הצופים שהתקבצו בחמישי בערב באולם האירועים של מלון 'אאורליוס' המפואר באתר הסקי בויאנה בראשוב, אשר בהרי רומניה, מחאו כף כשעליתי על הבמה להופעה בפני אורחי חברת התיירות 'אבימור'. ישנן הופעות שמהרגע הראשון אני מבחין כי ברק ניצת בקהל ומובטחת הופעה מוצלחת. את ההופעה הזו הייתי צריך 'להתניע'. האורחים העייפים מטיולי היום וארוחת ערב בשרית דשנה, התקשו להגיב בהתלהבות, לצלילים והקולות שייצאו מהרמקולים.
מי שמכיר אותי יודע שאני 'מופיען מתאבד'. עייפים? שבוזים? לא בבית ספרי. ניסיתי כמה טריקים שכיחים, שרתי את הלהיטים הישראלים והחסידיים האהובים ביותר, מ'מחשבות טובות' בואכה 'מתנות קטנות'. וכשזה לא ממש טילטל את הקהל, עברתי לשיחות אישיות ומשעשעות (לפחות לדעתי) עם יושבי השורה הראשונה.
30 שנות ניסיון במקצוע כנראה עושים את שלהם. אט אט פיצחתי את הקהל הסרבן, וכשהגיע זמן סיום, היו הם, אלה שדחקו בי לתת עוד כמה שירים, שבסופם התקבצו ובאו כולם למול הבמה לטיש ליל שישי עם שירה אדירה שנמתחה לה למרבה הפליאה על פני שעתיים תמימות.
למחרת בבוקר, כצפוי, אורחים רבים עוצרים אותי בתור לבופה של ארוחת הבוקר ומסבירים לי באורכה כמה הם נהנו (למה לא הראו זאת מיד בהתחלה?). לפתע עצרתני גברת נחמדה, כמעט תופסת בזרועי ואומרת לי בעיניים נוצצות: ״אוי ישי, אם היית יודע כמה ריגשת אותי עם השיר ׳מתנות קטנות׳. תודה לך״...
ואני, הרגיל בכאלה, הפגנתי נימוס כוכבי ושאלתי: ״באמת!? ולמה גברת נכבדה שכמותך כה מתרגשת מהשיר הידוע של רמי קליינשטיין?״ עיניה מתמלאות דמעות, והיא לוחשת: ״כי זה השיר שהיה הכי אהוב על הנכדה שלי שנפטרה לפני שמונה חודשים בגיל 9 וחצי...״
הצלחת שבידי חישבה להישמט. צמרמורת בגב. הנה מעשה כל כך גדול ומרגש ואנוכי כלל לא ידעתי. אני בכלל הייתי בטוח שכל תחילת ההופעה אמש הייתה סוג של 'חימום קהל' כשאני משתמש בלהיטים מוכרים בכדי לגרות את הקהל לשתף פעולה בהמשך. והנה עומדת לפני סבתא יקרה ואוהבת, ששיר ששרתי הצליח להניע ולרגש את ליבה הקרוע מגעגועים לנכדה שאיננה.
זו לא פעם ראשונה שאני מגלה שבמקצוע המופלא שבחר לי הקב״ה, הכל יכול לקרות. אתה יכול לעלות לבמה שמחה, לבחור בסתמיות או בכוונה של להלהיב את הצופים, שיר כזה או אחר, ולעולם אינך יכול לנחש מה אתה גורם ללב לנפש של המאזינים שלך.
לגמרי אשרַי שזכיתי.