אודה וקצת אבוש: בשנות נעוריי, בשבילי ובשביל חבריי יום ט' באב היה כמעט יום של שמחה. כמובן שצמנו, קראנו את 'איכה' - שכל קשר בינה לבין שמחה הוא כמו הקשר בין ליברמן לפונוביז' - אבל הלב, הוא כבר היה במקום אחר. בכל שנה, יום לאחר הצום הגדול, החל מחנה הקיץ של תנועת הנוער צא"י (צעירי אגודת ישראל – החלופה החרדית לבני עקיבא), שסיפק לנו עשרה ימים של חופש ונופש בכפר הנוער שדה חמד אשר שוכן בירכתי העיר ראשון לציון.
כילדים חרדים הלומדים בתלמודי תורה קשוחים, מעוטי פעילות של תנועת נוער וכמעט חסרי בילויים חברתיים משותפים - לא היו אירועים רבים שהצליחו להסעיר את רוחנו ונפשנו ככיסופים היוקדים למחנה הזה.
בכלל צריך להודות, שבעולם החרדי, ובעולם הישיבות בפרט, המיקום של 'בין הזמנים' הקייצי הוא לא משהו. שניה לפני שזה מתחיל אתה עוד עמוק באבל של חורבן הבית ודקה אחרי שזה מסתיים אתה כבר בתוך ה'פלצות' של חודש הרחמים והסליחות. בעיה חרדית לא קטנה.
ובכל זאת, ברוכים הבאים לקיץ. מילה קטנה בת שלוש אותיות הטומנת בחובה את כל רגשי הנופש, חופש, ים, חוף ואבטיח שבעולם.
בשעה שאתם קוראים את הטור הקייצי הזה, אני לבטח עסוק ב'באלנס' למופע אצל קבוצת הנופש בהרי הקרפטים שברומניה
כזמר שפרנסתו עומדת על מופעים, חודש אוגוסט בשבילי הוא בעיקר נסיעות ברחבי הארץ ובידוק דרכונים בנתב"ג. בשבוע האחרון סבבתי בין ים המלח לטבריה, אילת וחיפה (אין ספק שהשנה אתגר הכבישים והפקקים קשוח מכל מה שהכרתי בכל השנים), ובשעה שאתם קוראים את הטור הקייצי הזה, אני לבטח עסוק ב'באלנס' למופע אצל קבוצת הנופש בהרי הקרפטים שברומניה.
אנשים נוטים לחשוב שכל מופע שירה או זמר, הינם פס ייצור של מוזיקאים וזמרים, אבל האמת היא שכל אירוע כזה - לפחות בשבילנו האומנים - הוא לא פחות נס אמיתי.
כבר שלושים שנה שאני והבמה עובדים ביחד. 30 שנה שבכל פעם שאני מציץ דרך החרך שבין וילונות המסך ומבחין בעוד ועוד אנשים ונשים שבאים וממלאים את האולם, אני מאמין שמתרחש כאן נס גדול. תשאלו פעם את ריבו או פריד, את חנן או את גושן. האם אי פעם כשהם פרסמו מופע חדש שלהם, היה בליבם ביטחון מלא שהאולם או הפארק הגדול יתמלאו? אני מבטיח כאן חגיגית שכל אמן בעולם, ירא וחושש בכל פעם מחדש.
והנה ביום המיועד הנס מתרחש ב"ה בכל פעם מחדש: הבמה מוארת, הרמקולים מפמפמים, המסכים זוהרים והסדרנים בהיכון. וכשכבה האור ושקט גדול משתרר בקהל, רגע לפני שהכל מתחיל לבעור ולעוף, אני נושם עוד נשימה עמוקה, מביט למעלה ומבקש שנצלח במעשה ידינו וגרוננו, שאתם באולם ואנחנו על הבמה, ניהנה כפי שרצינו וחלמנו, ושלא תבוא שום תקלה אצלנו או אצלכם, והכי חשוב שהכל ימצא חן וחסד בפני אדון כל.
קיץ שמח חברים.