1. גם ממרחק של 10,860 ק"מ מישראל אי אפשר שלא היה לשמוע השבוע את רחשי קריסתה של ממשלת בנט-לפיד. במסגרת לימודי לתואר שני בתוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארצות הברית, באוניברסיטת חיפה, טסתי השבוע למפגש עם מנהיגים וקהילות יהודיות בבוסטון ובניו יורק ולימודים באוניברסיטאות ברנדייס ו-NYU. אני לא יכול להגיד לכם שכשעברנו מעל מימי האוקיינוס האטלנטי במוצאי שבת שעברה, לא חשבתי על כך שהשבוע זה סוף סוף יקרה, ברגע הראשון שאני לא אהיה בארץ. ולאחר שכתבנו על כך באריכות כאן, כי ממשלת בנט-לפיד הגיעה לקיצה. השבוע זה אכן קרה.
ראש הממשלה בנט ועמיתו יאיר לפיד הצהירו על המהלך המתבקש מבחינתם. הם לא עשו זאת לטובת המדינה כפי שהם מבקשים לצייר זאת. הם עשו את זה כמו תמיד, לטובתם האישית. בנט שחלם להיות רשום בדפי ההיסטוריה כאיש אשר הצליח להזיז את נתניהו מכיסא ראש הממשלה, ייזכר כאיש אשר כיהן את התקופה הקצרה ביותר בראשות הממשלה, לאחר השבעת כנסת חדשה (פחות מאהוד ברק). יאיר לפיד שנכון לשעת כתיבת טור זה אמור לכהן כראש ממשלת המעבר, יכהן תקופה קצרה פחות, כמובן, אך ההישג הזה ייספר רק לבנט.
2. אם ננסה לסכם היכן טעה האיש? איך לא שעה לאזהרותינו ואיך הגיע למצב הזה? לפני הכל, לפני השקרים ולפני הבדיות, הכל מתחיל ונגמר בזה שכולנו חושבים שיש לנו זמן להכל. בנט חשב, ואני יודע זאת, כי הזמן יעשה את שלו. הוא חשב כי הציבור בישראל יראה שנתניהו לא ראש ממשלה, והכל בסדר, וכי יש ממשלה בתמיכת רע"מ, והכל מתנהל כסדרו. וכן, גם מרצ והעבודה ויש עתיד יחד איתו, וזה בסדר. הציבור שלו יירגע ובסוף יהיה איתו. כך הוא באמת חשב. אך בנט שכח מה שרבים אחרים שכחו לפניו, שאין זמן. מה שאתה לא עושה היום, לא תספיק לעשות מחר, ואם בנט חשב שיהיה לו זמן להצליח לעשות גם כמה דברים בהמשך, עבור הציבור הימני כדי שלא ינטוש אותו, הוא לא הספיק. כל יועץ תקשורת מתחיל יודע להגיד ללקוח שלו, לדבר מהר בראיון ברדיו ובטלוויזיה, ולהספיק להגיד את עיקרי הדברים שתכנן לומר, לפני שייגמר הזמן מבלי שתספיק. כלל זה נכון גם לחיים הפוליטיים בכללותם.
3. מדוע בנט נכנע ימים ספורים לאחר ששחרר הצהרות שהוא לא נכנע וממשיכים קדימה? מה קרה? האם הכל זה רק בגלל שח"כ ניר אורבך עמד לחצות את הקווים? האם כל זה בגלל שח"כ מאזן גנאים וג'ידא רינאווי זועבי החליטו לעשות דין לעצמם, או שמא זה המצב הכלכלי המחמיר שהולך לגרום לכולנו ממש בקרוב לכעוס על כל מהלכי הממשלה בשנה האחרונה?
אנשיו של בנט יספרו שעשה זאת מתוך תחושת אחריות לאומית, לאחר שהבין שזו הדרך היחידה להאריך את תוקפן של תקנות יו"ש. הם יספרו לכם שבנט קיבל את ההחלטה לבדו וכי העברת המקל המסודרת ללפיד (לאחר המערכה שהשניים ניהלו מתחת לשטח בשבועות האחרונים), מטרתה להראות לציבור שיש פוליטיקאים שכן שומרים על מילתם (אני יודע שזה מצחיק לומר זאת על האיש ששיקר לכל בוחריו).
אבל האמת אחרת: בנט הבין שהגיע לסוף הדרך ואין לו מצנח. הוא הבין שזו הדרך היחידה בה ישמור מעט על כבודו. בנט הצהיר השבוע כי האחריות היא שגרמה לו לקבל את ההחלטה. האחריות לביטחון ישראל. אני לא רוצה להיות ציני אבל אם האיש אחראי לביטחון ישראל, כיצד הוא מוסר את מפתחות לשכת ראש הממשלה ליאיר לפיד? זה מעשה לא אחראי בעליל.
4. החברות המזויפת אותה הציגו השניים השבוע היא המשך של ניסיונותיו של בנט בשנה האחרונה להיות קומונר. משחקי הפעלה וחברה מתאימים לפעילויות בתנועת הנוער, לא לניהול מדינה. המחמאות הריקות מתוכן של בנט ללפיד ושל לפיד לבנט, אולי שימחו את להקת המעודדות של השניים, בכלי התקשורת שפניהם היו נפולות השבוע, אבל אין להם משמעות לאזרחי ישראל.
בנט לא יכול, למרות שהוא שוגה באשליות שהוא יכול לעשות זאת שוב, לשקר לעם בישראל לגבי מהלכיו ולתרץ זאת אחר כך בכיבוד הסכמים עם השמאל. זה לא עובד. זה לא עבד הפעם ולא יעבוד בעתיד. תיזכרו בהצהרות של בנט מהשנים האחרונות לגבי נושאי ההתיישבות, מערכת המשפט, המשטרה, ביטחון המדינה, היחסים עם ערביי ישראל, היחסים אל מול העולם וארצות הברית, תנאי המאסר של המחבלים בישראל, ההתנהלות מול עזה ורמאללה. תמצאו לי דבר אחד בו בנט התנהל בשנה האחרונה כפי שהצהיר בפנינו ב-8 השנים האחרונות.
אני אחסוך לכם את החיפוש: אתם לא תמצאו. האיש שכח את כל עקרונותיו ואימץ עיקרון אחד שגם אותו זנח בסוף - מניעת בחירות. האיש ששיקר לכל מצביעיו והלך כנגד כל אמונותיו רק בשביל שלא תהיה מערכת בחירות נוספת, הוא-הוא האיש ששולח אותנו למערכת בחירות חמישית. אז אם אלו פני הדברים, לשם מה היה טוב כל המהלך? מעניין אם לבד מול המראה בנט יודע להשיב על השאלה הזו.
בנט נכשל, זה ידוע. אבל לאן הולכת מדינת ישראל מכאן? האם ניתן לאסוף את השברים, והאם באמת פנינו אל ממשלת ימין כמו שרבים חולמים?
החוק להתפזרות הכנסת יעבור ככל הנראה בשבוע הבא. לפיד ובנט חוששים שיו"ר האופוזיציה (בינתיים) בנימין נתניהו יצליח לגייס רוב לממשלה חליפית, ולכן מנסים להעביר את החוק בהקדם האפשרי, בידיעה שלכשיגיע לכנסת כולם יצביעו בעדו. לנתניהו אין רוב לממשלה חליפית, ולכן המאבק היחיד יהיה על תאריך הבחירות. השותפים האפשריים לממשלה כזו, שר הביטחון בני גנץ שלא היה שותף להודעה על ההליכה לבחירות, לא יכול להיכנס לממשלה חליפית עם נתניהו, למרות שנפגע מבנט ולפיד, כי זה ימוטט אותו מול מצביעיו. שר המשפטים גדעון סער, שבשבועות האחרונים היה לא ברור בתשובותיו לגבי נתניהו, וראה שזה לא עזר לו כל כך, התחיל שוב להצהיר על כך שלא ייתן שום יד למהלך בו נתניהו יהיה ראש ממשלה. אז אם שניהם לא בעניין, אין רוב למהלך. שורדי ימינה לא יספיקו.
5. הגיע הזמן להתחיל ולהתכונן למערכת הבחירות החמישית לכנסת ה-25. מהיום בו עובר החוק להתפזרות הכנסת ועד הבחירות חייבים להיות לפחות 90 יום, ולאור חגי תשרי יבקשו בוועדת הבחירות לדחות את התאריך לתחילת חודש נובמבר. כללי ממשלת המעבר ייכנסו לתוקף. חוקים פרטיים לא יעלו, אך צפו לכך שהממשלה תנסה להביא להצבעה את החוק בו ניתן יהיה למנוע מנתניהו להתמודד. לא הייתי מהמר שהמהלך הזה יצליח, גם אם לכאורה יש לו רוב כיום יחד עם תמיכה של הרשימה המשותפת.
ומה יהיה עם שורדי ימינה, סגן השר אביר קארה, והשרה איילת שקד (ששהתה השבוע במרוקו הרחק מההמולה)? האם ימשיכו עם בנט? האם תהיה בכלל מפלגה להמשיך איתה? מה יהיה עם הפורשים עמיחי שיקלי עידית סילמן, והמתלבט ניר אורבך שככל הנראה התלבט יותר מדי? האם הם סיימו את דרכם הפוליטית? חלקם ככל הנראה כן. האם חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר יוכיחו בבחירות הקרובות שיש סוף סוף קהל רב לימין אידיאולוגי לא מתפשר? האם העלייה בסקרים מבטאת את המצב בציבור לאחר שנה של דכדוך ממשלת בנט-לפיד? איזה גנרלים יצטרפו הפעם למערכת? ואילו מפלגות יישארו מחוץ לכנסת?
האם אנו הולכים לממשלת ימין בראשות נתניהו או שמא לתיקו רב שערים נוסף? האם בסופו של דבר יתברר שהדבר הכי טוב שקרה לימין בישראל ולעתיד מדינת ישראל, היה ממשלת בנט-לפיד בשנה האחרונה, שהוכיחה לציבור מה יכול לקרות פה כשלא כולם באים להצביע? את התשובה לכך ולכל השאלות נדע ככל הנראה רק בתחילת חודש נובמבר. שיהיה לנו בהצלחה!