1. שבוע וקצת עד לבחירות השלישיות, וזה הזמן שנזכיר לעצמנו שאסור להתבלבל: לא לירות לעצמנו ברגל ולא לשכוח את שלושת עמודי הבניין של הציונות הדתית: עם ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל.
נכון שנחמד מאוד להצביע ליכוד למשל. כמה מחברינו יעשו זאת כדי למחות על רדיפת נתניהו. אבל אגב כך הם יצביעו נגד עצמם. הגיוני, לא?
2. נחמד נחמד, אבל בכך הם מחזקים את הסיכוי, שיום למחרת הבחירות תקום ממשלת אחדות, נטולת דתיים. זאת בברכתם הכפולה של נתניהו שעויין את 'ימינה' ולפיד שעויין את החרדים. נתניהו כבר רמז לכך לפני ימים אחדים, כשהתבדח על חשבון בנט: "מיניתי את בנט לשר הביטחון", אמר והוסיף בבוז מושחז: "איך אתם לא צוחקים?".
3. מעבר לכך: גם אם ישיג גוש הימין 61 מושבים, ימשיך נתניהו, מכוח עויינותו, שלא לספור את הציונות הדתית, אם לא תהיה מספיק חזקה. היא תמיד תהיה אצלו אחרונה בתור. עניין של משטמה תהומית.
וגם אם ייאנס להעניק לה יותר מאשר פירורים, הוא ימשיך להיות שבוי בידי החרדים. כך נהג תמיד: כל אימת שעלתה שאלת מינוי רב או דיין סרוג או 'שחור', תמך הליכוד באורח שיטתי במועמד החרדי. כך בבחירת הרבנים הראשיים (החרדיים, שאחד מהם פועל עכשיו בגלוי למען ש"ס), וכך בבחירת דיינים ורבני ערים ושכונות ושאר משמשים בקודש.
ולא זו אף זו: נתניהו עדיין מגדיר עצמו נאמנו האיתן של הבג"ץ הבלתי מאוזן, הפוסט ציוני, שמעניק ל-15 פוליטיקאים בגלימות, שמעולם הציבור לא מינה, עוצמות הרסניות אדירות, שבאף מקום בעולם לא ניתנו לשכמותם.
4. אבל מה שהכי חמור הוא, שהצבעה לנתניהו מקדמת את רעיון שתי המדינות, שבא לעולם בנאום בר אילן, והתעצם בתכנית המאה של טראמפ-נתניהו: מדינה פלשתינית על 70% משטחי יו"ש, שתאיים בירי טילים על פתח תקווה וכפר סבא; בירה פלשתינית בירושלים; המשך הקפאת הבניה בירושלים (גבעת המטוס, למשל); ניוון 15 התנחלויות; חיבור 'הגדה' לרצועה; אי מלאכותי ונמלי ים ואוויר מול עזה; וכנראה גם 'זכות שיבה' למדינה הפלשתינית לצאצאי פליטי תש"ח ללא הגבלה; ולפי השמועה: הריסת עשרות מאחזים (שאינם מוגדרים 'יישובים'). בקיצור: קץ החזון הציוני. בזה אתם רוצים לתמוך?
זוהי הקדנציה האחרונה, כנראה, של נתניהו, שתוביל אותו להתנהלות נטולת מעצורים: מדינה פלשתינית; חיזוק עריצות הבג"ץ; העדפה מובהקת לכיפה השחורה על פני הכיפה הסרוגה; ועוד. אין לו מה להפסיד בקדנציה האחרונה שלו.
5. במחנה הסרוג ישנם טהרנים, שכיפתו הקטנה של בנט או חילוניותה של שקד מפריעה להם, והם מתכוונים להצביע יהדות התורה. טהרנותם מקלקלת את שיקול דעתם.
שכן מעולם לא שמענו שאדם הגיוני יורה לעצמו ברגל. וכי אינם מבינים שדווקא יהדות התורה היא זו שעשויה להתחבר לכחול לבן, תמורת תקציבים נדיבים, ולעזאזל גוש הימין.
החרדים לא באמת מחבקים את הציונות הדתית. אפילו ערב בחירות לא תמיד הם מתאפקים. ע"ע נעילת הדלת החצופה בלשכת הרב אריה שטרן, ע"י נציג בכיר של החרדים. וח"כ גפני, שמְחזר כיום אחר טהרני הציונות הדתית, בונה על זיכרונם הקצר. הם שכחו דברים שאמר בגילוי לב כשהבחירות נראו רחוקות למדי.
וכך אמר ביוני 2017, בוועידת עיתון הארץ: "אני לא שמאלני ולא ימני, אני עובד בשכל. נכון שבנושא המדיני אני יותר קרוב לעמדות השמאל וכך כל מצביעי דגל התורה"; "הפלשתינים היו פה לפנינו ואנחנו אלה שהוצאנו אותם מפה"; "השמאלנים יותר אינטליגנטים מהימניים"; "אני תומך במו"מ מדיני עם הפלשתינים"; "אני לא אוהב את החקיקה שהממשלה הזו מביאה בכל מיני נושאים ימניים", ועוד.
לרעיונות העיוועים הללו יצביעו המזוכיסטים מן הציונות הדתית? את זה הם רוצים לחזק? נפלו על השכל?
6. אז מה אתה מציע? – שואל הבוחר הנבון, ובצדק. אתה רוצה את גנץ בראשות הממשלה?
התשובה היא לא באל"ף רבתי. לא ולא. גנץ אינו מסוגל, מסיבות שיקצר המצע מלפרטן. מה שצריך לחתור אליו היא ממשלה בראשות נתניהו, שהוא ימין חלשלוש, חובב ההתקפלויות, ולימינו ימין חזק, שיפעל על אפו ועל חמתו לבלימת היסחפותו לזרועות השמאל ההזוי.
7. כדי להשיג זאת עומדות שתי אופציות בפני הבוחר מימין, שאינו יכול לסמוך על 'ימניותו' של נתניהו: 'ימינה' שנואת נפשו, ו'האיחוד הלאומי' שנוא נפשו שבעתיים. שתיהן מזכירות לו מהו באמת ימין אמיתי, שאינו עשוי פלסטיק חלול. רק שתיהן לא יתמכו לעולם במדינה פלשתינית, בבג"ץ, ובשאר שגיונותיו של הקוסם מבלפור. מביניהן ראוי לבחור רק במי שלא תשרוף רבבות קולות לשווא, תוך נטילת הימור מסוכן לגבי סיכויי הימין.