עברנו את החגים. התחלנו מבראשית ונכנסנו לתקופה די נוחה, שגרתית ומחודשת.
האם היה נוח? זו שאלה גדולה.
ובכן תלוי למי. מי היה בבידוד, בסוכה, בשמחה או בתורה? עם תו או בלי תו, עם חיסון או בלי.
מה נוח לי?
אני שומעת כל מיני קולות רקע, קולות של פחד, חשש, ספק, סכנה. מה יהיה עלינו? מי עושה כך או אחרת? מה נסגר ומה נפתח? מי שלילי ומי חיובי?
התיבה שלנו בראש מהדהדת, מלאה במחשבות על הקיים ועל העתיד.
בפרשת השבוע 'נח', התיבה מגינה ושומרת על נח ועל משפחתו.
נח בונה את התיבה באמונה תמימה ופשוטה. נח יודע שזה זמני, שהמבול יעבור ואז הוא יוכל לפתוח חלון קטן לראות את האור שמתגלה לו.
הזמנים הללו הם לאחר יציאתנו מהתיבה. החגים היו תיבת הגנה עבורנו.
היה לנו הרבה זמן לחשוב, לבדוק, לחשוש, להתבודד ולהחלים מהכל.
עכשיו יש מציאות חדשה, אחרת, שלמה ובריאה קצת יותר. הן בהסתכלות והן בקבלה.
אנחנו חיים בתקופות של מבול והפסק, בין לבין לא שוכחים לנשום ולהמשיך הלאה.
אין ספק שכל תקופת הקורונה זה מבול שקט שחדר ללא מעט אנשים, ומכאן בלבול שגם הוא יצר את המבול.
עכשיו תקופה רגועה ושמחה ואנחנו עם תפילה תמידית על שיהיה.
ישנם חולים עדיין לא מעט. חלקם נמצאים בבית חולים וחלק בבית, עבורם עדיין לא רגוע, מקווים ומתפללים שעוד מעט זה יעבור בע"ה.
מר חשוון כבר נמצא כאן והוא אי"ה יבשר לנו רק טוב.
חודש של בריאות, התגלות והתחדשות, חודש של התבוננות והתחזקות.
הדפים נגנזו ואנחנו מתחילים מחדש.
נח וטוב לנו, שמח לנו בכל יום ובכל רגע.
בשבת נקרא על המבול, ואנחנו מתפללים לגשמי ברכה ושמחה, שינקו אותנו ואת כל עם ישראל.