בכפר קטרה שבצפון הודו, תלויות מזה מספר ימים גופותיהן של שתי בנות דודות, בנות 14 ו-15, שעונו ונרצחו בידי כמה גברים. זאת כמחאה של מאות מתושבי האזור שנשארים לשבת מתחת לגופות התלויות, על תגובתה הרפה של המשטרה לרצח.
אם הייתי יכול הייתי תולה בכל עיר ואם ברחבי המדינה את תמונותיהם של מאות הילדים מתחת לגיל 14, שעל פי הערכת המשטרה "בילו" במשך שנים עם אישה בת 40, בקרית גת. וזאת, על מנת שהמציאות המזעזעת הזאת שחלפה כעוד ידיעה חד פעמית בתקשורת, הגורמת לציקצוקים ותו לא, תהפוך למוחשית יותר, לאות לפשיטת הרגל המוסרית והחינוכית העוברת על מדינת היהודים.
תעזבו את תוכנית המע"מ, מלחמות התקציב והמאבק על פינוקי בית הנשיא. פרוז'קטור ענק ואדום נדלק בקרית גת. בכישלון המערכתי שנחשף בדרום צריכים כל ההורים וראשי מערכת החינוך לעסוק באופן מיידי.זה בכלל לא משנה איך מתחלקת האשמה במקרה המזעזע, בין הורי הילדים שלא ידעו או לא עשו כלום במשך שנים, לבין גורמי הרווחה, והאשה שאולי סבלה מבעיות נפשיות. העובדה המצמררת היא, שבמשך שנים מתרחשת טרגדיה אומללה שמופצת ברשתות החברתיות בסדר גודל כזה מתחת לעיניהם של עשרות הורים, אנשי חינוך ונציגי רווחה, פשוט לא יכולה לעבור לסדר היום.
לקחת אחריות
איפה הגורם הממשלתי שייקח אחריות, יעצור הכל ויגיד לא עוד? המחסור המסוכן בערכים, כפי שבא לידי ביטוי בקרית גת, הוא של כולנו. אם ניקח את זה לשפת הביטחון, אפשר לומר שכבר לא מדובר במפגע בודד. המדובר במאות הורים ומערכת שלימה של חינוך ורווחה, שבמקרה הטוב פשוט לא ידעו כלום או לא הקדישו זמן לחינוך ומעקב אחרי ילדיהם, ובמקרה הרע התעלמו.
כבר אמר מי שאמר, שלא צריך רישיון בשביל להיות הורים, אבל אולי הגיע הזמן שמישהו ייקח אחריות על השבילים בהם נוסעים הילדים, ישקיע את המשאבים הנדרשים, ילמד את הנהגים החדשים איך נוסעים, ויפקח עליהם בצעדיהם הראשונים על הכביש. היטיב לתאר את הקשר בין ההשקעה בחינוך הילדים בגיל הצעיר, למעשיהם בהמשך, רבי יהודה אלחריזי: "מלמד בניו חכמה בנערותם, ימצא טובתם בבחרותם, כעץ השדה: אם בראשית השנה תרבה עבודתו, באחריתה - ירבה לך תבואתו".
מהממ"ד תצא תורה
אל מול המקרה המזעזע, לא ניתן שלא להביט בגאווה אל ערוגת החינוך הממלכתי דתי. אמנם יש מקום לביקורת על נושאים כגון תשלומי הורים ואליטיזם חינוכי, ועל כך שגם אל בתי הספר הסרוגים חודרות השפעות המערב, החל מסמים ואלכוהול וכלה באלימות, גם אם במספרים נמוכים מאוד, אך בשורה התחתונה מספיק לראות את מספרי המתנדבים הצעירים במיגזר הדתי ולהאזין לנועם שפתותיהם של ילדים בגילאי 13-14 כמעט בכל בי"ס ממ"ד, על מנת להבין מהי הדרך החינוכית הנכונה, קרי הדרך היהודית, בה מהווים המשאבים הגשמיים והסביבה החינוכית אפקט מסייע, אך רק תוסף לבסיס הרוחני והערכים. חינוך של 'קום ועשה', חינוך יום יומי בו מתבצעת מעורבות אקטיבית בחינוך הילדים.
לעניות דעתי, חלק מהאחריות על כלל ישראל ומהערבות הדתית, כרוכה בעיסוק מסיבי יותר בנושא החינוך. לא בהסתגרות בדלנית אלא בהובלת מהלך ציוני דתי להטמעת ערכים יהודיים בכלל בתי הספר בישראל. הציונות הדתית הרואה ערך אדיר בתרומה לחברה, ופועלת לתקן עוולות ולקדם שיוויון הזדמנויות, צריכה להבין את עומק המשבר החינוכי ולהתייצב בראש המערכה למען כלל ילדי המדינה.