- אף אחד לא הופתע כאשר בשבוע שעבר הגיעה הכנסת ה-23 לסוף דרכה, וזאת לאחר פחות מעשרה חודשים. הכנסת ה-23 והממשלה ה-35 יהיו בעתיד פסיק קטן בספרי דברי הימים.
רק לפני שבעה חודשים שררה בציבור בישראל אופטימיות זהירה בהקמת 'ממשלת החירום' בעקבות משבר הקורונה, אך כבר לאחר חודש ימים לכהונתה של הממשלה, תפסו האכזבה והייאוש את מקומה של האופטימיות.
בסופו של דבר יאיר לפיד צדק, ובני גנץ טעה, אך שניהם לעולם לא יהיו קרובים לכס ראשות הממשלה כמו שהיו לאחר הבחירות הקודמות. אם במצב רגיל היינו רגילים להתכתשויות בין הקואליציה לאופוזיציה בעיקר בימי הדיונים בכנסת, הרי שבכנסת האחרונה התוודענו למציאות חדשה בה תוקפים חברי הקואליציה איש את רעהו, ונציגי האופוזיציה לא היו צריכים להתאמץ. נתניהו לא החמיץ שום הזדמנות להשפיל את גנץ ואשכנזי, וגם חברי כחול לבן לא היו טלית שכולה תכלת. בסופו של דבר התוצאה הייתה ידועה מראש. נתניהו לא התכוון לפנות את כסאו, למרות טענות הליכוד על כך שהם התכוונו לקיים הכל וכחול לבן אשמים.
אבל צריך לזכור כי לוּ נתניהו היה באמת רוצה, הממשלה הייתה ממשיכה לתפקד כסדרה. ניתן להבין את הביקורת על שר המשפטים אבי ניסנקורן, אבל אני לא זוכר שכאשר ציפי לבני הייתה שרת המשפטים בממשלת נתניהו, משהו היה שונה במשרד המשפטים. הפעם היחידה שהיה קצת שוני בהתנהלות המשרד הייתה בכהונתה של איילת שקד בתפקיד, דבר שאליו נתניהו לא מוכן לחזור אפילו לא בסיוטים שלו.
- בני גנץ בסופו של דבר הוא אדם עם זכויות. רמטכ"ל לשעבר ואיש חביב וטוב, אבל כנראה שחלומם של רבים לאנשים טובים בתפקידים הבכירים נדונו לאכזבה וכישלון. פוליטיקה זה עסק מסובך. גנץ טעה כאשר השאיר פתח בהסכמים הקואליציוניים עם התקציב. אני עדיין זוכר כיצד התפארו חברי כחול לבן בהסכם שטווה המשנה ליועמ"ש לשעבר, עו"ד אבי ליכט, ועל כך שהם לא הותירו לנתניהו שום פרצות. טוב, ראינו איך זה הסתיים. גנץ טעה שוב כאשר חיכה ולא הגיע לפיתרון העניין כבר לפני ארבעה וחצי חודשים, כאשר כבר היה ברור אפילו להדיוטות, כמו עבדכם הנאמן, שאנו הולכים לבחירות.
והטרגדיה הכי גדולה של גנץ, או אולי האיוולת שלו, היא הפרידה המאוחרת מניסנקורן. אם היה מפטר אותו ביוזמתו לפני שבוע, הכנסת לא היתה מתפזרת וגנץ היה נשאר בתפקידו, בהמתנה ל'רוטציה' המיוחלת.
נתניהו טעה בכך שהוא הצליח יותר מדי בהשפלתו והקטנתו של גנץ, עובדה שגרמה לכך שגם חברי הכנסת של כחול לבן הרגישו חופשיים שלא לציית לאיש, והצביעו נגדו בכנסת בניסיון ההחייאה האחרון שנעשה לממשלה. שותף נוח כמו גנץ כבר לא יהיה לו. ייתכן שלאחר הבחירות נתניהו מאוד יצטער על כך שהצליח יותר מדי. ממש כמו בבחירות לפני שנתיים כאשר הצליח יותר מדי בשתיית הקולות של בנט ושקד, והותיר אותם מחוץ לכנסת, ואת עצמו הותיר ללא ממשלה ועם מערכת בחירות נוספת.
- נתניהו וגנץ הובילו בסופו של דבר למערכת בחירות שאותה שניהם לא באמת רצו. גנץ הבין שיש אפשרות רצינית שהוא יימחק לגמרי בבחירות, ולכן עוד ניסה להציל את הממשלה גם במחיר של ויתורים נוספים. נתניהו נלחץ מסער וחשב שוב על העניין.
אבל לפעמים כשאתה רותם את הסוסים, הם מתחילים לרוץ גם אם לא רצית בסופו של דבר. ובמילים פשוטות, כשמתחילים להניע תהליך בחירות, לא תמיד אפשר לעצור אותו.
- אם ננסה בכל זאת לחלץ מעט הישגים לממשלה ולכנסת האחרונה הרי שהם באמת מעטים. ההתמודדות עם המשבר העולמי של הקורונה הייתה יכולה וצריכה הייתה להיות הרבה יותר טובה. חבל מאוד שלא נעשה יותר. אך בואו נודה על האמת, בחאפריות הישראלית הידועה לשימצה, זה גם היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. המצב הכלכלי של מדינת ישראל במאקרו לעומת מדינות אחרות בעולם, אכן טוב, אך אם נסתכל במיקרו נגלה מאות אלפי המובטלים, ועשרות אלפי עסקים שנסגרו. המצב לא טוב. תשאלו בעלי עסקים שכבר כמעט שנה לא יכולים לעבוד סדיר, מה הם קיבלו מהממשלה. סכומי המענקים לא מתקרבים למה שהיה יכול לעזור להם באמת. ארבעת הסכמי השלום עם איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו הם באמת בשורה מרעננת. ההישג של הבאת החיסונים לישראל לפני מקומות רבים בעולם הוא אכן הישג חשוב, אך כל זה לא מלבין את המשגים הרבים בטיפול בנושאי הפנים.
- אם ננסה לחשוב על מה מצפה לנו בשלושת החודשים הקרובים, הרי שנתניהו לראשונה מזה תקופה ארוכה בחיים הפוליטיים לא קובע את החוקים. גדעון סער הצליח להפתיע אותו. לא בזה שפרש והקים מפלגה. זה כבר היה באוויר הרבה זמן. גם לא בזה שהנדל והאוזר התייצבו מיד יחד איתו. אלא בזה שהשאיר נאמנים מאחוריו, שברגע האמת יצאו נגד נתניהו בהצבעה בכנסת. כן, אני מתכון לח"כ לשעבר מיכל שיר ושרן השכל. נתניהו לא ציפה לביזיון הזה. נתניהו הופתע שוב במהלך ישיבת ממשלה כאשר נאמנו לשעבר שהיה קרוב אליו שנים רבות, ח"כ והשר לשעבר זאב אלקין, פרש מהליכוד ותקף חזיתית את נתניהו על כך. אלקין טען בשידור בכל ערוצי הטלוויזיה במקביל, שנתניהו של השנתיים האחרונות, הוא לא אותו נתניהו, וכי הוא מסוכן לישראל. עוצמת ההלם גרמה להפסקתה של ישיבת הממשלה.
אז מה קרה שם מאחורי הקלעים שגרם לעוצמה כזו של התפוצצות של אחד מהמוחות החריפים בליכוד ובפוליטיקה בכלל, לתקוף חזיתית את נתניהו לאחר שנים רבות של שיתוף פעולה הדוק? אלקין, וזה לא סוד, הורחק בשנה האחרונה מהמעגל הקרוב של נתניהו. לא נסלחה לו העובדה שהוא הפציר בנתניהו רגע לפני הבחירות הקודמות לוותר על החסינות, לסגור עם כחול לבן ולא ללכת לבחירות השלישיות. עוד מוקדם לדעת, האם זה היה המהלך שובר השיוויון של סער מול נתניהו, אך הצטרפותו של אלקין למחנה 'רק לא ביבי' בעלת ערך רב יותר משיעורה האלקטורלי בקלפי.
בפילוח הסקרים הנוכחיים נראה על פניו, כי איש לא יוכל להרכיב ממשלה לאחר הבחירות. עוד יהיו שינויים במפה הפוליטית. מפלגות ואישים נוספים יצטרפו, איחודים יבוצעו, אך עדיין הרכבת ממשלה נראית בלתי אפשרית למי מהצדדים. בדיוק כאן ייכנס אלקין. אם יש מישהו שהרכיב ממשלות בפוליטיקה הישראלית ויידע כיצד לסגור לסער ממשלה, זה האיש. נתניהו מבין שהחרדים והציונות הדתית כבר לא בכיס שלו. לא סתם נתניהו כינס השבוע את ראשי המפלגות החרדיות לשיחות עימו. הוא יודע שאם לא יביא תוצאה של 30 מנדטים ומעלה, ואם סער יביא 20 מנדטים, ללא קשר ליתר המפלגות, הוא בבעיה חמורה.
- ואם כבר בענייני הרכבת ממשלה עסקינן, אז מה קורה בימינה ובבית היהודי שהמנדטים שלהם חשובים בכל אופציה של הקמת ממשלה? נפתלי בנט, שרק לפני שלושה שבועות עוד נשם אוויר פסגות של 23 מנדטים בסקרים, התמהמה עם ההכרזה על התמודדות לראשות הממשלה, וראה כיצד סער מגיע ולוקח לו את כל המנדטים, וכעת הוא בקרב מאסף על קולות המרכז של מחנה 'רק לא ביבי'. לשם כך הוא צריך עוד דמויות מרכז, ופה הוא בבעיה מול בצלאל סמוטריץ'. העימות ביניהם בשבוע שעבר לגבי הופעתו של בנט בתוכנית ששודרה בשבת, היה רק הסיפתח. שניהם מבינים שהם צריכים איש את רעהו, אבל הם חלוקים על התוכן ועל המספרים. בצלאל רוצה חצי-חצי. בנט מוכן לתת 3 מקומות בעשירייה. בנט עדיין זוכר מה היה בפעם האחרונה, כאשר ויתר לכאורה על קולות הימין הדתי ופנה למרכז, ונשאר מחוץ לכנסת. סמוטריץ' טוען כי הוא לא יישב עם מרצ ועם יש עתיד, ובנט לא מבין למה הוא יוצא כרגע עם ההכרזות הללו?
מהצד יש את הבית היהודי שבניגוד למפלגות אחרות, צריך כינוס מרכז כדי לקבל החלטות. הרב פרץ עדיין פה, למרות ההספדים. עוד מוקדם לדעת אם מהלך עם הליכוד יבשיל לכדי הסכם, או שזה רק דיבורי סרק, ואם סמוטריץ' יחליט ללכת על כל הקופה, לעזוב את בנט ולבוא ולעמוד בראשות מפלגה מאוחדת עם הבית היהודי (המקום הראשון שלו אם רק ירצה), או שמא אנו צפויים להתמודדות מרובעת במרכז של הרב פרץ, ניר אורבך, מוטי יוגב, והרב אלי בן דהן, שלאחריה כנראה יהיה הסכם עם בנט לשיריון מקומות 6 ו-11.
האם מנכ"ל המפלגה אורבך יתמודד נגד הרב פרץ או ישמור לו אמונים, והאם הרב פרץ יחליט שהספיק לו, או שמא ימשיך ויפתיע? בקרוב תשובות.
- רגע לפני הבחירות בואו ניזכר שעברו כמעט כבר שש וחצי שנים למבצע 'צוק איתן', ועדיין הממשלה לא עשתה ולא עושה מספיק כדי להחזיר את החיילים גולדין ושאול לקבר ישראל, ואת האזרחים החטופים מנגיסטו וא-סייד.
- חורף חם ובריא לכולנו, והלוואי שהפוליטיקאים יתחילו לעסוק גם יותר בציבור ולא רק בעצמם.
לתגובות: nachman.pr@gmail.com