יש רגע בפרשת בלק שנראה כמעט סוריאליסטי – האתון מדברת. אבל האתון הזו, יותר מאשר חיה מדברת, היא מראה מדוייקת למערכת היחסים הכי קרובה בחיים שלנו: זוגיות. בלעם רוכב על האתון בדרכו לקלל את עם ישראל, והיא נעצרת שלוש פעמים. הוא לא מבין למה, ומכה אותה שוב ושוב. לבסוף היא פותחת את פיה ואומרת לו: "מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלוש רגלים"? האתון ראתה מלאך עם חרב שלופה – והוא לא.
כמה פעמים זה קורה לנו בבית? אנחנו מנסים להתקדם – בסדר יום, בהחלטה, בשיחה – ובן או בת הזוג פתאום עוצרים .לא משתפים פעולה. מסתתרים בשתיקה. מגיבים בעצבנות. והתגובה שלנו – בדיוק כמו של בלעם – היא כעס. למה את עוצרת? למה אתה מקשה? מה הבעיה?
אבל אולי, כמו האתון, הם רואים משהו שאנחנו לא רואים. יש להם איזה ראיה שונה משלנו על הדברים, משהו שהם רואים ואנחנו לא. וזה כל כך אנושי, שדווקא עם הקרובים לנו ביותר – אנחנו רואים רק את ההתנהגות החיצונית, מפספסים את הסיבה הפנימית ואת הראייה שלהם השונה.
בלעם, כמו כולנו לפעמים, מאבד את הסבלנות מהר מדי .אבל כשהוא סוף סוף פוקח את העיניים ורואה את המלאך – הוא שותק. נבוך. הוא מבין. בזוגיות בריאה, יש תנועה עדינה של פענוח. לא רק תגובה למה שקורה, אלא ניסיון להבין מה מסתתר מאחורי מה שקורה. אולי כשהיא אומרת 'אני עייפה' היא בעצם מתכוונת ל'אני צריכה רגע של חיבוק בלי לצפות ממני לכלום.' אולי כשהוא מגיב 'עזבי אותי עכשיו', הוא מתכוון לשדר שהוא בתוכו מרגיש מוצף, לא מוצלח, חסר אונים.
האתון מלמדת אותנו שיעור חשוב: לפעמים מי שעוצר, לא עוצר אותנו, אלא עוצר בעד משהו עמוק שאנחנו לא שמים לב אליו. כמו בלעם שישב על האתון ולא ראה. וזה מצריך מאיתנו אומץ. להאט. לשאול. לא להניח שאנחנו כבר מבינים הכל.
יש מדרש מרגש על בריאת המאורות: בתחילה ברא הקב"ה שני מאורות גדולים. רק לאחר מכן הקטין את הירח. ובזמן הגאולה, אומרים חז"ל, שני המאורות יחזרו להיות גדולים. שניהם יאירו יחד, כל אחד באורו. כמה עוצמה יש ברעיון הזה גם בזוגיות. לפעמים נדמה לנו שרק אחד 'צריך להאיר' – להוביל, להבין, להגיב מהר, להיות חכם או יציב. אבל הקב"ה ברא שניים: שונים, שווים, גדולים. ולפעמים, כשהשני שותק או נרתע, הוא פשוט רואה את העולם מזווית אחרת. הבחירה לתת לו להאיר – באור שלו, בקצב שלו – במקום לנסות להאיר עליו את הפנס שלנו או להעיר אותו בכעס – היא מתנה.
יש רגעים בזוגיות שבהם האור לא בא ממני. הוא בא ממנו. ממנה. האתון בפרשה מלמדת אותנו שיעור חשוב: לפעמים מי שעוצר – לא עוצר אותנו, אלא עוצר עבורנו. ולפעמים האור הגדול שנראה הססני או שונה, הוא בדיוק מה שחסר לנו כדי לראות את הדרך בשלמותה.
אז האם נוכל בפעם הבאה, כשהזוגיות שלנו 'עוצרת' – לשאול כמו האתון: למה אתה מכה אותי? או אולי: מה אתה מרגיש? מה מפחיד אותך? האם נוכל לפקוח עיניים ולראות את המלאך שהשני רואה?
כי לפעמים, הדרך לחיבור מחודש לא תתחיל ממילים גדולות, אלא מהרגע הזה שבו בחרנו לא להגיב אוטומטית, אלא להסתקרן. לא להכות – אלא להקשיב.
ד"ר ציפי ריין, פסיכולוגית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ובעלת מכון ריין ליעוץ ולימודי משפחה
הרישום למסלולי התעודה במכון (טיפול זוגי, הנחית הורים, הנחית מיניות, זוגות יועצים, הדרכת כלות) נמשך. לפרטים: 0556689082