בכל פעם שאנו עושים הבדלה, אנחנו מברכים על הבשמים ועל הנר.
הבן שלנו קטן עדיין, ועדיין לא מבין שהנר דולק והוא מסוכן. אנחנו מיד מרחיקים ממנו את הנר ומזהירים אותו.
ילדים קטנים אינם מבינים או מכירים את משמעות הסכנה. ילד ממהר לגעת מיתוך סקרנות ואי ידיעה, רוצה להבין מה יש שם, ואז פוגש בסכנה.
המבוגרים למודי ניסיון יודעים להיזהר, ללכת צעד אחד אחורה, לבדוק, לסנן ולהתרחק מהמקור המסוכן.
כשהייתי נערה, בחבר'ה היו לנו מבחני אומץ! מי שנוגע הוא אמיץ!
האומץ והסכנה הולכים לעיתים יחד! לפעמים אנו לוקחים סיכונים בחיים ויוצאים אמיצים אבל לפעמים הסיכונים עולים לנו ואנו לא יודעים איך לצאת מזה.
לא מעט פעמים גיליתי בעצמי את האומץ והביטחון שהובילו אותי למקומות גדולים וטובים. האומץ פתח בפניי את היכולת לגלות את הכוחות שיש בי, אבל לעיתים זה היה מסוכן.
בפרשת השבוע 'לך לך' אברם מגלה לעצמו ולשרי אשתו שיש להם המון כוחות משותפים ואמיצים. אברם עוזב את מקום מולדתו והולך לארץ כנען ולאחר מכן יורד מצרימה, שם הוא מבקש משרי לומר "אחותי את". אברם יודע שהוא נמצא במקום מסוכן אבל הוא גם יודע שיש איתו השגחה ושמירה וזו הדרך שלו ובה הוא צריך ללכת.
יש לנו תקופות בחיים שבהם צריך להעז ולגלות בעצמנו את האומץ!
זה פוגש אותנו בסיטואציות מגוונות, אפילו בשידוכים. הזוג אינו יודע, מעט חושש, חושב, בודק ונמצא בספיקות.
אבל ברגע שקופצים למים מגלים תגליות וכוחות ואולי אפילו תובנות שהיה שווה.
רחל אימנו אם הבנים, גילתה לעצמה ולנו, כמה אמיצה, ענווה וחכמה היא הייתה! לא פחדה לפעול, להתפלל ולוותר.
גם בחיים שלנו, צעד אחד קדימה ומאה צעדים אחורה מפני החשש ומפני הספק שעוצר אותנו מלנסות ולדעת.
אומץ זה מפתח חשוב שנמצא אצלנו, אנחנו רק צריכים לאזור אומץ, להאמין לגלות אותו ולפתוח הרבה דברים טובים ומוצלחים.
תהיו אמיצים ושמחים.