ביום ראשון האחרון הגעתי למשכן הכנסת כדי לחזות מקרוב בהיסטוריה. בנימין נתניהו שכיהן בתפקיד ראש הממשלה ב-12 השנים האחרונות פינה את כסא ראש הממשלה בשולחן הממשלה במליאה, ועבר לכיסא השמור ליו"ר האופוזיציה. הכנסת הייתה ביום ראשון כמרקחה. עד הרגע האחרון רבים בימין לא האמינו וקיוו בסתר ליבם לתפנית בעלילה. אך התפנית לא הגיעה והממשלה החדשה, ה-36 במספר, הושבעה.
אז למה רבים בימין לא מרוצים מכך שבנט עומד בראשות הממשלה? את עיקרי הדברים כבר הבנו. הפר הבטחות. הלך עם מפלגות שמאל. הכל נכתב ונאמר, וכבר אין מה לחדש בנושא. אבל קחו אדם כמוני שלא מסתיר שדעותיו בצד הימני של המפה הפוליטית. שהצהיר לא אחת שהוא לא ביביסט, אז למה אני לא מרוצה? הרי בנט במהלך 8 השנים האחרונות הצהיר תמיד שהוא ימין על מלא. אז למה אנחנו דואגים?
יש לי כמה בעיות עם המהלך של בנט, גם אחרי שאני יושב ומנתח שוב ושוב, מה קרה פה בשלושת החודשים האחרונים. אני לא מופתע מזה שבנט רוצה להיות ראש ממשלה. לא מופתע שהוא רצה להתנער מנתניהו. לא מופתע מהנכונות של פוליטיקאים להגיד הכל לפני בחירות ולהפר את כל ההבטחות מיד אחריהן. אני כן מופתע מכך שבנט היה מוכן לעשות הכל לשם הקמת הממשלה בראשותו.
ולמה אני מתכוון כשאני אומר שהוא מוכן לעשות הכל? כאשר מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, קראה את שמות חברי הכנסת בהצבעה על הקמת הממשלה החדשה, הופתעתי כשהגיעה לשמו של ח"כ אחמד טיבי. טיבי לא היה נוכח במליאה. אמרתי לעצמי, כיצד זה ייתכן? הרי חברי המשותפת הצהירו ונאמו בכנסת, ממש לפני ההצבעה, כנגד הקמת הממשלה החדשה והבהירו כי הם מתנגדים לה ויצביעו כנגדה.
מה מסתבר? טיבי ואוסמה סעדי חבר מפלגתו מתע"ל המתינו בחוץ, כדי לדעת כמה-כמה יצא בהצבעה. הבלאגן החל כאשר ח"כ סעיד מרע"מ עשה שרירים לפני ההצבעה ונעלם מהמליאה, והיה חשש שיתנגד. במקרה כזה הממשלה לא הייתה קמה, ולכן טיבי המתין בחוץ. רק לאחר שח"כ סעיד נכנס ונמנע, והיה ברור שיש רוב להקמת הממשלה, נכנסו טיבי וסעדי והצביעו נגד. ובכך הוקמה הממשלה ברוב של 60 תומכים כנגד 59 מתנגדים. בנט איש הימין על מלא, היה מרחק אצבע אחת מהקמת ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת. זו הדוגמה הטובה ביותר למדרון החלקלק שחברי ימינה עלולים להיגרר אליו כדי לשמור על הממשלה.
אני מניח בצד את הפרת ההבטחות של בנט, ומסתכל קדימה. אני מאחל הצלחה לממשלה החדשה. מאחל הצלחה לשרים החדשים, חלקם ראויים מאוד, חלקם אני מקווה שיוכיחו בהמשך כי הם ראויים. הצלחתם היא הצלחתנו, ובאמת, לא מהשפה ולחוץ. אך עדיין כואב לי על הטעויות שנעשו ע"י בנט ושקד וחברי ימינה במהלכים להקמתה של הממשלה ה-36.
בראש ובראשונה הענקת כוח בלתי מוגבל לשר האוצר אביגדור ליברמן. הרי בנט ולפיד חייבים שהתקציב יעבור, כדי שהממשלה לא תיפול. לאחר מכן הגוף היחיד שיש בכוחו להשפיע על המדיניות הכלכלית שמוביל שר האוצר, היא ועדת הכספים, שגם היא בשליטתו של ליברמן. היו"ר החדש של הוועדה, ח"כ אלכס קושניר, חבר מפלגתו של ליברמן, יעשה מה שליברמן יגיד. הוא לא יוכל להתנגד למהלכי ליברמן. ולכן ליברמן לא באמת צריך לספור את בנט.
טעות נוספת שעשה בנט, שאיפשר את חתימת ההסכמים עם כל חלומות מפלגות השמאל על שינויים בנושאי דת ומדינה, והֶרֶס הסטטוס קוו. בנט אומר שזה לא משנה, כי יש לו וטו. אבל זה כן משנה. זה משפיע על האווירה הציבורית ועל התמיכה הציבורית בממשלה.
וטעות נוספת ואחרונה להשבוע, היא הפקרת השליטה בכנסת לידי יש עתיד. יו"ר הכנסת הוא ח"כ מיקי לוי מיש עתיד. מנכ"ל הכנסת המיועד גם הוא חבר מנגנון יש עתיד. בנט לא קובע על הכנסת. לפיד קובע. גם מתן ועדת חוקה חוק ומשפט לידי מפלגת העבודה, למרות הווטו של השרה שקד, עלול להתברר בהמשך כאחת הטעויות הגדולות של הקמת הממשלה, שעשויה בהמשך להוביל לקריסתה.
אבל אם נהיה אופטימיים לרגע, ונאמין לבנט ללפיד שאנחנו נראה שהכל יעבוד בהרמוניה, באמון ובחברות, ושהמדינה תנוע קדימה בהסכמות ולא במחלוקות. הלוואי. אנחנו כולנו בסך הכל רוצים את הצלחתה של המדינה, ושאזרחי המדינה כולם יהיו מאושרים ובריאים. אם נשפוט לפי נאומו של ראש הממשלה לשעבר ויו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו השבוע, הוא לא מתכוון לשבת בצד ולמחוא כפיים, אלא להילחם עד להפלתה של הממשלה וחזרתו לתפקיד ראש הממשלה.
בהצלחה לכולם. בהצלחה לכולנו.
לתגובות: nachman.pr@gmail.com