ראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל השבוע ארכה של שבועיים מנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, להקמת ממשלתו החמישית. אם היה נדמה, באופוריה שנצפתה אחרי הניצחון הגדול של נתניהו והליכוד, שמלאכת הרכבת הממשלה תיעשה במהרה, נראה שעדיין נכונו לנתניהו משברים לא מעטים עד הרגע המיוחל, בהם יציג את ממשלתו בפני הכנסת.
אביגדור ליברמן הוא היחיד שיודע מה הוא באמת רוצה. השבוע הודיע כי יש לו חמישה תנאים וכי לא יתפשר עליהם. תיקי הביטחון והקליטה כבר שלו, לנתניהו הרי אין בעיה שיקבל אותם. לגבי חוק הגיוס, השאלה היא אם פניו של ליברמן לכניסה לממשלה או להתבצרות. במפלגות החרדיות התחילו לחשוש כי ליברמן מעוניין לשלב ידיים יחד עם לפיד ולכן מעוניין להכשיל את הקמת הממשלה על מנת להכריח את נתניהו ללכת לממשלת אחדות עם כחול לבן. ח"כ אייכלר אף החל לקדם אופציה להליכה חוזרת לבחירות, בהן יחזרו, לדבריו, 300 אלף הקולות שהלכו לאיבוד על בנט ופייגלין.
ליברמן גם טוען כי לא יהיה מוכן שנתניהו יעצור החלטות שלו בסיבוב הבא שלו במשרד הביטחון. הוא טוען כי נתניהו מעונין בהסדרה בעזה וכי פניו הם להכרעה.
שר האוצר משה כחלון, שנדמה כי טרם החליט אם אכן הוא באמת מעוניין לחזור למשרד האוצר ולהתמודד עם הגירעון הגדול שיצר במו ידיו בקדנציה האחרונה, מחכה לליברמן. הוא לא ייכנס לממשלה לפניו. גם ככה הוא מתקשה להתמודד עם הביקורת מהתקשורת ומהשמאל כלפיו. הם התרגלו בקדנציה האחרונה שהוא זה שעוצר את כל המהלכים כנגד בג"ץ והתקשורת. הפעם הוא כבר הודיע שלא יחשבו שהוא יהיה זה שיעצור את נתניהו.
החרדים, שכבר רצו לשבת ולחתום ראשונים, מחשבים מסלול מחדש. גם באיחוד מפלגות הימין לא ממהרים. הם עדיין מתעקשים על תיק המשפטים לבצלאל סמוטריץ', בנוסף לתיק החינוך לרב רפי פרץ, ונדמה שככל שהימים עוברים ייתכן שבסוף הם עוד יצליחו לשחזר את ההישג של המפלגה מהקדנציה הקודמת, למרות רצונו של נתניהו לראות את יריב לוין מוביל את המהלכים שהוא רוצה במשרד המשפטים.
בלון ניסוי של הימין
נתניהו ואיחוד מפלגות הימין הפריחו השבוע בלון ניסוי. החשיפה של עיתון ישראל היום על תכנית 16 הסעיפים כנגד שלטון בג"ץ והדיבורים על פסקת ההתגברות ועל חוק החסינות, נועדו כדי 'להרגיש את השטח' ולהבין על אילו מהלכים באמת יהיה ניתן ללכת, ואילו מהלכים יצטרכו להישאר רק על הנייר.
נתניהו טרם החליט האם ללכת ראש בראש עם מערכת המשפט: האם זה מה שישרת אותו, או לא? נתניהו, שהלך לבחירות על מנת להרכיב ממשלה שתישאר איתו גם אם יוגש נגדו כתב אישום, שוקל בשבועות האחרונים מהלכים גדולים יותר, שמתנגדיו ומבקריו בתקשורת ובשמאל קוראים להם ארדואניזציה או פוטיניזציה.
אם באמת נתניהו היה ארדואן, הרי שהוא היה צריך בסך הכל לשנות את חוק יסוד הממשלה וחוק יסוד בית הנשיא, כשם שעשו עמיתיו ארדואן ופוטין בעבר, ולכהן כנשיא המדינה (עם סמכויותיו של ראש הממשלה), שיש לו חסינות אוטומטית לכל תקופת כהונתו.
האם באמת תקום פה עוד שבועיים סוף סוף ממשלת ימין שתקדם את האידאולוגיה של מפלגות הימין, או ששוב הימין ייבהל מצעקות השמאל על 'פגיעה בדמוקרטיה' וימשיך לשבת עם הידיים בכיסים ולא לעשות כלום? כרגע נראה שתושבי יהודה ושומרון ימשיכו להיות אזרחים סוג ב', הקפאת הבנייה תימשך, ושופטי בג"ץ ימשיכו ליישם את מדיניות השמאל. הרי בתכל'ס הם קובעים פה; לא הממשלה. נדמה שההחלטה של המשטרה על סגירת הר הבית לכניסת יהודים ביום ירושלים, לראשונה מזה עשרות שנים, מצביעה על כך שחברי הכנסת של הימין יודעים אומנם לדבר, לגבי העשייה יש להם עוד דרך ארוכה.