ארבע פעמים בשנתיים האחרונות הם התלבשו במיטב מחלצותיהם, צחצחו את הנעליים, לבשו עניבות מהודרות ושמלות מפונפנות וצעדו בהתרגשות אל הבית המפואר ברחוב הנשיא שבשכונת טלביה בירושלים רק על מנת להשתתף בטקס ההמלצות המיותר שנגזר עליהם ועלינו.
הנשיא גם הוא נערך לאירוע, הוא לבש חליפה נקייה, סיפר בדיחות חדשות, שידר את האירוע בדף הפייסבוק שלו ובארשת חשיבות של מי שעליו מוטל גורלה של המדינה קיבל את מצעד הסיעות שהתייצבו בביתו בפנים חתומות של מי שכביכול עדיין לא יודע על מי הוא חייב להמליץ להרכבת הממשלה הבאה.
עוד לפני הטיעונים המרכזיים אם יש סיבה אחת שבגללה צריך לסגור את בית הנשיא לאלתר הרי שמדובר במשחקי ''המלך הוא עירום'' של המלצות הנשיא שמאז ומעולם המליץ על מי שהיה חייב (מי שקיבל את מספר הממליצים הגבוה ביותר). דבר שהיה יכול להגיע לידיעתו של הנשיא גם בסמס של פקידת סעד לא חרוצה במיוחד ולחסוך את הצורך בטקס המטורלל.
בובת ראווה
דווקא ריבי ריבלין הינו מהפוליטיקאים הנחמדים בתולדות התפקיד ואשתו נחמה ז''ל הייתה מהזכיות האמתיות של המערכת הציבורית ועדיין להוציא עשרות מיליוני שקלים מידי שנה על תפקיד שאין בו לא צורך, לא סמכות (אסירים יכול לחון גם שר המשפטים ושגרירים יכול להסמיך שר החוץ) וגם לא כבוד נראה מיותר אפילו לעם הבוחר בציון פעם אחר פעם נציגים שלא מסוגלים להנהיג.
למעשה חוץ מעלות מנופחת של למעלה מ60 מיליון שקלים, צבא של עובדים (בשביל מה בדיוק צריך נשיא מזכיר צבאי ויועץ מדיני), סידור עבודה לפוליטיקאים בפנסיה וסדרת טקסים מעיקים ומשעממים במיוחד אין שום הצדקה להשאיר את המוסד הגוסס בחיים.
מאישים לפוליטיקאים
איזה מהפך לרעה הפך מוסד הנשיאות בישראל. במקור כיהנו בתפקיד אנשי אשכולות שהיו בקונצנזוס. את חיים ויצמן אפרים קציר וחיים הרצוג החליפו פוליטיקאים כגון קצב פרס ריבלין (ואפילו מג'לי והבה ששימש בתפקיד שלושה ימים כשקצב היה בנבצרות ודליה איציק בחו''ל) שראו בתפקיד סידור עבודה עם תנאים מפנקים ומעמדו של המוסד התרסק בהתאם.
הדיון הציבורי האמיתי שצריך להתקיים הוא לא לגבי יחסי נשיא ראש ממשלה שאף אחד מהם לא מביא ממש כבוד למדינה וגם לא לגבי העובדה ששניהם אירחו בסגר ליל הסדר את בני משפחותיהם בבתיהם המפוארים אלא האם בכלל צריך מישהו להתגורר בבתים האלו על חשבוננו.