למרים פרץ לא היו הרבה סיכויים. כשהבחירה מונחת לפתחם של חברי הכנסת, תמיד תועדף בחירתו של מישהו 'משלהם'. אין לי בעיה עם זה. זה הגיוני וכנראה אפילו ראוי.
אבל פתאום הבנתי שדווקא האירוע הפוליטי הכי משמים בשבועיים האחרונים מתברר אולי כדבר החשוב, המשמעותי והמחנך ביותר בשיח הפוליטי בישראל שנת תשפ"א.
שניים התחרו על משרת נשיא המדינה ה-11 של ישראל'. שניים ראויים. מצד אחד יצחק (בוז'י) הרצוג, נכדו של הרב הראשי המיתולוגי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, בן של חיים הרצוג, נשיא המדינה השישי ומי שכיהן כשגריר הטוב ביותר של ישראל באו"ם. בוזי הבן והנכד מכיר היטב את הפוליטיקה הישראלית ואף כיהן כיו"ר מפלגת העבודה (טוב נו, זה אולי פחות מרשים ברזומה האישי...). מולו ניצבה בגאון הגברת שהיא אולי האישה האהובה ביותר בישראל – מרים פרץ.
אני לא יודע כמה מכם מכירים את גב' מרים מעבר לסיפור העצוב וההירואי של חייה, אבל אני שנחשפתי לא פעם ולא פעמים לאישיותה המדהימה והמחנכת, כמו גם לנאומיה והרצאותיה המאלפים, מעיד ממקור ראשון שאין בנמצא מלאי גדול של 'מרים פרציות' בישראל ובכלל. וחבל.
ובכן לאורך כל המערכה במירוץ אל בית הנשיא, נהגו השניים כג'נטלמן וכליידי. השיח היה ראוי ומכבד, המסרים היו לא פוגעניים ובעיקר סיפרו כמה 'המועמד שלנו' ראוי, פחות עסקו בכמה זה שממולו אינו כשיר. אפילו כשהתפוצצה פרשת הדיבור הלא ראוי של בוזי' מימים עברו, התאמצה פרץ בכל כוחה וחזרה והזהירה את אנשיה לבל יעשו בדבר שום שימוש. "אנחנו נִבָּחֵר בשל היותנו מי שאנחנו, ולא חלילה בגלל נפילה קטנה מהעבר של העומד מולנו".
כשהגיעו התוצאות, הייתה זו מרים פרץ שפנתה ליריבה למירוץ ואמרה: "אני מברכת אותך, ומתפללת להצלחתך. עמדת בעבר בדברים גדולים, והפעם - כולנו הילדים שלך... אני מבקשת מכולם להתפלל עבורך, כי הצלחתך היא הצלחתנו". (אגב, אתם מתארים לכם שיח כזה בין ביבי לבנט?). הנשיא הנבחר יצחק הרצוג, גם הוא לא טמן ידו בצלחת ומיהר וענה: "אנחנו מעריכים אותך, את יקירת העם. היה לי הכבוד הגדול להתמודד מולך".
ודווקא כעת. דווקא בצל השיח המתלהם היוצא ממשכן הכנסת, מהאולפנים ובעלי הטורים, כמו גם המילים המרעילות הסובבות ברשת ומחלחלות ללבבות, דווקא בימים בהם מזהיר ראש השב"כ מתמורות חמורות שצפויות חלילה אם השיח האלים לא ייפסק (איפה הוא היה ב'מהומות בלפור', בדיבור האלים של אורחים שונים באולפני 12 ו-13, או או בשיח של ליברמן נגד החרדים?). דווקא בזמן כזה הגיע המירוץ הנקי לנשיאות. סיומו שפך מים חיים וטהורים על ליבו הרותח של העם השסוע, שאולי תמיד יהיה 'מאוחד' מול צרה ואוייב מבחוץ, אבל נדמה שבתוכו הוא כבר לא בדיוק מרגיש 'אחד'.