בדיוק שנה חלפה מיום העצמאות דאשתקד. אחרי סיפור ביטול השאת המשואה (אל דאגה. אני ממש לא נכנסת לנושא הזה שוב), הייתי מהורהרת תקופה ארוכה.
הרבה דברים שקרו מאחורי הקלעים וגרמו לי להרגיש עצבות ומוחין דקטנות.
בהתחלה שקעתי בתוך עצמי. אבל אז נזכרתי בכל אותם מטיילים ומטיילות שאנחנו מעודדים אותם לצאת מתוך עצמם דווקא כשקשה להם. 'זו ההזדמנות שלך', אמרתי לעצמי.
החלטתי שאת כל התחושות הקשות אני לוקחת ומתעלת כדי לברך!!!
פשוט לעצום עיניים ולברך מכל הלב את כל מי שצריך! (ומי מאיתנו לא צריך?)
התקשרתי לבנות שעדיין רווקות, ובירכתי אותן מתוך השפל. כתבתי לאלה הממתינות לפרי בטן ובירכתי אותן מתוך הדמעות. זוגות החווים קשיים בשלום בית קיבלו ממני ברכה מתוך הנשמה.
ממש הרגשתי איך לכל ברכה כזו המגיעה ממעמקי ליבי העצוב, יש משקל אדיר.
חודשים של עשיה חלפו מאז, ואני כמעט שכחתי מכל הברכות שפיזרתי.
עד שבשבועות האחרונים אני מקבלת הודעות מסוג זה.
ואני כל כך מתרגשת!
תברכו, תברכו אחרים.
לברכות שלנו, האנשים הפשוטים, יש כל כך הרבה כח!!!!