אז יום הבוחר הנה עבר חלף תודה לא-ל.
רוב הסיכויים שכשאתם שוזפים שורות אלה, אתם כבר מודעים לחלק נכבד מהתוצאות. הכיוון כבר מתבהר ומתברר. מכיוון שהטור הזה יורד לדפוס טרם שלשלנו מעטפה לתיבת הקלפי, לא נותר לי אלא לסכם את המסע הגדול שהסתיים בערבו של שלישי, וזו בדיוק השעה להודות לקלס, ומצד שני לשיימֶנְג (מלשון שיימינג) ולהוקיע את משתתפי המירוץ הגדול.
אז תודה לכל הטובים והחיוביים: לכל אלה ששתקו, שהבליגו, שלא ענו, שלא נסחפו, שלא ירדו, שלא רידדו, שלא הבעירו, שלא הבאישו, שלא פילגו, שלא הפרידו, שלא השניאו, ושלא הפילו. תודה לאלה שלמרות תאוות הקולות והכיסא, לא נסחפו, לא נאבדו, לא איבדו את עצמם, גילו אחריות, גילו בגרות, גילו ממלכתיות, הפגינו מנהיגות. הם אולי לא רכשו הצלחה גדולה בקלפי, אך בליבנו הם המנהיגים האמיתיים של חצי השנה האחרונה.
ולכל האחרים, אלה שבציניות קרה ובלב אטום לא בושו לפזר שנאה והשנאה, רק בשל בצע מנדטים. אלה שלא בחלו בשום תרגיל מאוס, ושום קומבינה מלוכלכת. קלטנו אתכם, הפנמנו. נזכור ולא נשכח. נכון, אולי הצלחתם לקושש קולות ביום הבוחר, אבל פוליטית לא תגיעו רחוק. עוד מערכה או שתיים ותיעלמו אל תהום הנשייה של היסטוריית הפוליטיקה הישראלית.
ומילה טובה לכל אזרחי ישראל, אלה אשר סירבו להיות שחקנים וסטטיסטים בהצגה הגדולה של הפוליטיקאים, שלא הסכימו לריב, להתקוטט או להשתלהב כתקוות נבחרי הציבור, שבלאגן והבערת השטח עושה להם טוב.
ועוד דבר חשוב אשר ראוי שייאמר: בניגוד לדעה הרווחת, התקשורת כן אחראית לדברים רבים. משקלה וקולה סגולי ורב. אז סליחה אם לפעמים גם אנו נסחפנו, מחילה אם גם אנו הגזמנו, אם גם אנו נטלנו חלק במחלוקת, בריב ובמדון. לא כוונת זדון הייתה לנו. ניסינו להיות הוגנים והגונים, למרות שחלקים רבים בתקשורת הישראלית מזמן כבר פחות תקשורת אובייקטיבית, ויותר מובילי דעה נחרצת. אם פגענו, אם ליבינו, אם חטאנו - קבלו נא את סליחתנו.
ורק תפילה יש בלב: תהא המערכה הבאה רק אינשאללה בעוד 4 שנים לפחות. אמן כן יהי רצון.