על סיר הבשר

השבת האחרונה היוותה עבורי שיא אישי בקריירה. בו עליתי ממעמד של איש פשוט יושב אוהלים, לדרגה הנשגבת ביותר בציבוריות הישראלית, קרי: כס השיפוט, וזכיתי לשבת על סיר הבשר, שהיה מלא בבשר בקר. היה זה לאחר שנבחרתי לשמש שופט בתחרות הצ'ולנט השנתית של חברי קהילת אריאל המקסימה במודיעין, שהבינו כי הבית היהודי בעיר צועד על קיבתו. לאחר מבחן מקצועי שנע בין הסוג המעושן עם נקניקיות המרגז, לזה המתובל עם הקישקע, זכיתי להטיל כף ולהטביע את חותמי על עולם הקולינריה הישראלי. 

מבט אל עשרות הזאטוטים המסתערים על שולחנות הקידוש העמוסים כל טוב, הבהיר לי את המסע המפואר שעבר השולחן הישראלי מאז קום המדינה. אף ילד לא הגיע עם פנקס קיצוב, או ידע לאיית את המילה 'צנע' (בדקתי). המדובר בדור שלא חווה מחסור, בילדי עידן השפע, היכולים להזמין משלוחי פיצות ככל אשר יעלה על ליבם, ולרכוש כל ממתק שמפתה את חיכם. אין הדבר מובן מאליו בשבוע בו אנו נעים בין זיכרון ההשואה האומה בה קליפת תפוח אדמה הייתה נחשבת להישג, לבין עצמאות המדינה.

מצנע לשפע

כדי להבין את ההצלחה הישראלי ניתן לעקוב (ב-וויז) אחרי המסע הקולינרי שלנו. בשנת 1952 היה המצב כל כך קשה, שלוי אשכול, אז שר החקלאות, פירסם סדרת מודעות  של 'ביטחון תזונתי', המעודדות גידול עצמי של ירקות. חקלאי מדינת ישראל לא היו מסוגלים לספק את הכמות הנדרשת לכל האזרחים. באותן שנות מדיניות צנע, הוגבלה הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה, שבה קיבל מוצרי מזון בסיסיים, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפינקס אישי.

מאסטר שף\מלכת המטבח

בשנת 1965 התקיים הריאליטי בישול הראשון במלון שרתון, ובו חולקו פרסי ענק בסך 2,500 לירות בתחרות 'מלכת המטבח'. אל כס השיפוט התייצבה אשת יו"ר הכנסת, רחל לוז, והתחרות הייתה כל כך קשה, שנבחרו לא אחת, כי אם שתיים: רות ריכטר, מוריה לביולוגיה, מחיפה, עם מנת  'מאפה דג ביין ובמיץ רימונים', שהיא "מרבה להכין לבעלה ולבנה"; ושושנה בכור, דור שלישי בארץ, שהפגיזה עם 'עוף ותוספת חבושים'. בניגוד למאסטר שף, בה אוהבים לבשל שרימפס בחלב אימו, בתחרות דאז, המאכלים הופרדו לבשר ולחלב, מפני שהיה על השופטים לטעום מהם כהלכה. אל אל ישראל.