כשהיינו ילדים, בכל פעם שראינו חיפושית - הרכב, לא החרק - נוסעת או חונה, הראשון שזיהה היה מוריד כאפה לכל האחרים, תוך קריאת הקרב: חיפושית צהובה. גדלנו מעט, אלימות פחות באופנה, אבל ההתרגשות עדיין נשארה ורק התחלפה לטסלה. אותו רכב חשמלי, שעולה פחות או יותר כמו יונדאי מתקדמת, אבל בעיצוב חללי ולבן בוהק, עם מגוון גדאג'טים שהופכים את פונקציות הנהיגה בו לשולית ביותר. בכל פעם שעוברת איזה טסלה ברחוב, מישהו חייב לציין זאת, משל אנחנו בישראל של שנות ה-80 ומאן דהוא הצליח להגניב לפה משהו שהוא לא סובארו DL.
אבל היתרון הגדול של הטסלה, זה שעוד לא אושר בישראל, הוא הנהיגה האוטונומית. הרשת מלאה בסרטונים מחו״ל של נהגים - אם אפשר לקרוא להם ככה למרות שאינם עושים כלום - שנרדמים על ההגה, משחקים בטלפון, מתגלחים במהירות של 100 קמ"ש, ועוד שלל עבירות תנועה שהיו מזכות אותם בימים כתיקונם ב-12 נקודות מינימום, שלילת רישיון במקסימום, ומוות כמעט ודאי. אבל הטסלה מגיבה יותר מהר מהמוח האנושי, ובעצם מאפשרת נהיגה בטוחה עם בינה ממוחשבת, או כמו שנטע ברזילי הגדירה זאת: קלאס באפס מאמץ, או יותר נכון, קלאץ'.
היום שבו הרכבים האוטונומיים יימלאו את הכביש לא רחוק, ותלוי פחות בטכנולוגיה אלא במקבלי ההחלטות והרגולציה, שכמו תמיד מחכים עד שהמציאות תטפח על פניהם ותעקוף אותם בסיבוב. וזה כבר כאן. הרכב שלי, קיה נירו מהסוג הגנרי ביותר של מעמד הביניים, לא רק חשמלי, אלא כבר ילד גדול שנוסע כמעט בכוחות עצמו. הוא שומר לבד על הנתיב כולל תיקוני היגוי. הקונטרול קרוז שלו יודע לשמור מרחק כולל לבלום ולהאיץ עצמאית. והמובילאיי שפעם - והכוונה היא ליחידת הזמן הקרויה שנתיים - היה חידוש גדול, כבר מובנה בתוך המנוע, בלי עיגולים מיותרים שתקועים לך בחלון.
ככה שלא נדרשות יותר מדי התאמות בשביל להפוך את הרכב המשפחתי של כל אחד מאיתנו לאוטונומי. עניין של שנים בודדות, וכולנו פה ניכנס לאוטו בבוקר, ומיד אחרי פיזור הילדים, שכולי תקווה שגם לכך יימצא פיתרון באמצעות רובוט מפזר שיכין גם סנדביצ'ים, נמשיך לישון עד שנגיע למחוז חפצנו. גם בחזור משם, נצפה בפקק תנועה היחיד שבו לא כולם צופרים אלא נוחרים. החיים של כולנו יהיו עם פחות תאונות ועצבים, למרות שנישאר די אותו דבר על הכביש.
לא משום 'מראית עין'
אני מעלה את הסוגיה הזו בפלטפורמה הזו של קהל שרובו שומר שבת, בשביל לחשוב רגע על העתיד. חוץ ממהפיכה טכנולוגית, הדבר יאתגר את העולם הדתי והמסורתי כאחד. הרי יש מגוון של אנשים שכל אחד מסיבותיו שלו היה שמח לשדרג את חוויית השבת שלו בנסיעה ממקום למקום. אחת לים, השני לחמותו, השלישי לבית הכנסת שמרוחק ממנו, והרביעית חייבת לקחת את הילדים שכבר משתגעים בבית בשעון קיץ, והחמישי לברית המילה של האחיין בעיר צפונית. ובדיוק כמו מעלית שבת או הקולנועיות, ובטח בעזרתם האדיבה של מהנדסי צומת למיניהם, נוכל לשים טיימר לרכב – כזה שיידלק כשעה אחרי סיום ארוחת שבת, ייקח אותנו חזרה הביתה בעיר אחרת, ולמחרת בצהריים יידלק שוב עצמאית כמו המזגן שלכם בסלון - וייסע לסבא שכבר שנים לא זכה לראות את הנכדים, ולא בגלל הקורונה.
מבחינה טכנולוגית נטו, אין פה שום הבערת אש, אומרים לי מביני עניין. אפילו ללחוץ על דוושת ההאצה או הבלימה, לא משפיעים כהוא זה על עניין האש בשבת. בכלל, מסתבר שברכב חשמלי אין הבערת אש, אלא סגירת מעגל, שלאחר שהוא נסגר אין בעיה הלכתית להזרים יותר או פחות אלקטרודות בתוכו. (כן, ידוע שהחזון איש פסק שעצם סגירת המעגל החשמלי היא בגדר 'בונה', אבל זו ככל הידוע דעת מעטים).
אם כך, הבעיה היותר מהותית היא לא איסור דאורייתא הפשוט, אלא הכלל החברתי של 'מראית עין'. אפשר לראות את זה באופן ברור וגורף באופציה של הדלקת הטלוויזיה לפני שבת והשארתה פתוחה, דבר שאין איתו בעיה הלכתית, אבל בהחלט נפשית, בלי קשר למוצא הדתי. ועדיין, לא תמצאו כמעט משפחות שיעשו זאת, למרות שהעניין פה קשור יותר רוח השבת. ולכן, השאלה של מראית העין היא קריטית וחשובה עשרות מונים יותר מהתשובה ההלכתית.
כמו במרבית התהיות התיאולוגיות, מסתתר גם רובד חברתי גלוי או נסתר, וההצלחה של 'טסלה שבת' – ואולי בכלל בשמירת כלל המסגרת הדתית שהולכת ומתפקדת בעידן הנוכחי - תלויה בעיקר בכך.
האם נדע להיות פחות ביקורתיים ויותר מפרגנים? האם נוכל להפסיק ללמד זכות ילדותית על כל רכב שנוסע בשבת, בטענה שמדובר ביולדת שנוסעת לבית החולים בשבת? האם נבין שאם המשפחה מהדלת שממול נכנסה לאוטו וממתינה בתוכו בהתאם לכללים היבשים, כנראה שהיא זקוקה לכך? האם נפתח עיניים על כל חובש כיפה וטלית שיוצא מהרכב בשבת, או שפשוט נראה בכך דבר נורמטיבי? בעולם שבו לא רק הטסלה אוטונומית, אלא גם הרצון של כל אחד ואחת. לפעמים מראית העין הופכת להיות עין הרע, שמשמשת לא כחסם מהותי אלא מעמד חברתי, שמונע מאחרים להיכנס לתוך הקודש בלי להרגיש שמקורו בחטא.
זו לא קביעה חד משמעית, אלא תהייה שאני מעלה דווקא פה ועדיף עכשיו, בשביל שנוכל לברר את השאלה הזו לפני שהרכבת בלי הנהג תצא מהתחנה. יש לנו הרבה חברים חילונים או דתל"שים שמגיעים אלינו ברכב לארוחות שבת, כולל קידוש וברכת המזון. אנחנו אוהבים אותם והם אותנו, ולא הייתי מוותר לרגע על נוכחותם וחברתם. לפעמים זה הזמן היחיד בשבוע או בחיים, שבו אפשר להתראות.
באיזה מקום בלב אני מסתכל קדימה ואומר לעצמי, שאם הייתה האופציה ההלכתית וללא מראית עין לפתרונות כאלה בלי חילול שבת מדאורייתא, לא רק שאנחנו והם היינו שמחים, אלא גם הקב״ה.