מילואימניק יקר, הטור הזה מיועד אלייך. וגם אלו שבשירות הסדיר והקבע, ימצאו פה כמה מילים רלוונטיות לתקופה ההיסטורית, המטורללת והמשיחית, שבה אנו נמצאים - ואני מתכוון למובנים החיוביים של מילות התואר האלו, לא למשמעות הנלוזה שהודבקה למלים אלה על ידי קופירייטרים עלובים.
צו 8 שקיבלת, כבר מתקרב פשוטו כמשמעו לכמות הזימונים שהייתה לך בשנה וחצי האחרונות, מאז התחילה המלחמה. במקרה הטוב זו הפעם הרביעית שאתה נקרא לדגל, ובמקרה העוד יותר טוב מדובר בכפול מכך - ובכל הפעמים הללו זה הגיע בזמן הכי לא נוח. בדיוק כשקיבלת את הקידום המיוחל בעבודה, או רגע לפני עוד פרוייקט גדול שאתה אמור להתחיל והולך להיתקע, והשיחה הלא נוחה עם הבוס, כשאתה מודיע לו שבשבוע הבא אתה נעלם שוב לחודשיים-שלושה ואולי ליותר מכך. אתה גם יודע שזה מגיע על חשבון הקריירה שלך העתידית.
את זה עוד ניתן לספוג. אבל זה גם מגיע על חשבון המשפחה שלך. אשתך והילדים, שכבר התרגלו לראות אותך במדים ירוקים מאשר בטרנינג ביתי. הזמן המשפחתי שלכם צומצם משמעותית, ושבתות וחגים לרוב מתנהלים לרוב במעמד צד אחד בלבד. וחיי היומיום, שגם ככה היו עמוסים, הפכו למטורפים ולמירוץ סביב השעון. מזל שיש לך את אמא וחמותך, שיעזרו לאשתך, אשר גם ככה עצבנית עלייך על שנעלמת לה פתאום ובדיוק באמצע המריבה השבועית שלכם. והילדים כבר התרגלו לקבל מאמא נשיקת לילה טוב ומאבא שיחת וידאו מקוטעת, שמההברות שלה לא בדיוק ניתן לחבר משפט קוהרנטי.
את החברים שלך מהבית החליפו כבר מזמן החברים מהפלוגה, והיציאה לראות משחק ולשתות בירה בערב, התחלפה לסיור תצפית ולשתות מים על וסט מלא. וזה עוד לפני שבכלל דיברנו על המצב הנפשי שלך ושל כל אותם הגיבורים שלידך, שגם אם הגוף שלהם נראה שלם, פעמים רבות בפנים הוא שבור מחמת יותר מדי טראומות שעברו עליכם במהלך הזמן האחרון.
אתם סוחבים איתכם משא נפשי של עשרות שנים ולא רק של 18 חודש. בזמן הפנוי שהצלחת למצוא לעצמך, אתה נכנס לאתרי החדשות להתעדכן במצב, ומגלה שהפרסומת הממומנות בתחילתן, הן של שוב אותו ארגון בשינוי אדרת, שזועק בכיתוב אדום שחור ובאותיות בולד: 'הפקרת את החטופים לטובת המשיחיים; הפקרת את הביטחון כדי להישאר בשלטון'.
והמאמר הפותח של אותו אתר, הוא בנושא שינוי הגישה בעזה, כיבוש השטח, חיי החטופים והחיילים, וכמה זה יעלה. הסאבטקסט כולו הוא הדהוד של הפרסומות מן ההתחלה, רק באורך של 1,200 מילה. גם ברשתות החברתיות, אתה רואה פוסטים של כל מיני חברים שאינם מזוהים בדיוק עם תומכי הקואליציה שקוראים לא להתייצב למילואים משלל סיבות שאפשר לסכם בארבע ראשי תיבות שיוצרות ביחד את המילה ביבי.
אבל אתה בנאדם חכם וערכי, ציוני ומפוכח. אחרת לא היית לובש את המדים הללו מלכתחילה. אתה ועוד 102% שהתייצבו השבוע, ועוד אחוזים דומים שיתייצבו במהלך השבועות הבאים. כי למרות כל הסיבות הצודקות ועוד שהזכרתי לעיל, ולמרות כל הפופוליזם השולט בשיח התקשורתי וברשתות החברתיות, אתה רואה את המטרה הגדולה והרחבה יותר, וזוכר היטב את מה שקרה ב-7.10. את המחדל הקשה שכולם אחראים עליו - הדרגים המדיני, הצבאי והאזרחי - ואת המלחמה שאין צודקת ממנה שיצאנו אליה, ואת ההישגים האדירים שלה, למרות הכל, ובזכות אנשים כמוך.
ראית כמו כולנו מה קורה כשאנחנו שאננים ויושבים לבטח. מה התוצאות הטרגיות של התקוות לשלום מדומיין כמו שכולנו קיווינו לו ושגינו בו. את הסטירה הכואבת קיבלנו פעמיים - בקרע החברתי של ה-6.10, שכלל בשיאו גילויי אנטישמיות של יהודים כלפי יהודים וסרבנות של לוחמים, יחד עם התנהלות פסיכוטית של הממשלה בקידום רפורמה הכרחית, ובטבח הנוראי של ה-7.10, שהבהיר לנו סופית, שמולנו לא עומדים בני אנוש עם רצון לחיות, אלא חיות אדם שכל רצונם הוא להשמיד אותנו מהירדן ועד הים.
נדמה היה אחרי ה-7 באוקטובר הנורא, שרובנו השתנינו ביחס שלנו אחד כלפי השני. היתה הבנה הדדית שמה שהיה לפני המלחמה לא יחזור על עצמו., למדנו כולנו, למרות כמה סוכני כאוס שחוללו לנו הפגנות בעד ונגד, שמלחמה מנהלים מול אוייבים ולא מול אחים.
מילואימ'ניק יקר, אל תיתן לתקשורת צמאת הרייטינג לקלקל לך את המציאות האמיתית, כולל זו שבמילואים עכשיו. הקצוות הצטמצמו אבל הווליום שלהם נשאר גבוה. אל תתרגש מכך, מפני שזוהי שירת, או יותר נכון, צרחת הברבור שלהם.
מה שלא השתנה זה הרצון של אוייבינו להשמידנו, גם אם היכולת שלהם כעת נפגעה משמעותית. לאף אחד מאיתנו אין כוח, זמן ודם למלחמות, אבל להם יש ולא אכפת להם מה המחיר שישלמו בדרך. כל אלו החותרים להפסקת המלחמה והחזרת החטופים, מתבססים לצערי על דמיונות ותקוות שווא. משום שהבעיה האמיתית היא לא בממשלה - לפחות לא בתחום הזה - אלא בצד השני, שמבין טוב מאוד שהחטופים שבידו הם המפתח שלו לא רק להישרדותו אלא גם להמשך תוכניתו להשמדת ישראל.
זכות אדירה לשרת
המלחמה חייבת להימשך כי אין ברירה. אתה לא משאיר נאצים בחיים. בטח לא כאלו שאומרים במפורש שהם רוצים להשמיד אותך. ואת החטופים חייבים להחזיר, אבל זה כנראה לא יקרה בפעימה אחת, וגם לא בכמה. חמאס לעולם לא ישיב את כל החטופים, משום שזה הג'וקר שלו להישאר בשלטון.
לכן, המו"מ להשבתם, והניצחון במלחמה, חייבים לכלול את המרכיב הצבאי ואת התשלום באדמה, משום שזו השפה היחידה שהצד השני מבין. אלף קמפיינים לא ישכנעו אותך, שזה רק תלוי בממשלה ובעומד בראשה, אלא בעיקר באוייב האכזר שמולנו.
גם אני, כאדם בעל עמדות ימין מדיני וכלכלי, לא תומך אוטומטית בכל מה שהממשלה עושה או לא עושה. מחוק ההשתמטות המרתיח ועד להתבטאויות אומללות, הדשדוש במלחמה במקום הכרעה מסיבית. אבל זו הממשלה הנבחרת, ולא משנה אם זו הייתה היא או ממשלת השינוי או כל הרכב אחר. למרות כל הביקורת שלי עליה - אנחנו יכולים לבחור להחליפה בכל פרק זמן משתנה של עד ארבע שנים. אבל אף אחד מאיתנו לא יכול לבחור האם לשרת את המדינה כשהיא קוראת לנו, גם אם אנחנו מתנגדים מאוד לעומד בראשה או אוהבים אותו ללא סייג.
המשימות הנדרשות נגזרות מתובנת הדרג המדיני הנבחר, יחד עם הדרג הצבאי המקצועי, ולא מהברברת באולפנים או מפוסטים ברשתות החברתיות - ואפילו לא מבעלי טורים במצב הרוח. וזו זכות אדירה לשרת את המדינה בעת הזו, להציל לא רק נפש אחת מישראל, אלא פשוטו כמשמעו את כלל הנפשות, משום שיש אוייב אכזר שעומד עלינו לכלותנו מארבע רוחות השמיים ושבע זירות שונות, והנדרש כרגע הוא להתייצב במלוא העוז והרוח, ומתוך כל הקשיים מבית, להילחם כאריה כנגד כל האתגרים שמבחוץ. תודה לך, תודה למשפחתך, תודה לכל מי שנלחם בחזית ובעורף, וזה המקום והזמן להעריך את כל אותם אלו שתורמים, להוקיע את כל אותם אלו שלא - ולדעת שלכולם יהיה שכר (או עונש) בעולם הבא ותהילת נצח בעולם הזה.