יוסי היה ה׳אופזציונר׳ של הכיתה שלנו. כמו בכל בית ספר אחר, גם אצלנו היו שלל כינויים לילדי כיתה ה׳ 1. בנימין היה ה׳רץ׳ של הכיתה. לא היה בכל בית ספר 'רזילי' בבני ברק, ילד שרץ יותר מהר ממנו. אבי היה 'הגאון', זה שתמיד מבין ראשון את הסוגיה בשיעור גמרא, זה שמביא לא פחות מ-100 בכל מבחן. לכל ילד היה הכינוי שלו (ואל תשאלו מה היה הכינוי שלי).
יוסי כאמור היה ׳ראש האופוזיציה׳. בעיקר כי ליוסי תמיד היו טענות ומענות על כולם. יוסי היה מומחה בלהעביר ביקורת על כל אחד אחר, לא משנה מה תוארו ומה הן כישרונותיו: ״בנימין אולי רץ מהר, אבל בכדורסל הוא ממש לא משהו״, ״אבי אולי קצת חכם, אבל נו באמת, הוא לא כזה גאון. בכיתה ה׳ 2 יש אחד מויישי, הוא הרבה יותר חזק ממנו״, וכו׳.
לקח לנו כמה שנים להבין ש'יוסי מהאופוזיציה' הוא בעצם 'יוסי מקואליציית התסכול'. שכל ניסיונות הקטנת האחר שלו, באים לרומם אותו, את מותח הביקורת, את 'המבקר' של הכיתה. אם הוא יודע לקטלג ולבקר את כולם, משמע שהוא הכי חכם ונבון. אגב, כישרונות אחרים פחות היו בו.
נדמה לי לפעמים שהדור שלנו כולו 'יוסי המבקר'. כולם יודעים למתוח ביקורת על כולם. כולם יודעים מה אין ומה חסר לאחר. אין לאף אחד חיסיון מביקורת ושפיטה ציבורית. זה לא ממש משנה אם ה'מבקרים' מבינים בנושא או בעניין. לא ממש חשוב אם ה'שופטים' שוחים בחומר או בעיקר טובעים בו. הפכנו לאומת הביקורת. על כולם יש מה לומר ולהגיד, כשנבחרי הציבור שלנו בראש, נותנים דוגמא 'טובה ומחנכת': הממשלה החדשה מושלת בעזרת טריקים פרלמנטרים שהיא עצמה מתחה עליהן ביקורת עזה כשהן התחוללו בצד השני. האופוזיציה הטריה נלחמת בשצף קצף בעוולות פוליטיות שהיו לחם חוקה שנים לא מעטות.
בכלל וככלל, נדמה שלמנהיגנו כולם ישנה 'תודעת יוסי' – אם אני, מעשַי וכישרונותַי לא תמיד מספיקים ומספקים, נו שויין, יש חיוב להוריד את האחר או להשפילו, בכדי שאני וכבודי נגדל.
בפרשת השבוע שלנו מסביר ר׳ שמשון רפאל הירש מדוע בלק התהפך כך על ישראל: בלק היה מלך מואב, וראוי היה שעמו יפנה אליו בחששותיו מישראל, אך העם בפחדו מישראל בחר להתעלם ממנו כאילו אינו מלך כלל, ובזה ראה בלק סכנה למלכותו וזה מנמק את כל מעשיו מכאן ואילך.
מתברר שזו לא המצאה שלנו. בלק מלך מואב החליט כבר לפני אלפי שנים שבכדי שכוחו יגדל, עליו להקטין את אלה אשר כבוד העם שלו נתון להם. כל הרצון בקללת ישראל, נובעת מעצם הטקטיקה שהשפלת והקטנת האחר תרומם אותך.
תחשבו רגע כמה נעים נחמד ויפה היה כאן, אילו גדולי ונבחרי הציבור שלנו היו מחנכים אותנו, שאדם נשפט רק על פי מעשיו ולא על פי הביקורת שלו על האחרים. כמה נהדר היה מצבנו, אילו כולם היו קולטים שהכבוד שלנו נתון בעיקר למי שמבצע את עבודתו ואת חובותיו, ולא למי שיודע רק להיות ביקורתי כלפי האחר ולהצביע על מחדלי הזולת, בעיקר בכדי לרומם את עצמו.