"אם הייתי משאירה אותם לבד, בטוח היה יוצא עשן מהחדר". "עוד מילה אחת וזה מתפוצץ", משפטים מוכרים לנו שאנחנו פוגשים בחיינו.
מרוב הוספות ותוספות אין הקשבה אמיתית, וכל אחד עסוק בלומר את דעתו ואת המילה שלו. כך נוצרות מלחמות של אגו וכבוד!
שיחות מהסוג הזה הם המתכון הבסיסי לריבים גדולים, או מלחמות שקטות, להרס ולמצבים שקשה מאוד לצאת מהם.
מחלוקת זה מלשון חלוקה. כל אחד חולק מקום משלו, פותח לעצמו את החלק שלו, שם הוא נמצא, נסגר ונאטם.
אני כבמאית, מורה ואשה, נמצאת בלא מעט מעגלי שיח, שיחות מקצועיות, אישיות, שיחות עבודה וכו'. העניין שממנו אני בורחת תמיד זו המחלוקת.
במקום בו יש מחלוקת אני לוקחת כמה צעדים אחורה. לפעמים מנסה להסכים ולוותר על הקושי. מצד אחד אתה לא רוצה לריב ולפגוע, ומצד שני לא רוצה לבטל את עצמך ולהתכופף מול אני המאמין שלך.
לא פעם נתקלתי בסתירות ובהתנגדויות מול התלמידים שלי, מול פאנל קבוצתי שבהם סתרו או התנגדו לדברים שנאמרו. הדרך שבה זה נאמר, חתכה ופגעה באותו הרגע.
לא כל מה שיש לנו על קצה הלשון חייב להיאמר. חוסר ההסכמה צריך להגיע מתוך ההכרה ומתוך ההבנה שאף אחד לא חייב להסכים עם אף אחד! חוסר ההסכמה אמור להיות בצורה שקטה ומכבדת.
עם ישראל נבנה מתוך מחלוקות. המדינה מתקיימת סביב מחלוקות שלא נגמרות, ואולי לא יגמרו לעולם. הוועדות, השיחות והדעות מלאים אי הסכמות וניגודים.
חוסר ההסכמה צריך להגיע מתוך ההכרה ומתוך ההבנה שאף אחד לא חייב להסכים עם אף אחד! חוסר ההסכמה אמור להיות בצורה שקטה ומכבדת
פרשת השבוע קורח, פותחת במחלוקת נגד משה רבנו ואהרון הכהן, שמולם עומדים קורח וכל עדתו אשר מתנגדים לשליחות, למנהיגות ולדרך שלהם. משה רבנו דואג לסיים מיד את המחלוקת על ידי שלום ועל ידי הוכחה אלוקית שתציג בפניהם את האמת!
אנו מוכרחים להתרחק מן המחלוקת והכעס אשר פוגעים בכל דבר ודבר. אך, לא תמיד אנחנו יכולים לברוח מכך, ולכן עלינו להתמודד, לנסות בדרכי נועם ושלום להסביר ולהציג את הדברים בדרך כנה ואמיתית, לדבר בשפה נקייה וברורה וכך יישמעו ויוצגו הדברים כלפי חוץ. גם כשיש מחלוקת, היא חייבת להיות רק לשם שמים.
כאשר יש כעס והתנגדות ראשונית, כדאי שהשיח יהיה עם אדם אחר ולא עם זה שיושב איתי או לצידי. אנחנו חייבים לבחור לעצמנו את מי שעושה לנו טוב, לבחור במי שאינו מסכים איתנו ועדיין השיח מכבד, מקבל וקשוב.
"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות".
בשורות טובות.