כל אחד חולם על במה, במה גדולה, ענקית, מוארת ומכובדת
במה שעליה נציג את עצמנו בצורה הטובה ביותר.
בשיעורי התיאטרון שלי חשוב לי שכל אחד ואחת יקבלו את הבמה שלהם, את המקום שלהם, ואת הזמן שבו הם יציגו וימסרו את המסר שלהם.
היום כמעט כל אחד יכול לקבל במה, במה תקשורתית, חברתית. אומרים משהו וזה כבר יוצא החוצה.
אי אפשר להתעלם מהנאמר. נשמעים יותר מסרים, כוונות, רמזים, רצונות... יש במה לכולם!
אביב גפן ואברהם פריד הופיעו בבריכת הסולטן. הופעה כזאת זמן רב מאוד לא הייתה. על במה זו נאמרו דברים, ונוצרו חיבורים. חיבור לבבות. הרצון והכמיהה לשינוי האמיתי, לחיבור השורשי. נישמתי, הצימאון והשיוויון. כמה עוצמה!!!
ומנגד הבמה השנייה שהביאה אותנו להוכיח לח"כ זנדברג כמה כוח יש בתפילין, בשליחות וביהדות.
אז כל במה והמסר שלה! ואנחנו הקהל דואגים להתרגש, ליהנות, לשמוח ולהגיב ולהיות שם בהצגה שלהם!
כל אחד מציג את סיפורו, את מקומו ואת אישיותו.
הדברים חייבים להיאמר ולהיות מוצגים, נסכים או לא אבל יש לכולנו את הבמה שלנו.
בפרשת השבוע 'קרח' עדת קרח יוצאים נגד משה ואהרון, משה נאלץ לעמוד ולהתמודד מולם, להוכיח להם את דברי אלוקים, את שליחותו ואת מנהיגותו. משה רבנו מוכיח להם שה' שלח אותו והוא שליח של ה'.
המחלוקות לא נפסקות, אנחנו בחיפושים אחר האשמים, אחר המסרים, אחר האנשים שעומדים מולנו בכל יום ומוסרים לנו את המסר שלהם.
כולנו שליחים שעומדים על הבמה ואומרים את האני מאמין שלנו ואת מחשבותינו. נבחר מה לעשות עם זה.
כל אחד והבמה שלו, כל אחד והסיפור שלו וכל אחד בשליחות האישית והכללית.