה השאיר אחריו חמישה ילדים ומעל 20 נכדים, "כן ירבו", כמו שהיה נוהג לומר.

מותו היכה בתדהמה את מכיריו, למרות בעשרים השנים האחרונות היה מרותק לכסא גלגלים, אחרי שעבר אירוע מוחי קשה. נדם ליבו של האיש שהניח את היסודות לבניה וההתפתחות המשמעותית ביותר בגוש עציון, ב-30 השנים הראשונות אחרי שיחרורו בתשכ"ז. הוא נקבר בתחילת השבוע בבית הקברות של כפר עציון, סמוך לקבריהם של חבריו בני כפר עציון, חנן פורת (שבשבוע הבא ימלאו 10 שנים לפטירתו) והרב אליישיב קנוהל, זכר צדיקים לברכה.

ויכוח בין כפר עציון לאלון שבות

את פעילותו הציבורית החל שילה גל בשנת 1976, כשקם הקיבוץ השלישי בגוש עציון, מגדל-עוז. שילה נשלח מטעם תנועת הקיבוץ הדתי לשמש כמדריך משקי הקיבוץ הצעיר. שלוש שנים כיהן בתפקיד, עד שנת 1979, כשבמשרד הפנים החליט הממונה על תפקידים מיוחדים, הד"ר מאיר שחם ז"ל, שהגיעה השעה להקים מועצות אזוריות ביש"ע, ארבע מועצות – מטה בנימין, שומרון, חוף עזה וגוש עציון. בגוש עציון חיפשו 'פונקציונר' פנוי למשימה, ושילה שבדיוק סיים את תפקידו במגדל עוז היה פנוי. שבעה ישובים מנה אז גוש-עציון, שלושה מתוכם קיבוצים – כפר עציון, ראש צורים, מגדל עוז – והשאר ישובים קהילתיים: אלון שבות, אלעזר, הר גילה ותקוע. 1,200 נפש בסך-הכל.

הקמת המועצה גררה ויכוח על תפקיד ראש המועצה בין תנועת הקיבוץ הדתי, לה היו שלושה קיבוצים, ושראתה עצמה, מכח הזכויות ההיסטוריות, כפטרונית ההתיישבות בגוש עציון – לאלון שבות, שראתה עצמה כישוב הדומיננטי באיזור. שני הגופים שאפו להעמיד ראש מועצה מתוכם. הוויכוח לא הוכרע, ובחודש הראשון לקיומה של המועצה החרימו אנשי אלון שבות את ישיבותיה. לאחר דין ודברים הגיעו לפשרה: ראש המועצה יהיה חבר קיבוץ, אולם אלון שבות תקבל שלושה נציגים במועצה, כולל סגן. שילה, נציג כפר עציון למועצה, נבחר לשמש ראש המועצה. משה פרייזלר, מזכיר אלון שבות שימש סגנו במשך 15 שנה, והתגלה כעזר רב. 

"התחלנו יש מאין", סיפר שילה. "בהתחלה לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה. עד הקמת המועצה קיבלנו את השירותים המוניציפליים מהמועצה האזורית מטה יהודה". 

ראשית חכמה, כחלק מהמינהל הבירוקרטי ההכרחי, הזמין שילה דפי מסמכים עם חותמות של המועצה. כסמל המועצה, נבחר עץ האלון המפורסם שבמרכז גוש עציון, שפעם היה האלון הבודד והיום הוא חלק מפארק בלב הגוש, מול הכניסה לאלון שבות – היישוב שנקרא על שמו – ליד ביה"ס האזורי, המתנ"ס האזורי יד שפירא, מגדל המים ומבנה המועצה. העץ היה בתחילה סמלו של בית ספר שדה כפר-עציון, ושילה הוסיף לו בסמל המועצה ארבע גבעות מסביב, לזכר ארבעת יישובי הגוש שחרבו בתש"ח.

זיכרון אישי שלי מימי מגורי בכפר עציון: שילה מגיע לתפילת ערבית, זורח ומאושר. "קיבלתי היום יישוב חדש למועצה", הוא מספר

המוסדות צמחו לאט לאט. תחילה שכנה המועצה במקלט של המרכז האזורי 'יד שפירא'. כעבור שנתיים עברה למשכן משלה, במבנה סמוך, בו היא שוכנת עד היום. 

אלו היו שנות הבניה של גוש עציון, בממשלות הימין. זיכרון אישי שלי מימי מגורי בכפר עציון: שילה מגיע לתפילת ערבית, זורח ומאושר. "קיבלתי היום יישוב חדש למועצה", הוא מספר. זה היה היישוב קידר, ש'סופח' למועצה האזורית גוש עציון למרות מיקומו המרוחק, סמוך למעלה אדומים.

חבר המועצה אריה דרעי

כל ישוב חדש שקם, שלח נציג למועצה. הנציג הראשון של מעלה-עמוס היה בחור צעיר בשם אריה דרעי. שלוש שנים כיהן כחבר מועצה. "אני הכנסתי אותו לעולם המוניציפאלי", סיפר שילה גל. על דרעי כחבר מועצה הוא אמר: "הוא הותיר מיד רושם של אדם מהיר תפיסה, מהיר מחשבה, שיודע בדיוק מה הוא רוצה". אחד הדברים שאפיינו את המועצה, היתה הצנעה שבהתנהגותה. כל מעשיה היו תמיד ללא ראוותנות מנקרת עיניים. פאר והדר מעולם לא היו תופעות בולטות במועצות ביו"ש, אבל בפגישות של מועצת יש"ע בלט תמיד הטנדר של שילה. תושבים מגוש עציון יצאו לא פעם לפעילויות באוטובוס של המועצה, שבו נוהג – ראש המועצה.

"20 שנה", סיפר שילה, "לא היתה לי במועצה אופוזיציה. היו ויכוחים, ולפעמים ויכוחים קשים, ולא תמיד קיבלו את עמדתי, אבל כל הוויכוחים היו עניניים". 

בשנת 1982, כראש מועצה, ירד שילה עם משפחתו לימית, להשתתף במאבק נגד הנסיגה. בשנת 1992 עזב שילה את כפר עציון, הקיבוץ שהיה ממקימיו ושבו נפל אביו, ועבר לאלעזר. 

בשנת 1994, אחרי 15 שנה בהן כיהן כראש-מועצה ממונה, התקיימו לראשונה בחירות למועצה. כשלושת אלפים וחמש מאות בעלי זכות בחירה, תושבי גוש-עציון, נקראו להכריע בין שילה למתמודד מולו – יולי אדלשטיין, אז עוזרו לענייני קליטה של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו. בסופו של דבר נבחר שילה גל. "אבל הוכח שמי שמתמודד מולי - נהיה שר", צחק שילה בראיון שקיימתי איתו.

במועצת יש"ע נחשב גל לאחד המתונים. ולמרות זאת הפתיע לא פעם את חבריו בעמדות ניציות להפליא. בישיבת מועצת יש"ע בנובמבר 96, ערב הסכם חברון, אמר גל כי כעת נוצר בישראל משטר נשיאותי שבו רה"מ נבחר בבחירות ישירות, ולכן יש למקד את המאבק בנתניהו אישית, ולא בשרים אחרים, כולל שר הבטחון. "נתניהו הוא שהבטיח והוא שצריך לקיים. נגדו צריך לצאת", הסביר גל. בפגישה עם שר הבטחון יצחק מרדכי, בדצמבר 97, בעת הדיונים בממשלה על 'הפעימה השניה' של הנסיגה משטחים ביו"ש, הפתיע גל את חבריו כשתקף את מרדכי והממשלה בחריפות, ודווקא בנושא האמינות. הוא אמר למרדכי: "אל תיקח את זה אישית, אך אני לא מאמין לממשלה, כל זמן שהם לא מתנערים מהסכמי אוסלו".

זו היתה הקדנציה האחרונה של שילה גל כראש מועצה. בי' בסיוון תשנ"ט, 25 במאי 1999, התקיימו בחירות לראשות המועצה. לאחר 20 שנות כהונה בתפקיד, שילה לא העמיד עצמו לבחירה – מרצון. במקומו נבחר שאול גולדשטיין.

שבוע לפני כן היו בחירות גורליות יותר במדינה: אהוד ברק הביס את בנימין נתניהו בבחירות לראשות הממשלה. שילה, בשבוע האחרון בתפקידו כראש מועצה, הוביל את הקו שגרס שנפילת נתניהו איננה טרגדיה, ואפשר ליצור דו שיח גם עם אהוד ברק. בישיבת מועצת יש"ע ימים ספורים אחרי הבחירות לכנסת, אמר שילה: "צריך להגיע עם אהוד ברק למפת התיישבות מוסכמת, גם אם ברור שמשמעותה תהיה עקירת יישובים מסויימים. צריך לדבר עם ברק על גושי התיישבות, כדי שנוכל לשמור על גושי היישובים במפת הסדר הקבע, כי זה הסיכוי להציל את המקסימום". 

מותו היכה בתדהמה את מכיריו, למרות בעשרים השנים האחרונות היה מרותק לכסא גלגלים, אחרי שעבר אירוע מוחי קשה

זמן קצר אח"כ הציע לו ברק את תפקיד עוזר ראש הממשלה לענייני התיישבות. לא היה אדם מתאים יותר משילה לתפקיד, הן כגשר בין ברק למתיישבים, והן בשמירה על האינטרסים של ההתיישבות ביש"ע. ממשלת ברק ביקשה לעקור כמה מאחזים, ושילה היה בין הפועלים למזער את הנזקים, למשל בנוגע לחוות מעון בהר חברון.

האם גוש עציון הופקר בתש"ח?

אבל עבודתו בלשכת ברק לא נמשכה זמן רב, מסיבות טראגיות. בערב פסח תש"ס, חצי שנה אחרי שנכנס לתפקידו בלשכת ראש הממשלה, עבר שילה אירוע מוחי קשה. בשבועות הבאים הוא היה משותק לחלוטין ונזקק להנשמה. עבר זמן רב עד ששילה חזר לנשום בכוחות עצמו, למצמץ בעיניו, לבלוע מזון ולתקשר עם סביבתו. אחרי תשעה חודשים של אשפוז ושיקום הוא חזר לביתו. יכולת הדיבור חזרה אליו רק לאחר שבע שנים. 

בעשרים השנים האחרונות היה שילה משותק לחלוטין, למעט היכולת להזיז את יד ימין, ובעזרתה עשה הכל. את עיקר זמנו הקדיש לכתיבת שלושה ספרים בנושאים שבערו בעצמותיו. הראשון – 'האם הופקר גוש עציון בתש"ח', עסק בנושא שהוא כותרת הספר. שילה טען שהמוסדות פחות דאגו לגוש עציון כיוון שהיישובים לא השתייכו למפא"י, והתעמת על כך עם חבריו בני כפר עציון, ובראשם יוחנן בן יעקב. השני, 'גבורת הנצורים', שראה אור בהוצאה עצמית, הוא אוסף של 1,400 מכתבים שנכתבו במצור על גוש-עציון. השבוע הוא קיבל את העתק השמש של ספרו השלישי 'בן לו היה לי', שעוסק במכתביו של איש גוש עציון שאול רז, מחברי כפר עציון בתש"ח, ולימים עיתונאי, עורך וסופר. את הספר הזה, למרבה הצער, שילה לא זכה לראות.