תמיד כששואלים אותי מהי ההגדרה הדתית שלי, אני מקפיד לענות 'דתי פתוח'. התשובה השגורה והתיוג האוטומטי של 'ליברלי' חוטאים למציאות מכמה כיוונים. ראשית, כי חלקים רחבים מתוך הציונות הדתית באיזורים מסוימים הם לא ליברלים בהגדרה, וגם לא לייטים כמו שאוהבים לתאר אותם. פעמים רבות הם לא יהיו ליברלים משום שהם מחזיקים בגישה שמרנית יחסית, ובעיקר לא מוצהרת, ואם כבר לתאר אותם, אפשר כדתיים מתונים או מודרניים. שנית, כי ההגדרה הדתית–ישראלית לליברליות, לא תואמת את הפירוש האמריקאי לכך. הליברליות של ישראל היא יותר מסורתית ושמרנית מאשר ליברליות אמריקאית. ושלישית, כי הליברליות הישראלית היא דוגמה נהדרת לאיך לוקחים מונח, עושים בו מעשה מגונה ועוד מתהדרים בשמו.
יש יותר מדי ליברלים בעיני עצמם, שמוכנים לשמוע כל דבר, ובלבד שהוא מתאים לעולם הערכים שלהם ולסתום את הפה או לזלזל בכל השאר. הליברליות המערבית מעמידה במרכז ערכים של חירות הפרט, שוויון זכויות, דמוקרטיה, חופש ביטוי, סובלנות, חופש דת, שוק חופשי, וזכויות אדם. הבעיה היא שהערכים האלה באים לידי מימוש רק בפרשנות מאוד צרה, ונלחמים עליהם באדיקות שמאפיינת יותר ערכים דתיים שמרנים. פעם אחרי פעם ניכר, שאלו המכנים עצמם 'ליברלים' וזוהי ההגדרה האישית והעיקרית שלהם, מתנהגים בדיוק ההיפך מההגדרה המילונית של המונח ובטוחים שבמעשיהם הם מממשים את חזון הנביאים.
כמעט בכל תחום אפשר לראות את הליברליות דה לה שמאטע הזו, שמנוכסת באופן בלעדי לכל אותם שקוראים לעצמם כך, אבל לא פועלים ככאלה. אפשר לראות זאת בשלל דוגמאות, החל מסרטונים בטיקטוק ועד לעצומות והפגנות. איך עולם הערכים המפואר של האדם עצמו לא תואם את ההתנהגות שלו בפועל, ואיך הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו. בעצם, בניגוד לגמל, הליברל דה לה שמאטע רואה רק את עצמו במראה, ובטוח שהוא הנכון והצודק.
זה נגרר פעמים רבות למחוזות האבסורד. הקפיצה מליברליות לפרוגרסיביות, ומשם לאובדן כושר מחשבה וניתוח מציאות, היא לפעמים מהירה ומעידה על כשל לוגי ואירוע מוחי. כמו אותם מפגינים אמריקאים למען עזה מקהילת הלהט"ב, שצועקים לשחרר את פלשתין כשהם בטוחים שאחרי זה תקום פה מדינת מופת מוסלמית של חמאס שתאפשר לכולם זכויות שוות, כולל ללהט"בים, שכמובן יושלכו לכלא.
יש עוד שלל דוגמאות לכך ממגוון שדות חברתיים, ונתחיל דווקא בעולם הדתי. לפני מספר שבועות, הרב אברהם סתיו (הבן של), שנחשב לסמן יחסית ליברלי בעולם ההלכה הדתי לאומי, פרסם טור שבו הביע את עמדתו האישית שלפיה יש איסור הלכתי גורף על גברים לשמוע שירת נשים. כליברל אמיתי, הוא עשה זאת בצורה עדינה, הסביר גם את הדעות האחרות, המורכבות והמחירים שהוא צריך לשלם על ההחלטה הזו, שלא נחשבת פופולרית בקרב המיליה שלו, אבל זו האמת שאליה הוא הגיע.
בניגוד לדעתו של הרב וחברי, אני שומע שירת נשים ועדיין נשאר אדם דתי ומאמין, אבל מכבד מאוד את עמדתו ודעתו שמייצגת רבים בציבור שלי, שאוחזים באותה עמדה. מי שלא כיבד ותקף, היו דווקא אלו מהמחנה הפתוח והנאור והליברלי, שהיו מסוגלים להכיל כנראה כל עמדה התומכת בשירת נשים, אבל לא כזו שאוסרת, בטח לא כשזה מגיע מבפנים, וחוץ מלתקוף אותו שהוא פרימטיבי ולא רלוונטי, היו גם כאלה שטענו שמדובר באדם חולה שזקוק לטיפול. מוזמנים לעיין בכל התגובות אליו לפוסט, מנשים ואנשים שליברליותם אומנותם, אבל פוסלים על הסף את דעתו של הרב. קטונתי מלהיכנס לדעת תורה ולסוגיות הלכתיות, אבל הדיון פה התנהל באופן כל כך רדוד וביקורתי, וזה הכלל הראשון של ליברליות מזוייפת: אתה תוקף לגופו של אדם, לא לגופו של טיעון.
בין נטורי קרתא לנטורי קפלן
בשדה אחר, זה הפוליטי, אפשר להיווכח בכך בשם הקוד: 'ביבי', שמפעיל סוכנים רדומים והופך אנשים משכילים וליברליים למשיחיים, ממש כמו הכינוי הנלוז שהם אוהבים לכנות את המחנה שכנגדם. זו כבר תנועה נפשית עמוקה, שבה אתה מוכר את כל הערכים הנאורים שלך, ומתנהג כאחרון הפשיסטים, ועוד קורא לזה דמוקרטיה. זה כמובן לא כל מחנה הרל"ב, אבל חלקים נכבדים ממנו כבר הפכו את ההתנגדות לערך המכונן של חייהם, תוך ביטול של כל רציונליזציה של המציאות, בין אם היא טובה ובין אם היא פחות.
למרות שהם בטוחים שאין כל קשר - מדם ועד אידאולוגיה - בין נטורי קרתא לנטורי קפלן, האחרונים מתנהגים לעיתים בדיוק כמו הקיצוניים מהחסידות החרדית. בשם אידיאולוגיה מסוימת, הם רואים את המציאות בשחור לבן בלבד, ומוכנים לשרוף הכל, בשביל שרק הערך הזה יהיה נוכח. אבל נטורי קרתא, לפחות לא מקבלים שום פנסיה תקציבית מהמדינה, מה שהופך אותם ספציפית לטיפה יותר מוסריים.
באחת ממערכות הבחירות, הוזמנתי להשתתף בפאנל פוליטי בעיר העברית הראשונה והליברלית מכולם - תל אביב. דווקא שם, בבירת הפתיחות, נציגי מרצ שמעו שהוזמנתי מטעם מפלגת הבית היהודי/המפד"ל/הציונות הדתית/ימינה או מה שלא היה המיתוג דאז, והחליטו שלא רק שהם מחרימים את האירוע, אלא דואגים לכך שכל השאר גם - מה שהוביל לכך שהמארגנים סימסו לי שלצערם בשל הליברליות והפתיחות הם מבטלים את השתתפותי על מנת שהוא יוכל להתקיים. והוא אכן התקיים, במסגרת רעיונית רחבה שנעה בין חד"ש משמאל ליש עתיד מימין.
יש לי מחלוקות עמוקות עם תפיסות הצד שכנגד, אבל כליברל אני אשמח לשמוע ולהתמודד איתן, בוודאי לא להתעלם ובטח שלא להחרים. הפרקטיקה הזו של ביטול והחרמת הצד שכנגד, הפכה לנפוצה יותר ויותר דווקא בחוגים ליברליים, שמהם הציפיה היא ליותר פתיחות ופחות התנהגות שמרנית, שהופכת אותם לבבואה מדויקת של הצד השני, עם טיעונים שלא מחזיקים מים לאור ההתנהלות.
בשדה הבטחוני, נעזוב בצד את כל המשוגעים שכיהנו בתפקידים בכירים ומאז נדמה שהשכל נשאר במדים ושאר הגוף התעופף לאזרחות ללא כל בקרת שיוט. אבל יצא לי להיתקל בסיור שאורגן בשומרון לאחד ממכוני המחקר הביטחוניים המוכרים בישראל. לאחר יום שלם, הם הגיעו לשיחה עם ראש המועצה, ונכנסתי לחזות בחבורה עטורת העוז והגבורה, ובעיקר אבירי הליברליות. ובכן, שיחה לא הייתה וגם לא דיון, אלא בעלי הבית האמיתיים - דהיינו האורחים שהגיעו - העבירו את מרבית הזמן בגלגולי עיניים והטחות שווא. הדיון לא התנהל בשום שדה מקצועי וראוי. הם לא באו לשמוע אלא בעיקר להשמיע, ולא נתנו להוציא מילה. במקום לקיים שיחה, הם העדיפו לקיים פיליבסטר במעמד צד אחד, וזה לא היה מפי האיש שאותו הם באו לשמוע. אנשים בכירים, דיפלומטים לשעבר, חותמי עצומות בהווה, כאלו שהקדישו יום שלם לבוא לראות את השומרון ובזבזו את רובו לא בכדי להכיר אלא כדי להוקיע.
בשדה של הרשתות החברתיות זה הפך כבר לתופעה (לא) מעניינת, בהם אנשים שמכבדים את עצמם מוציאים מהמקלדת שלהם טינופת קשוחה, בכל הזדמנות שהיא. תעשו לפעמים ניסוי, ותיכנסו לפרופיל של מישהו שכתב שורת קללות בתגובה למשהו. תגלו לעיתים קרובות שאותו ביב שופכין שלפניכם, מתהדר בפוסטים של ביקורת אמנות גבוהה ומשתף בסוגיות כמו כמה הדמוקרטיה פה בסכנה. הרשת מלאה באלו שקוראים לעצמם ליברלים אבל כל העמדות שלהם מייצגות קנאות פנאטית לערכים האלה.
דווקא כאדם שמזדהה עם ערכים ליברלים במידה, ומשתדל ככל האפשר לממש את הערכים האלה בחיי היומיום שלי כיהודי, ישראלי ודמוקרטי, חורים לי כל אלו שעושים את הליברליות קרדום לחפור בו. זו בדיוק הסיבה לזילות שההגדרה הזו עברה בישראל ונכשלה בעולם כולו, משום שרואים להם. הליברליות שהפכה לפרוגרסיביות ומשם ל-WOK, הוציאה שם רע בעולם - ואת התוצאות אנחנו רואים ממש עכשיו במגוון מערכות בחירות בארה"ב ובאירופה.
הגיע הזמן להוציא את הליברליות מהקנאים שהשתלטו עליה, ולאפשר לכל מי שרוצה באמת לממש את הערכים האלו בחייו, להתהדר בהם בלי להתבייש מעצמו או ממי שנושא את שמה לשווא.