לצד האסון הכבד של המשפחה שילדתה נשכחה ברכב, ממשיכה להכות גלים הרוצחת השקטה של הילדים, קרי: המרשתת. בעוד המודעות לנושאים טרגיים כמו שכיחת תינוקות ברכבים הולכת ועולה, וכמות הפתרונות הטכנולוגיים גוברת בהתאם, הרי תחום השיימינג והאלימות ברשת, המוביל לפגיעה ולפעמים למוות והתאבדויות ילדים במספרים גבוהים הרבה יותר, עובר לסדר היום. רק בחודש שעבר התפרסם סיפורו המזעזע של טייסן בנץ, בן ה-11, ששם קץ לחייו, בגלל מתיחה ברשת, לאחר שחברתו ביימה התאבדות ברשת חברתית.
המספרים מפחידים
500 מקרי אובדנות מדווחים מידי בשנה בישראל. כרבע מהם ילדים ובני נוער ומסתמנת עלייה מתמדת בשיעור ניסיונות ההתאבדות של צעירים, בעקבות פגיעות במדיה החברתית.
ילדי דור הפייסבוק בישראל הם מהמובילים בעולם בשיעור השימוש ברשתות חברתיות. לתשעים ואחת אחוזים מגילאי 13-17, יש פרופיל ברשת חברתית, והם מבלים למעלה מארבע שעות בממוצע מול המסך, מידי יום. למעלה מעשרים אחוזים מילדי ישראל שנולדו בשנות האלפיים, לא נפגשים עם חבר באופן פיזי אפילו פעם אחת בשבוע, וקרוב למחצית מהילדים בגילאי 10 עד 17 נפגעו מאלימות מילולית ברשת.
ילדי דור הסמארטפון חשופים לאלימות, זוועות, תקיפות מיניות, פורנוגרפיה, גזענות, שנאה והסתה, יותר מכל דור אחר בהיסטוריה, באדיבות התקדמותם הטכנולוגית של העולם והכפר הגלובלי. והנתון הכי מפחיד הוא, כי שבעים ושבעה אחוזים מבין הילדים שהעידו כי היו קורבנות לאלימות ברשת, לא דיווחו על כך לאיש.
גם מי שחושב שביתו הוא מבצרו, ושגיל מבוגר של גולש הינו ערובה לשכל, טועה. שכן הבריונות של שנות האלפיים, חודרת עד לחדרי הילדים, דרך מסכי המחשב והסמארטפונים. אגב, איגוד האינטרנט הישראלי, בדק בשנה האחרונה את נושא האלימות ברשת, ומצא נתון מזעזע: 70 אחוזים מהטוקבקים האלימים ברשת נכתבים ע"י מבוגרים.
מה עושים?
השלב הראשון לפתרון הזוועה דלעיל, הוא להטמיע אצל ההורים את התובנה, כי לתת גישה חופשית לאינטרנט או סמארטפון לילד בלי פיקוח, זה כמו לתת לילד את המפתחות לרכב. הפרחחים שלי אישית מפוקחים ע"י תוכנת SCREEN TIME: זמן הגלישה שלהם מוגבל, כל אפליקציה דורשת אישור, אני מקבל דיווח מלא על זמן הגלישה בכל אתר ואפליקציה מידי יום, וגם התראה + תמונה, כאשר הם מסדרים את חדרם או עושים שיעורי בית, מה שמוסיף להם בונוס של 10 דקות גלישה.
במקביל חשוב לברר, אילו תוכנות הגנה מופעלות במקומות אחרים בהם גולש הילד, החל מהספרייה הציבורית וכלה בבתי החברים, והכי חשוב פשוט לדבר איתם והרבה.