1. השבוע, מבלי ששמנו לב, חגג ראש ממשלת המעבר, יאיר לפיד, חודש בתפקידו. אם הייתי רוצה לסכם את כהונתו עד כה, הייתי מסכם זאת בשלוש מילים: מנסה להימנע מטעויות. זה כל מה שלפיד עשה בחודש האחרון. לפיד כמו לפיד, מבסס את צעדיו לפי דעת הקהל.
בתחילה נהנה לפיד מביקורו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, שתרם לו בדעת הקהל והעלה אותו קצת בסקרים. אח"כ התרגשה על לפיד סערת רוסיה ומשבר הסוכנות, ממנו טרם הצליח להיחלץ. והשבוע ערך לפיד ביקור בשב"ס, בעקבות הסערה על תקיפת הסוהרות ע"י מחבלים בכלא גלבוע, שהתעוררה שוב ע"י עמיתי, כתב המשטרה לירן לוי, שחשף את הסיפור לפני מספר שנים, וממשיך לחשוף פרטים נוספים על הסיפור שוב ושוב.
אני עדיין נדהם שבכירי מערכת השב"ס בכלל, ובכלא גלבוע בפרט, באותה תקופה, טרם שוהים במעצר. אני מקווה שלאחר הבחירות תוקם ועדת חקירה ממלכתית לחקור את הנושא, בו מחבלים ניהלו כלא בישראל ותקפו סוהרות. השבוע נזכר גם שר הביטחון בני גנץ, להתייחס לנושא לאור הסערה הציבורית, והודיע כי יבחן מחדש הצבת חיילות וחיילים בשב"ס. גם השר לביטחון פנים הקודם גלעד ארדן, שהחליט לאחרונה להישאר בתפקידו כשגריר באו"ם, צריך לספק לציבור הסברים.
2. ואם אמרנו שלפיד חגג חודש בתפקיד, זאת אומרת שראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, חגג שבוע באבטלה. ראש הממשלה לשעבר, ורה"מ החליפי הנוכחי, מראה לכולנו עד כמה מהר חולפת לה תהילת עולם. כולנו זוכרים איך התבזה בקבלת הפנים, לנשיא ביידן, בו לא היה לו מקום להליכה על השטיח האדום. כולנו רואים בחודש האחרון כיצד הצהרות האהבה של לפיד אליו לאחר שהתפטר והעביר לו את התפקיד (בניגוד להבטחותיו בעבר), לא באמת החזיקו מעמד לאחר כניסתו של לפיד למשרד ראש הממשלה.
לשכתו של לפיד לא מפסיקה לתדרך כנגד בנט, ובנט מצידו לא הצליח לשכנע את לפיד, לתת לו משרד ראוי במשרד ראש הממשלה, והוא לאט לאט הפך ללא רלוונטי. בנט, שמקפיד מאז התפטר לא להיכנס לישיבות הממשלה בתחילתן, בעת שהתקשורת נמצאת, חזר בסוף השבוע שעבר מחופשה ביוון, ושהה השבוע בפעם הראשונה בישיבת הממשלה מההתחלה. בנט לא מבין איך לפיד עושה לו את זה, איך הוא ממדר אותו, ולא משתף אותו בדבר. בנט אולי מבין עכשיו לראשונה את הטעות הגדולה שעשה ושהפכה אותו ללא רלוונטי. אך אל תצפו שהוא יודה בטעות. הוא יילך הביתה לאחר הבחירות וינסה לתכנן את הקאמבק.
3. פחות משלושה חודשים לבחירות, ונדמה שעדיין אנחנו רחוקים מלראות את התמונה האמיתית של מערכת הבחירות לכנסת ה-25. בימין עדיין מהומות. יו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', העביר הצעה ל-5 מקומות בעשירייה הראשונה, ליו"ר עוצמה יהודית, ח"כ איתמר בן גביר, דרך חדשות ערוץ 12 ביום שני האחרון. בן גביר מצידו הודיע, כי הוא מסכים, וקרא לבצלאל לבוא ולחתום.
אחר כך התחילו המחלוקות והסתבר שלא מדובר ב-5 מקומות אלא בארבעה, כאשר באופן רשמי המחלוקת היא על מקום 7 שמבחינת סמוטריץ' אמור להיות בהסכמה, ומבחינת בן גביר אמור להיות של עוצמה יהודית, בשביל להשלים מחצית המקומות בעשירייה, כפי שהוצע.
אבל תגידו לי אתם, האם זה נראה לכם רציני להעביר הצעה דרך הטלוויזיה? ככה נוהגים שותפים לדרך? נראה שמדובר במאבק תקשורתי על דעת הקהל, בשאלה מי יהיה אשם בהליכה עצמאית של שתי המפלגות בבחירות הקרובות, ומי יצליח לשכנע את הציבור בנרטיב שלו, שהוא עשה הכל בשביל אחדות, בעוד שהצד השני היה זה שסירב להצעותיו המפליגות.
סמוטריץ' יטען מצד אחד: תראו, העברתי הצעה מפליגה לבן גביר. כולכם ראיתם זאת בחדשות בטלוויזיה, למרות שבכירי מפלגתי תקפו אותי על כך שאני נותן חצי מהמקומות, והם מתמודדים בפריימריז על מספר מועט של מקומות. בן גביר מצידו יטען: תראו, בכל הסקרים אני מקבל הרבה יותר מנדטים; הסכמתי לוותר על המקום הראשון, למרות שאם אוביל את הרשימה, אנחנו מקבלים יותר מנדטים, אבל אין סיבה שאסכים לפחות מ-50-50 בהרכב הרשימה.
אם בשעה שתקראו טור זה טרם ייחתם הסכם בין השניים, אז כנראה שההצעה השבוע הייתה בסך הכל ניסיון תקשורתי לשחק בדעת הקהל, ואנו צפויים לעוד מהלכים בין השניים עד שייחתם הסכם, או עד שנוכל סוף סוף לראות את הכוח האלקטורלי של כל אחד מהשחקנים, אם יחליטו לבסוף על ריצה בנפרד. אם ההסכם בכל זאת ייחתם עד פרסום טור זה, כי אז תדעו שהשניים החליטו שעדיפה ציפור אחת ביד, משתיים על העץ.
תגידו לי אתם, האם זה נראה לכם רציני להעביר הצעה דרך הטלוויזיה? ככה נוהגים שותפים לדרך?
4. למרות הסקרים שמעניקים לרוח הציונית של איילת שקד ויועז הנדל 4 מנדטים, התמימים שמתכננים להצביע להם צריכים לדעת, כי ככל הנראה קולם יתבזבז. שקד שהבינה את טעותה בהחרמת נתניהו, ובהליכה לממשלת שמאל עם בנט, טעתה בכך שלא הודתה בזאת בפה מלא בפני הציבור, ולכן היא לא תוכל לשכנע את אלו שעדיין למרות הכל תומכים בה, שאם יתנו לה שוב את קולם, כל חברי מפלגתה ייכנסו לממשלת ימין ולא לממשלת שמאל שוב.
הפשרה שהשיגה עם הנדל, הייתה שהם יקראו לממשלה רחבה ולא יהיו בממשלה צרה של 61 עם נתניהו. לשקד אין שליטה על הנדל, והא יעשה כטוב בעיניו. שני המקומות אותם העניקה לו ולצבי האוזר ברשימה המשותפת, הם הרבה מעבר לכוחם האלקטורלי כיום. שקד אולי בונה על הבית היהודי שיצטרפו ויעניקו לה חותמת כשרות, אך יוסי ברודני כרגע מצהיר שפניו לריצה עצמאית. קשה לי להאמין שכך יהיה. במפלגת נעם הצהירו השבוע כי אם יצטרכו הם ירוצו בנפרד, ויש עוד מספר מפלגות גם מימין וגם משמאל (לדוגמה: אלי אבידר וירון זליכה), שמעוניינים לבזבז לציבור את הקולות.
5. מרב מיכאלי, יו"ר מפלגת העבודה, שמתכוננת לבחירות לאחר שהייתה הראשונה מאז שנות ה-90 שנבחרה פעמיים לתפקיד היו"ר, חוותה השבוע את טעמה של תבוסה קשה. מיכאלי ביקשה להביא לוועידת המפלגה את ביטול תפקיד מזכ"ל המפלגה, וזאת משום רצונה לנקום במזכ"ל המפלגה ערן חרמוני, שהעז להתמודד כנגדה בבחירות המקדימות ליו"ר המפלגה. רוב חברי ועידת המפלגה ובכירי המפלגה בעבר תמכו בחרמוני כנגד מיכאלי, וההצעה לבטל את תפקיד המזכ"ל נפלה ברוב גדול, ובכך טעמה מיכאלי את טעם התבוסה במגרשה הביתי. ככל הנראה לא מדובר בתבוסה האחרונה שלה במפלגה ובכלל. הקולות על שיקום המפלגה ודרך חדשה מהבחירות הקודמות, התחלפו בחשש כבד של פעילים ובכירים במפלגה, מאי צליחת אחוז החסימה.