פרשת פנחס. הגענו לחלק הזה בפרשת השבוע, שאיך נאמר, כנראה לא בדיוק ערב לאזנם של אלה שמנסים לצייר את היהדות כליברלית ונאורה.
האמת שעל מעשה פנחס למדנו כבר בשבוע שעבר, בפרשת חקת, אבל השבוע אנחנו לומדים מהו שכרו של פנחס על מידת הקנאות שגילה, אותה מידת קנאות שאנחנו שומעים את המגנים אותה חדשות לבקרים: ברית שלום, וכהונת עולם. מסתבר שבעיני הקב"ה מי שמקנא לכבודו ראוי לתגמול ראוי – אריכות ימים ויציבות, ויותר מזה: כהונת עולם. זרעו של פנחס, זרע הכוהנים, נבחר בזכות המעשה ההרואי שלו לתפקיד הכהונה לנצח. הכתוב לא מותיר ספיקות ביחס לסיבה: "תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל".
נדמה לי שאין ספק שאילו פנחס היה חי היום, מעבר לכך שברור שהוא היה מועמד לדין, נפסל מריצה לכנסת ונזרק לכלא עד יום מותו, הוא גם היה זוכה לגינויים מכל קצוות הקשת הפוליטית, כשאף סביר להניח שהגינויים החריפים ביותר למעשה שלו, היו נשמעים מפי רבנים ליברליים, שמנסים לעצב את היהדות בצלמם ובדמותם.
נדגיש: ברור שהמעשה של פנחס הוא חריג, וגם פסיקתו להלכה מדגישה את חריגותו הרבה ואת התנאים המצטברים עבורו.
אבל מעשה פנחס מבטא רעיון עמוק יותר, של מאבק בין תרבויות. מסתבר שהפוסט-מודרניזם שגורס כי אין אמת בעולם, ואין לשום דבר זהות מוגדרת, אינו תופעה שצצה לראשונה בעולם במחצית השנייה של המאה העשרים, כפי שמקובל לתארך אותה. זו תופעה הרבה יותר ותיקה, המוכרת לנו מקדמת דנא, שפשוט לובשת צורות אחרות לאורך ההיסטוריה, ומולבנת באופן אחר בידי מי שמנסים לקדם אותה.
אין חדש תחת השמש: פעם קראו לזה היצמדות לבעל פעור, היום קוראים לזה 'האהבה מעל הכל'. בפועל, מדובר באותה תופעה שמאיימת על העם היהודי מאז היוולדו: ההתבוללות. המכנה המשותף הוא בתפיסה הבסיסית, שגורסת כי אין ריבון אחד לעולם, שקבע בו דרך ארץ וחוקים ברורים שעל פיהם על עם ישראל לפעול; אלא שכאמור, אין אמת אחת, ואין שום זהות, ואם אלו פני הדברים, אז למה שיהודי לא יתחתן עם שוודית? למה שיהודייה לא תצא עם ערבי?
אל מול התפיסות הללו, אנחנו משתדלים להלך בדרכו של פנחס, ולמרות הקושי, לעמוד מול מייצגי התפיסות ה'ליברליות' המעוותות באומץ (ובצורה חוקית, לטובת קוראי הטור הנאמנים מסלאח א-דין), ולהגיד בצורה ברורה: יש אמת אחת, והיא האמת האלוקית. היא המגדירה מה טוב ומה רע בעולם. יש לנו זהות מוגדרת, והיא הזהות היהודית. יש לנו משפחה מוגדרת והיא המשפחה היהודית, בה שני ההורים הם יהודים. כל מצב אחר הוא פסול מעיקרו, ואין שום מקום להכיל אותו או לגלות כלפיו אמפתיה, למרות שזה לא ממש 'נאור'. זו האמת הכבדה, ובעזרת השם ובעזרתכם, נמשיך לשאת אותה בגאון.