צילצול בפעמון. "רגע, אנחנו כבר באים", אנחנו מגיבים לצילצול.
הבן שלי יודע שאסור לפתוח לכל אחד, וחייבים לשאול 'מי שם?'
אם אנחנו מכירים אותו, כמובן שנפתח לו את הדלת ונארח אותו בשמחה ובחיוך רחב. במידה שאנחנו לא מכירים - לא פותחים, שואלים מעבר לדלת מה רצונו.
יום כיפור הוא יום שבו הקב"ה פותח לנו את הדלת, מכניס אותנו לקודש הקודשים. ה' מכיר את כולנו ומקבל אותנו בסבר פנים יפות. והוא רואה אותנו: 'מי שם?', 'מי עומד כאן בפתח?'
ביום כיפור, כולנו עומדים בפתח הדלת ומחכים.
מחכים שה' יפתח לנו שערי שמיים ויידע מי אנחנו.
אנשים טובים, אהובים, טהורים ושמחים, רוצים לתקן ולשנות, להתחזק ולהיות ראויים יותר.
השבוע, לצערנו, דוד של בעלי נפטר. אדם בעל מידות טובות וגדולות. כל חייו ידע חסד, התמדה, עשייה, כוונה ושמחה.
הייתה לו הכנסת אורחים מופלאה. לו ולאשתו שתחיה. היו נכנסים אליהם ללא שאלה מקדימה: 'מי שם?' הדלת תמיד הייתה פתוחה - יוצאים ונכנסים בחופשיות.
"איש צדיק ותמים היה בדורותיו". אנחנו רוצים לשאוף ולהגיע למעלה הזו.
צדיק זה לא בהכרח להיות גבוה. תמימות זאת הדרך.
ביום הכיפורים אנו רוצים כל כך להיות צדיקים, להגיע לגבהים, להרגיש רוחניים ומחוזקים. העניין הוא הדברים הקטנים, הפשוטים היומיומיים.
"סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו".
כשהדלת נפתחת, אפשר להיכנס דרכה ולבקש סליחה. הקב"ה מוחל וסולח לכל מי שרק יעמוד בפתח, ויפתח את ליבו ויקבל על עצמו חרטה וסליחה.
עלינו להיות בשמחה על כל רגע כזה, על הזמן הזה, על התפילה הזו, על העמידה, על הכוונה, על ניקיון הנפש והאמונה.
כל כך הרבה עברנו השנה. כל הדלתות היו סגורות. הקורונה חגגה ועדיין חוגגת לה בחוץ. והנה הגיעה השעה ושערי הגן והבית ספר נפתחו ויש כאלה שנסגרו. היו כאלה שהיו ספונים בביתם בחדרים. המניינים גדלו ופחתו וזאת בין הפתיחות לסגירות.
מי ייתן שביום כיפור זה נפתח את הדלת הלב אל ה' יתברך, נבקש מחילה לא רק בשעת הנעילה. נבקש סליחה וכפרה, נתבונן מחוץ ומבפנים אל תוכנו ועל הסובבים אותנו. נסגור את שהיה ונפתח פתח חדש לאמונה חדשה, לשמחה גדולה ולאהבת חינם שהלוואי שתחכה לנו במפתן הדלת.