בתאריך ח"י בחשוון, בשבוע הקרוב, נציין 30 שנה להירצחו של מורנו ורבנו, הרב מאיר דוד כהנא הי"ד. אפשר לאפיין את דמותו של הרב ואת הערכים אותם ייצג בהרבה דרכים: גיבור, פורץ דרך, אוהב ישראל, מנהיג. אך דומני שההגדרה התמציתית והמאפיינת ביותר לדמותו של הרב היא: איש אמת. מידת האמת, אותה עמל הרב להחדיר בנו, תלמידיו, הייתה נר לרגליו לכל אורך חייו. מאמר חז"ל במסכת שבת, "חותמו של הקב"ה אמת", היה שגור בפיו תמיד.
האמת, הירבה להדגיש הרב, היא איננה אמת סובייקטיבית, אותה בורר לו כל אדם לפי הבנתו, צרכיו ורגשותיו. האמת, שלאורה הלך הרב, היא האמת האלוקית. בכל צעד ושעל שעשה בחייו, בחן בראש ובראשונה האם הדבר מותר על פי ההלכה, או לאו. זה היה הרב כהנא – מנהיג של אמת.
רץ למרחקים ארוכים
מי שהולך עם האמת, רץ למרחקים ארוכים. במשך 30 השנים בהם הרב כהנא כבר אינו בין החיים, מורשתו רק הולכת ומתפשטת, ניטעת וצומחת בקרב עוד ועוד יהודים. כמות המגיעים לאזכרה המרכזית, אותה אנו עורכים מדי שנה, הכפילה ושילשה עצמה עם השנים; אלפי יהודים, המצטופפים מדי שנה באולם אירועים במרכז ירושלים, שכמהים לשמוע, להבין, וללמוד את תורתו המיוחדת של הרב.
גם מתנגדיו הגדולים ביותר של הרב כהנא יודו, שמדובר בתופעה מפתיעה: הרב כהנא, שבמשך כל חייו נרדף, הוכפש מעל במה אפשרית; האיש שנעשה לו רצח אופי משותף בידי ממשלות ישראל, בתי המשפט וכלי התקשורת יותר מכל אדם אחר במדינת ישראל. מצופה היה שמורשתו תימחק כליל מעל פני האדמה, ולא יישאר לה זכר. אך דווקא מורשתו של הרב כהנא, היא היא המורשת החיה והבועטת; היא המורשת בה מחזיקים יהודים רבים, בישראל ומחוצה לה, ועושים הכל כדי לשמר ולהפיץ אותה עוד ועוד.
לשם השוואה: לכמה אישי ציבור בישראל לשעבר, מימין ומשמאל, נערכת מידי שנה, גם עשרות שנים לאחר מותם, אזכרה בהשתתפות המונים השואפים להמשיך בדרכם? למעט ראש הממשלה לשעבר רבין (שאם נודה על האמת, בדומה למורשתו, כך גם אזכרתו מדי שנה – הולכת וקמלה), שזוכה לאזכרה ממלכתית, מתוקצבת היטב ובעידוד מאסיבי של כל כלי התקשורת, אין כמעט כאלו בנמצא. משום שזוהי דרכה של האמת. וסופה של האמת, לנצח.
הרב כהנא, מעבר להיותו מנהיג, היה גם רב, תלמיד חכם גדול. במהלך חייו, כתב הרב ספרים תורניים רבים, בהם פרש את משנתו. במשך שנים רבות, עמלתי ללקט מכתביו הרבים של הרב את פירושיו לפסוקי התורה, ולקבצם לחמישה כרכים, של פירוש הרב על פרשיות השבוע, אולם בכל שנה זה נדחה, כל פעם מסיבות אחרות. השנה, בחסדי השם, היעד הושג. בימים אלו, בתחושת סיפוק רבה, יוצאים הכרכים לאור. לפירוש החלטנו לקרוא 'מאור הפרשה', על שם האור הגדול שמפיץ הרב כהנא בפירושיו הנפלאים.
לרגל פרשת לך לך, נביא את פירושו של הרב על הפסוק בפרשתנו "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ", לאור דברי רש"י וחז"ל המובאים עליהם: "לנסותו אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה, שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשיו משיאו לצאת ממנה" (רש"י), "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו, ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו" (חז"ל).
וכך כותב הרב: "הקב"ה מודד את האדם על ידי העמדתו בניסיון. כך האופי של הניסיון: זה שעברת ניסיון אחד, אינו אומר שתינצל, אלא ייתכן שתהיה צרה גדולה יותר, ורק בסוף תבוא הישועה. משל למה הדבר דומה? לברזל, שכדי לעשותו פלדה, מטילים אותו לכבשן לוהט. הניסיון בא להציל את האדם: 'כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה'. ככל שאדם יותר אהוב וחביב, כך הקב"ה מוכיח אותו עוד יותר כדי לחזקו. מהייסורים רואים כמה חיבתו של אברהם אבינו, כמה הוא חביב, וכמה אהב אותו ה', והתוכחה היא לטובתו. עברית היא שפת הקודש - בכ"ב אותיות אתברי עלמא, ולכל אות יש מוסר השכל. זו משמעות המילה ניסיון: כאשר ה' מנסה את ישראל, זה בא גם כדי שיתנוססו כמו נס - דגל. על הפסוק : 'אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים', מפרש רש"י: 'לגדל אתכם בעולם [כמו נס], שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם... 'הרימו נס', 'וכנס על הגבעה', שהוא זקוף".
אם אנחנו נעמוד בניסיון, נהיה כמו נס - כמו דגל על גבעה... אדם שאינו מוכן לקבל על עצמו ניסיון, הוא נָס, ובסוף נשאר רק אדם אחד כנס על ההר". כמה נפלא, וכמה רלוונטי לימינו אנו.