עזבו לרגע את הרכב הממשלה הנוכחית והוויכוח בדבר הלגיטימיות שלה. מה שמעניין הרבה יותר הוא הסיפור של 'שומרי הסף' - אנשי התקשורת המאתרגים את הממשל החדש, והסיפור הגדול אינו בעיסוק הבולט והשקוף של העוסקים במלאכה, אלא פעולותיהם ומעשיהם של אלה אשר רק לפני רגע קט - בזמן הממשלה הקודמת - חבטו וזעקו על ה'שופרות', ה'מדבררים' ו'שומרי מלכות הימין', וכעת עושים כאותם מעשים אשר הם עצמם גינו וביזו ואף מגדילים ומשדרגים.
כשנחום ברנע, ידיעות אחרונות, מחליט ש"בנט מאושר"; כשסימה קדמון קובעת ש"הממשלה הנוכחית חזקה ויציבה ועומדת בהבטחותיה", זה מגוחך אבל צפוי. אך ככל שהזמן עובר והמשברים הפנימיים של 'ממשלת כל צדדיה' מעמיקים, האמת צפה ועולה, וההשוואה של הדברים הנאמרים כעת על ידי אנשי התקשורת משמרי המהפך, לבין מכמני הארכיון, בלתי נמנעים.
נסו לתאר את הכותרת של חדשות 12 השבוע אם הממשל הקודם היה כרגע בשלטון: "התחזיות הקשות התממשו – 1,400 איש מתו בגל הרביעי. מחדלי הממשלה הנוכחית גרמו לאלפי משפחות ישראליות לאבד את יקיריהם"... אבל השבוע בחדשות 12 בחרו דווקא בכותרת משמחת ואופטימית: "הנבואות השחורות התבדו: הגל הרביעי קורס וגם תחזיות האימה".
בעקבות 'פרשת המגרסה' של ח"כ שטרן, ח"כ מיכל רוזין ממר"צ אמרה השבוע כך: "לא החרמנו את זכרו של גנדי בשל ההטרדות והתלונות מהנשים, אלא בשל אופיו ועמדותיו. לא נחרים את זכרו של שמעון פרס. עדות אביטל פוגעת עמוקות בזכרו אך אי אפשר לשכוח מה הוא עשה לטובת המדינה ואת עמדותיו הנכונות". צאו ולימדו מה היה קורה אם הגילוי לא היה על פרס אלא נניח על מנחם בגין המנוח, שכידוע עמדותיו היו 'פחות נכונות'.
אגב, הציטוט של רוזין מתחבר כחוט השני לציוץ של ראש הממשלה החילופי יאיר לפיד: "הממשלה הזו כבר שינתה את המדינה. אפשר להסכים איתה או לא, אבל היא ממשלה של אנשים נורמליים שבאים מהמקום הנכון". וזה אותו יאיר שהחליט השבוע על גיבוי לאלעזר שטרן מפני ש"הוא לא אמר את זה ולא מאמין בזה". הקלטה רדיופונית בקולו של שטרן לא ממש עזרה ל'יאיר הנורמלי והנכון'' לשנות את דעתו.
כשנשאלה השבוע השרה מירב מיכאלי ע"י העיתונאי יהודה שלזינגר האם לדעתה אלעזר שטרן צריך להסיר את מועמדותו לתפקיד יו"ר הסוכנות בעקבות החשיפה שלו עצמו, ענתה: "עלי להרהר בכך". נקל להבין מה הייתה עמדתה ותשובתה הנחרצת אם היה מדובר למשל בביתן או אמסלם מהליכוד.
ונסיים בדברים שכתב השבוע נחום ברנע, ואולי מלמדים על הכל. על מהות כוונותיהם ועל האידאולוגיה והאינטרסים האמיתיים של שלל השופרות החדשים: "אכן סקרים פנימיים מגלים שגם אלה המרוצים מבנט לא מוכנים להצביע בעדו. אם ימינה חפצת חיים, היא חייבת למצוא לעצמה בוחרים חדשים. ימינה חייבת ללכת שמאלה, להתמרכז. בנט מבין את זה. התהליך שעובר עליו בלשכת רוה"מ הוא דרמטי. זה קרה לראשי ממשלה בעבר, לבגין, רבין ושרון, גם לאולמרט. האמירה ששרון שנא ואחר כך אימץ – 'מה שרואים מכאן, לא רואים משם', היא במקרה של בנט תנאי קיומי וכורח פוליטי...".
ובאמירה קטנה אחת, מגלה וחושף ברנע את ערוות התקשורת הישראלית ואת נרטיב פעולתה, החל משלטונה הבלתי מעורער בתקשורת, ממשיך בניסיון הינדוס התודעה הישראלית, וכלה בתהליכים היסטוריים שנוצלו על ידה בכדי להעביר ראשי ממשלות על אמונתם והשקפתם.