ניצחון פירוס למופת

כמיטב המסורת היהודית שבה נהוג להתווכח לפחות אחת לתקופה, גם הפעם הסערה התורנית - תרתי משמע - כבר כאן, סביב העתירה לבג"ץ לפתיחת האופציה להתמיינות ליחידת העילית 669 לכלל המגדרים באשר הם, דבר שגרר כנגדו קונצנזוס רחב וכמעט בלתי אפשרי מקיר לקיר של כל פלגי המגזר, כולל אלו שמעודדים ותומכים בשירות נשים דתיות בצה"ל, וביניהם גם כותב שורות אלו. למרות שידוע שמדובר בעניין טעון ובשדה מוקשים מגדרי שהסיכוי לצאת ממנו ללא פגע שואף לאפס, בכל זאת ננסה לצלוח אותו ולהתפלל שלא אתפוצץ בדרך.

לפני שמתחילים לדון על שירות ושילוב נשים בצבא, כדאי לשים לב לעובדה המכעיסה שגם באזרחות הן לא בדיוק זוכות לשוויון - החל בתנאי השכר, בתקרות הזכוכית, בחלוקת העבודה בבית, בקריירות, וכמעט בכל מקום ותחום ובטח בהטרדות מיניות, למרות שאנחנו כבר עמוק במאה הכי פמיניסטית שידע העולם מאז ימיה העליזים של דבורה השופטת. בעולם פרוגרסיבי שבו אפשר לבחור עד 10 מתוך 56 אפשרויות להגדיר את זהותך המגדרית בפייסבוק, עדיין כדאי להתחיל לטפל באפליה שבין שני המגדרים העיקריים שעד כה היו די נפוצים בעולם - הגבר והאשה. ב-54 האפשרויות האחרות יטפלו כשיגיעו לשוויון בין המין החזק לזה היפה, ואפשר להתחיל מכך שלא יגדירו אותם ככאלה.

השאיפה לשוויון היא מבורכת ונחוצה, בטח לאור ההיסטוריה העגומה של אפליה והדרת נשים, אבל אי אפשר להתעלם מכורח המציאות שבבסיסו הנחת העבודה, שגברים ונשים הם שונים. מבחינה גופנית אין צורך לתאר את ההבדלים הפיזיולוגיים הניכרים לעין ואלה שבתוך הבטן, הפערים ההורמונליים ומבנה האישיות - ולמרות שבטוטאל הסופי אין ספק שהאישה מחזיקה בסל יכולות, ששמות את המין החזק בכיס הקטן, עדיין יש בניהם הבדלים שמקשים על שני המגדרים להיות שווים באופן מלא, והדבר אמור לשני הצדדים.

אמנם רוב מוחלט של המקצועות האזרחיים פתוחים לשני המינים, ועדיין תתקשו למצוא נהגת משאית או לוחמת אש, ומצד שני גנן של ילדים ומרפא בעיסוק. למרות שהכל פתוח והשוק חופשי, עדיין יהיה רוב מגדרי בתחומים מסויימים לצד יחידי סגולה שלא מעידים על הכלל. יתרה מכך, בענפים שונים - החל מספורט, דרך כלא ואפילו שירותים - ישנה הפרדה בין נשים לגברים, משלל סיבות שלא קשורות בהכרח להדרה.

זה לא אומר שאשה לא יכולה לכדרר כמו מסי, וגבר לא יכול לחולל כמו לינוי אשרם - ועדיין, מדובר במיעוט שבמיעוט. ובעוד שבבית המדרש ובאקדמיה אין - או לפחות לא צריך להיות - שום הבדל בין גברים לנשים, במישור הצבאי ישנם תחומים שבהם כורח המציאות ולא החלום הוא המכתיב את הרף.

מספר מועט של לוחמות מעולות, בתוך יחידה במחסור של כוח אדם

אז אחרי שהגדרנו שמדובר באתגר רוחבי שלא בהכרח קשור לשירות צבאי, אפשר לחזור לנושא שלשמו התכנסנו. זכיתי לשרת כמפקד וקצין הדרכה בפרוייקט 'נתיב', שהסגל שלו היה מורכב מרוב נשי מובהק, ושם חוויתי בפעם הראשונה מה זה להיות מיעוט, או לפחות להרגיש כזה. ועם כל הכבוד לאחווה הגברית, אפשר להודות בפה מלא שהסגל הנשי היה הדומיננטי והמשמעותי יותר לחיילים מאשר הגברי, ולאו דווקא בגלל הכמות, אלא האיכות.

מדובר בקומבינציה של רגש ושכל, אילתור וחשיבה מחוץ לקופסה, יכולת לגעת בנקודות רגישות בתבונה, וכל מה שצריך בשביל להפוך לדמות משמעותית עבור כל חייל באשר הוא, בטח בקורס שמתעסק רובו ככולו בזהות היהודית הפנימית. בעוצמה הזו נתקלתי גם בטירונות ובקורס הפיקוד, שהיינו חבורה של חמישה בנים וחמישים בנות דתיות, שעם כל הכבוד לרקע התורני והישיבתי שממנו אנחנו הגענו - הן היו עוקפות אותנו בסיבוב. שלוש תפילות ביום, שיעורי תורה, תודעה רוחנית עמוקה שמשאירה אבק להרבה תלמידי חכמים שלא לובשים מדים.

גם כיום, כמנכ"ל הארגון שהקים את 'צהלי', אני רואה אותן יום יום, ובכל פעם מתפעם מחדש מהעומק והנחישות של הנשים הללו, שלא מוותרות לעצמן ובוחרות להתמודד עם הקשיים ולא לבחור בדרך הקלה.

את היכולות האלה מביאות הנשים לכל אורך ורוחב השדרה הצבאית, מוכיחות שהן שוות בין שווים במעשים ולא בדיבורים. צבא שיורכב כולו מגברים מועד לכישלון. צבאות ערב וארגוני הטרור הם דוגמה נהדרת לאיך עובד צבא גברי - הרבה כוח ומעט שכל, ועוד יותר מעט ניצחונות. העובדה שבחיל האוויר הטוב בעולם פתוחים כיום לנשים 95% מכלל התפקידים, כולל אלו המבצעיים - צוות אוויר, לוחמות הגנה אווירית, צוות רפואי מוטס - מעידה על כך. גם בשאר הצבא יש שילוב מירבי, אבל לא אבסולוטי. כי כל עוד אין דיסוננס בין ערך הניצחון לערך השוויון - וזה כך ברוב הפעמים - אין שום בעיה.

אכן, ישנם תפקידי לוחמה רבים שבהם נשים נלחמות שכם אל שכם עם כל גבר - כמו הגיבורות ממג"ב או קרקל, קל וחומר בכל שאר שדרת השירות הצבאי תומך הלחימה. אבל צריך להכיר בעובדה שיש תפקידים שבהם הדרישות הפיזיות הן משמעותיות ונגזרות קודם כל מהנסיבות בשדה הקרב, והצורך האקוטי לממש את ערך הניצחון באופן ברור וחד, כזה שהתאמתו לערך השוויון מסכנת במידה ניכרת את הניצחון, ועל הדרך גם את חיי החיילים.

חוץ מזה, ישנן גם הנסיבות החיצוניות של תנאי השהות, שלא מותאמים לנשים, תחת דרישות 'השילוב הראוי' והשכל הישר - כמו מרבית הכלים של חיל הים או יחידות קומנדו. וכמו בכל התנגשות בין ערכים, צריך לעשות איזון ולהבין היכן הפגיעה היא הקטנה ביותר. מתוך הבנה שגם אם יחידות סגולה מסוגלות לעמוד ברף המתבקש, עדיין הרוב לא - ובניגוד לאזרחות, שבה היקף הפגיעה הוא מינימלי, פה לא רק שערך הניצחון עומד במבחן, אלא גם הפגיעה בכמות רחבה הרבה יותר של חיילים וחיילות, שלא רק עלולים להיפגע פיזית, אלא גם לא יוכלו לשלב את עולמם הדתי יחד עם זה הצבאי, וייאלצו לבחור בחירה כואבת ולא הכרחית.

כי ברגע שמכניסים את יחידות הסגולה לתוך המערך הקרבי - אוטומטית רבים אחרים לא יוכלו לשרת ביחידה זו, וזה יהיה בהחלט ניצחון פירוס למופת, בו תהיינה מספר מועט של לוחמות מעולות, בתוך יחידה במחסור חמור של כוח אדם.

העמדה האוטומטית בעד שוויון זכויות והזדמנויות לנשים בכל תחומי החיים - בחברה, ביהדות, באקדמיה, במוזיקה, בפוליטיקה ובכל מרחב שהוא - צריכה תמיד להתבטא ולהיות על השולחן. אנחנו כבר בדור שהן לא צריכות להוכיח שום דבר לאף אחד, וטוב שכך. אבל עדיין ישנם מרחבים מועטים, שבהן ההבדלים בין המינים הוא משמעותי מדי, לאור הנסיבות והדרישות הפיזיות שנובעות מכך, ועם כל הכאב שבדבר עדיף להשקיע את המאמצים בכל השדות האחרים, מתוך הבנה שהשיוויון המתבקש לא יגיע בהתעקשות על מעמד המיעוט אלא בפריצת דרך לטובת הרוב.