ועוד פעם חנוכה כאן.
מועדי השנה, מעבר להיותם זמנים מקודשים ומיוחדים, מלמדים אותנו על הזמן. הזמן החולף כה מהר, הזמן שמתמסמס לנו בין הידיים, הזמן שלכאורה נחשב כרב, אבל בסופו של דבר הוא מועט עד מאד.
נדמה כי חלפו חודשים מעטים מאז שהשלהבות פיזזו בחנוכיות שלנו. נדמה שהחנוכיות והסביבונים לא ממש נחו עד ששוב הם חוזרים ומככבים אצלנו בפאר והדר.
שנה? כבר שנה מחנוכה הקודם? לא נתפס.
רוב העולם נאנח ומצקצק: ״איך החיים עוברים מהר, הזמן טס…״. המיעוט הנבון שם אל ליבו את רגעיות הזמן, את חליפת השנים ואת החיים עצמם שממהרים ועפים עלינו. חנוכה מזכיר לנו: הזמן טס. אין ממנו מלוא החופן. נצלו את הרגע.
---
דווקא חנוכה, חג האורים, חג האור והשמחה, מלמד אותנו שבכדי לחמם את הנפש ולהאיר את הלב, לא צריך טראס תאורה ענק, פרוז׳קטורים גדולים או מסכי לד אימתניים. הלב היהודי מלא בדברים אחרים, וכמו בכל דבר אחר ביהדות, הגודל והגובה לא קובעים. שלהבת זעירה של נר חלב בודד עם סיפור היסטורי של מסירות נפש וקידוש ה׳, זה מה שמצליח לחמם לבבות של מיליוני יהודים ברחבי העולם. כמה מיוחד, כמה מלמד.
---
חנוכה הוא זמן עבודה של אומני הזמר והשירה. לאחר שנתיים שחונות, כשהחנוכיות הענקיות וההדלקות הפומביות והמרגשות נעדרו מכיכרות בעולם, מגיע חנוכה תשפ"ב ומחזיר את האור לרחובות.
אני נמצא השנה בחוף המערבי של ארה"ב. במרחק של 15 שעות טיסה מהבית אני מדליק נרות ענק בכיכרות ומשמח את ילדי הגולה. אין מה לרחם, זו הפרנסה שלי, אך בכל שנה מחדש אני מרגיש אותן נקיפות מצפון, ותחושה לא פשוטה שחש כל אחד שפרנסתו בארץ רחוקה.
אני בר מזל. אני זמר ועוסק לפרנסתי בהופעות מול קהל יהודי בעולם. קשה לי לחשוב על דבר יותר אהוב עלי. אבל לא פשוט ולא קל להיעדר מהבית דווקא במועדי ישראל, בזמנים הגדולים והמרגשים של המשפחה. חבקו את הקרובים אליכם. חג שמח.