התלותיות... אוח, התלות הזו, כמה היא הלמה בנו השבוע בכל כוחה. שעות אחדות בלי רשתות התקשורת האימתניות של העולם, ואנחנו כולנו נותרנו ללא אוויר בגוף.
האמת, מודה, היו שעות שאיבדתי את זה לגמרי. מצאתי את עצמי מתהלך בחדר בחוסר שקט בולט, הזעת ייתר, סחרור ראש כבד ועוד סימפטומים שהעידו על יציאה מסודרת מהדעת והתקף חרדה מצוי.
לרגע היה נדמה לי שחייבים לתת שאפו ענק לחברת היח"צ של מיכה גודמן והספר החדש שלו 'מהפכת הקשב' (מומלץ מאד, במיוחד לאחר אירועי השבוע...). תודו שהם עשו עבודה מטורפת שהתחילה עם העובדת של פייסבוק שהתוודתה על תעדוף רווח על חשבון בטיחות, ואז עם הקמפיין המטורף שהם דפקו עם היציאה לחל"ת של ווצאפ ואינסטגרם לחצי יממה.
ועכשיו ברצינות, תגידו, זה לא מפליא אתכם שעולם ויקום שלם קורסים, נופלים מתמוטטים רק כי הקבוצות הקבועות שלנו נעלמו לכמה שעות מהמסך, או שנמנענו כמה שעות מלדעת איך היו המנות היפות במסעדה בה סעדו הנעקבים שלנו באינסטגרם?
מודה שזה היה די מפחיד לגלות פתאום כמה אנחנו תלויים בחסדם וטובם של מתכנתי האפליקציות החברתיות מעמק הסיליקון, אלה שבראו לנו עולם חדש. תמיד חשבנו שאנו שולטים בחיינו, אבל בצהרי יום שני האחרון גילינו שאנחנו עבדים אמיתיים. כנועים ללא קרב למסכים שמכשפים אותנו עם עולם שלם של 'אינפורמציה', 'מסרים', ו'חיי חברה', שהם מבטיחים לנו ללא הפסק.
רחמים על הנוער. צעירים התהלכו ברחובות כדמויות נטולות חיים, מחפשים לעצמם תכלית ומשמעות. לי יחסית היה קצת יותר קל. אני עוד שייך לדור שידע זמנים נטולי ווצאפ, אינסטוש ו-ווייז', וזה לגמרי היה כמו לחזור אחורה במנהרת הזמן של חיינו לאותם ימים בהם ישבנו בבית, דיברנו עם האישה או הילדה, קראנו ספר טוב, או סתם ישבנו במרפסת עם חברים והתענגנו על שיחה טובה ורוח סתיו של אחרי החגים.
נכון, זה היה קצר, אבל לחצי יום הרגשנו שאנחנו במציאות אחרת, בעולם דמיוני, בחיים אחרים. הכי מפחיד היה לגלות את מרחבי הזמן הפנוי שפתאום שוחרר לנו. והאמת, בסופו של דבר זה לא היה כזה רע. ואגלה לכם גם סוד קטן לסיום: האישה הזו בבית שגיליתי שהיא אשתי, דווקא נורא חמודה ומתוקה. ולדעתי, גם אם לא תהיה עוד תקלה במחשבי פייסבוק או ווצאפ, אני מידי פעם אעצור את חיי, ואולי אשוחח ואבלה איתה. ממש נהנתי.