תופעת ההתגייסות והתמיכה בארגון דאע"ש מסוכנת לא רק בשל האכזריות אותה היא מקדשת בשם האיסלאם, אלא בעיקר על רקע סירובם ההולך ומתמשך של חלק גדל והולך מערביי ישראל לקבל את מרות המדינה הישראלית, והתעקשותם להקצין ולהציב את הלאום הדתי הפלשתיני כראשון במעלה. הצעירים תומכי דעא"ש אינם צומחים יש מאין. הם כולם פרי פעולתם המסיתה והחופשית של גורמי טרור פנימיים: הווקף המוסלמי בהר הבית, ראשי המיליציות המוסלמיות השולטות ביד רמה במזרח ירושלים, הפלג הקיצוני של התנועה האסלמית בצפון, הסלפים, אנשי מסגד 'שאהב א-דין' בנצרת הפועלים כולם באופן חופשי להשרשת הקיצוניות האסלמית בקרב ערביי ישראל ואין עוצר. ככה זה שבכיתות א' במשולש מלמדים ילדים כי חשבון נכון מורכב מחיבול וחיסול. את השטן הישראלי הקטן צריך לגדוע כשהוא קטן.
סרט אמריקאי
הבמאי האמריקאי רוברט אלטמן סיפר בעבר, כי תעשיית הסרטים האמריקנית סיפקה את התחמושת הרעיונית לטרוריסטים. הסרטים הם אלו שהיתוו את הדפוס, הטרוריסטים העתיקו את הסרטים. כל מי שלא חי בסרט מבין כי ב'אביב הערבי' האכזרי המתחולל במזרח התיכון בשנים האחרונות, וצמיחת אירגוני הטרור באזורנו, אשם לא מעט נשיא אומת הסרטים העולמית, ברק חוסיין אובמה. שימו לב מה קרה בכל מקום בו דרכה רגלם הדיפלומטית של האמריקאים: החל בעירק, דרך סוריה, מצרים בדגש על סיני, מאלי, כורדיסטאן, לוב, תימן, לבנון, עזה ואפגניסטן.
בכל מקום שכזה צמחו מספרי ההרוגים, עלו מספרי פיגוע הטרור, וגדלו למימדי מפלצת אירגוני הטרור. אותו אובאמה הנשיא שמחפש 'אסטרטגיה' כשראשיהם של עיתונאים אמריקאיים נערפים בזה אחר זה, ושטען כי אין דבר כזה 'טרור איסלמי', הוא האשם העיקרי בצמיחה אל אירגוני הטרור האסלמים הרצחנים. מי שלא מבין את שפת המזרח התיכון, לעולם לא צריך להתעקש להתערב, ולדבר פעם אחר פעם.
אמנם בסרטים האמריקאים סרקאזם ותשובות מתחכמות תמיד מצליחות לנצח טרוריסטים. אדם אחד שיורה בעשרות מחבלים תמיד מנצח עשרות מחבלים שיורים באדם אחד. וכל לפטופ יד שנייה מנצח מערכות הגנה מתוחכמות. אבל במציאות זה לא ממש כך, ועדיין האמריקאים שסופגים כישלון אחרי כישלון במלחמתם בטרור, ממשיכים להתערב בחיינו, כאילו המדובר בהפקה של סרט עתיר תקציב. אגב, האבסורד הכי גדול הינו, שאותם האמריקאים שמגנים את הסיכולים הממוקדים בישראל, העתיקו את השיטה אחד לאחד בכל מקום בו הם פועלים במזרח התיכון.
שוט לשותה
אגב, מה שיכול להסביר את ההתנהלות הרדיקלית, הינו הסיפור על-אודות האימאם שחלף ליד פאב בלב דמשק וראה אלכוהוליסט יושב על הרצפה ושותה וודקה. "האלכוהול הוא אבי אבות החטא!", אמר האימאם. "מאיפה אתה יודע?", שאל השיכור. "ניסית פעם?". "חס וחלילה", השיב הצדיק. "אז רק אם תנסה ותמשיך להאמין שזה חטא, תהיה אמין בעיניי ואקשיב לך", אמר השיכור. האימאם נידנד את התרבוש שלראשו, חשב קצת ואמר: "אבל איך אוכל לשתות אלכוהול? אנשים יראו אותי והקריירה שלי במסגד תחוסל!". "אני אבקש מהבארמן למזוג לך את זה בכוס תה", הציע השיכור, שאכן נכנס לפאב ופנה לבארמן: "תמזוג לי בבקשה ווודקה בכוס תה". שאל הבארמן: "מה, עוד פעם האימאם?"