נהרות של דיו נשפכו במסגרת המאמצים לפענח את הדיסוננס הקיצוני של הציונות הדתית, שמצד אחד "מיוצגת" כמעט בכל תחום מחיי המדינה – באקדמיה, במדע, ברפואה, בצבא ובכל תחום משמעותי אחר בחיי העם הזה, ומצד שני ייצוגה במערכות הפוליטיות, ובראש וראשונה בכנסת, הולך ומצטמק מבחירות לבחירות.
לשפל חסר תקדים הגיע ייצוגה הפוליטי בכנסת הנוכחית: שתי סיעות המונות יחדיו 7 ח"כים בסך הכל, מפוצלות בין קואליציה לאופוזיציה, ושתיהן צהובות זו לזו ואינן מצליחות להגיע להישגים פוליטיים של ממש. זו בקואליציה האמינה ברוב תמימותה שראש הממשלה בנימין נתניהו ירפד את דרכה לקואליציה בשטיח אדום בדרכה לקואליציה והתאכזבה לגלות שראש הממשלה הותירה בחוץ, בין היתר כדי שלא תעניק צביון קיצוני לממשלתו; וזו ששותפה בקואליציה, הבית-היהודי-מפד"ל, אך אינה מצליחה לכפות דעתה על הקואליציה אפילו בנושאים שהם ציפור נפשה כמו הקפאת ההתיישבות ביהודה ושומרון וירושלים, או החוק השערורייתי בענין הפרטת אדמות הלאום.
היחס המזלזל שמפגינה הממשלה כולה וראש הממשלה בפרט, אינו עומד בשום יחס לתרומתה הערכית והמעשית של הציונות הדתית למדינה. יחס זה מזכיר במידה מסויימת את יחסו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, שרצה לראות את הציונות הדתית בממשלתו, רק על תקן סמלי של משגיחת הכשרות. אבל אז לפחות התחשב בה בן גוריון בעניינים שהם ציפור נפשה – החינוך הממ"ד, הנהגת כשרות בצה"ל, הנהגת ההלכה בענייני נישואין וגירושין ועוד.
כיום אין נחשבת כלל נציגת הציונות הדתית בקואליציה. אפילו לא במעמד של משגיחת כשרות. ראש הממשלה אינו רואה אותה ממטר ואינו סופר אותה. אולי מפני שהוא משוכנע, שסיעת שלושת הח"כים – הסיעה הקטנה בקואליציה – מצויה ממילא בכיסו: היא לא תעז לנטוש את מנעמי השלטון, וגם אם בכל זאת תעזוב, לא נורא – הקואליציה תתקיים גם בלעדי, כפי שהיא מתקיימת ללא האיחוד הלאומי.
הזילזול בנציגת הציונות הדתית, בא לידי ביטוי בהרחקתה מכל מעגלי ההכרעה הממשלתיים. ישנם בממשלה – הזרוע המבצעת של השלטון – מספר מעגלי הכרעה, אבל הבית היהודי אינה שותפה לאף אחד מהם, פרט כמובן למליאת הממשלה עצמה, המונה 30 שרים, ובאופן אמיתי היא חסרת יכולת הכרעה בשל גודלה, ואין היא יותר מאשר פורום מכובד לפיטפוטים, החלפת דעות וזלילת בורקאס. שום הכרעה רצינית ממילא אינה מתקבלת בה.
על מנת לייעל את עבודת הממשלה ולאפשר בה הכרעות, הוקם בה הקבינט המדיני-בטחוני – מעין ממשלה-זוטא המונה 15 חברים. זהו כבר שולחן הכרעה חשוב, שעוסק בין היתר בנושאים חשובים כמו: יעדי מערכת הביטחון ומדיניותה; נושאים הנוגעים לצה"ל לרבות מבנה הצבא, היערכותו, כוננותו והצטיידותו, מחקר ופיתוח במערכת הביטחון; קבלת הערכת המודיעין הלאומית השנתית ומעקב אחר התפתחויות בתחומים אלה; קבלת מידע רגיש בנושאי מודיעין, נושאים מדיניים, מבצעים צבאיים וביטחוניים; ותיאום פעולות הממשלה באזורי יהודה, שומרון ועזה.
פורום חשוב ללא ספק, אבל עם ייצוג לכל סיעות הממשלה – פרט לנציגת הציונות הדתית. הנה הרכבו המלא של הקבינט המדיני-בטחוני: לליכוד 7 חברים - ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יובל שטייניץ, השר לנושאים אסטרטגיים משה יעלון, השר לשיתוף פעולה אזורי ולפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום, שר שירותי המודיעין דן מרידור, שר החינוך גדעון סער, השר בלי תיק בני בגין; לישראל ביתנו 3 שרים - שר החוץ אביגדור ליברמן, שר התשתיות עוזי לנדאו והשר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ'; לעבודה 2 - שר הביטחון אהוד ברק ושר התמ"ת בנימין בן אליעזר; לש"ס 2 - שר הפנים אלי ישי ושר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס; וכן השר שאינו מייצג שום מפלגה - שר המשפטים יעקב נאמן.
ומי נשאר בחוץ? – נציג הבית-היהודי-מפד"ל. אמנם כדי לפצות את הסיעה צורף גם השר דניאל הרשקוביץ לפורום נכבד זה, אך במעמד של משקיף ו"ללא זכות הצבעה", כלומר ללא השתתפות בהצבעות מכריעות וחורצות גורלות.
גם הקבינט המדיני-בטחוני נחשב למסורבל למדי מחמת גודלו, ולפיכך הוקם מתוכו גוף משני – המטבחון, או פורום הששיה. סביב שולחן הששה מוכרעים באמת עניינים שברומה של המדינה, וגם מפורום זה מודרת הציונות הדתית. אתם טובים להילחם בשדה הקרב, ואם צריך גם ליפול למען בטחון המדינה. אתם טובים ליישב חבלי ארץ שוממים ולמלא משימות לאומיות אחרות. אבל לא מספיק טובים לקבל הכרעות מדיניות בטחוניות. לפורום הזה נציג הציונות הדתית אפילו אינו מוזמן.
בעבר הודרה מהששיה גם ש"ס. היו מיוצגות בה רק שלוש סיעות: הליכוד (נתניהו, מרידור, בגין ויעלון), ישראל ביתנו (ליברמן) והעבודה (ברק). אבל מנהיג ש"ס, אלי ישי, המייצג מפלגה בת 11 מנדטים, נעמד על רגליו האחוריות, ואילץ את נתניהו לצרפו לפורום החשוב הזה. מאז צורף ישי הפכה השישיה לשביעיה ומיוצגות בה סיעות הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס והעבודה. ומה עם הבית היהודי? – יצאה בחוץ.
נכון אמנם שסיעה נוספת אינה מיוצגת בפורום חשוב זה – יהדות התורה, שהיא אמנם חברה בקואליציה. מצד שני, לא סביר לצרפה לפורום המונה שרים בלבד, בעוד שהיא עצמה אינה מוכנה, מטעמים השמורים עימה, ליטול תפקידי שרים.
במלים אחרות: הציונות הדתית היא המפלגה היחידה בממשלה שאינה שותפה לשולחן ההכרעות ומודרת מפורומי ההכרעה האמיתיים, ונכון לעכשיו, היא משלימה עם מצב עגום זה. מנהיג הסיעה השר פרופ' הרב הרשקוביץ אמנם תובע מנתניהו לייצר פורום הכרעות נוסף שבו יישמע קולו, משהו כמו פורום ראשי הסיעות, שבה יהיה נציג אחד לכל סיעה מקרב שותפות הקואליציה. אך נתניהו בשלב זה מסרב, ובצדק מבחינתו: אין לו כל סיבה ליצור פורום שבו יהיה משקלו הסגולי של נתניהו יהיה זהה למשקלו של כל חבר אחר - הרשקוביץ ו/או אלי ישי ו/או אהוד ברק ו/או ליברמן.
וכך נותרו השר הרב הרשקוביץ ושני עמיתיו לסיעה, נציגי הציונות הדתית בממשלה, עם שררה ריקה מתוכן, ללא כל זכות להשתתף בהכרעות האמיתיות של הנהגת המדינה, ומבלי שאף אחד בקואליציה סופר אותם.