ארץ אוכלת חייליה

דו"ח אפגני שחקר תקרית ירי שהתרחשה באפגניסטן לפני כחודשיים גילה כי כוחות קומנדו אמריקאים בדו ראיות לאחר שחיסלו חמשת בני משפחה אפגנית. החיילים הוציאו קליעים מגופות הקורבנות וניקו את הפצעים באלכוהול. כוחות נאט"ו פרסמו בעקבות המקרה הודעה לפיה "במקום נמצאו גופות שככל הנראה נרצחו ע"י בני משפחתם".
לאחר פרסום הדו"ח האפגני פרסם דובר נאט"ו התנצלות אך הכחיש כי בוצע טיוח.
הדובר הסביר כי הכוח פעל על סמך מידע מודיעיני מוצק, כי החיילים חשבו שהמדובר באיום וכי הכדורים נלקחו מקירות הבית על מנת לוודא את סוגם.

לא קל להיות חייל לא באפגניסטן ולא בישראל. המציאות הביטחונית הבלתי אפשרית מביאה צעירים לבושי מדים ברחבי העולם לסיטואציות קיצוניות בדרך להגנת מדינתם. אך מסתבר כי לעיתים זוכרים בארה"ב טוב יותר, עבור מה נשלחו החיילים למשימתם הרחק מעבר לקווי הגבול של המדינה, ומגינים עליהם כראוי, בניגוד למתרחש במדינת היהודים.

"מפקד המחסום הרג שני פלסטינים שניסו לתקוף חייל", זעקה בשבוע שעבר כותרת ידיעה בעיתון "הארץ" שעסקה בחייל שהציל את חבריו מידי מחבלים פלסטינים שהסתערו על החיילים עם קלשונים ובקבוק בסמוך לכפר עוורתא מדרום לשכם. במקום לשמוע על ארגונים המשבחים את התנהלות החייל קראנו על פנייתו של ארגון 'בצלם' לצה"ל בדרישה לחקור את הירי הלא מידתי של החיילים.

דו"ח גולדסטון, העמדתם לדין של שני חיילים שהשתמשו בנער עזתי על מנת לפתוח תיק חשוד במבצע 'עופרת יצוקה', הקריאות להעמיד לדין את קציני צה"ל באירופה, הדרישות לקוד אתי , והכותרות המתלהמות כנגד חיילים בצה"ל באמצעי התקשורת הישראליים מצטברים לכדי שנאה עצמית מסוכנת החוצה את כל הגבולות. 

אם יושבי העם בציון נאלצים לשלוח נערים חמושים בני 18 לסמטאות עזה ומפקדים אמיצים בני 20 לג'בלאות בלבנון, מן הראוי שנדע גם להגן עליהם ולגבותם כראוי. 

 האם המחבלים שתקפו את החיילים במחסום שכם אחזו בבקבוקים על מנת להזמין את מפקדם לשולחן ליל הסדר? האם שני החיילים בגילאי ה-20 שיכולים להיכנס לכלא לשלוש שנים בגלל שביקשו להגן על עצמם, ביקשו להרוויח משהו לעצמם? 

מהו המסר המועבר לחיילינו כאשר בעת מלחמה הם צריכים לחשוש מארגוני השמאל ומכלי התקשורת, במקום לחשוב אך ורק על המשימה אליה נשלחו? 

לפני שבוע בלבד הצטרפו למצבת השכול הישראלית משפחותיהם של  רס"ן אלירז פרץ ואילן סביאטקובסקי שנהרגו בקרב עם מחבלים ליד הרצועה ועדיין יש מי שחושבים שאנו חיים בלה-לה לנד וכי אם נפתח את כל המחסומים ונוותר לפלסטינים ייפסק הטרור. זאת כאשר המציאות הישראלית מוכיחה שוב ושוב כי כל ויתור רק מגדיל את כמות ההרוגים הישראלים ומתפרש בצד הפלסטיני כאוזלת יד.

כל מחסום שירד ביהודה ושומרון הגדיל את כמות הפיגועים. יציאת צה"ל מרצועת עזה הובילה להשתלטות החמאס ולקסאמים בדרום, והבריחה מלבנון הובילה להתעצמות החיזבאללה ולמלחמת לבנון השנייה. ועדיין יש מי שלא מבינים שאנו חיים באזור מלחמה.

מאז החליט בית המשפט העליון לבטל את "נוהל שכן'" שהגן על חיילי צה"ל בעת מעצר מבוקשים, התחיל להתגלגל כדור שלג צדקני בו משתמשים כיום מיטב אויבינו מבחוץ ומבפנים על מנת לפגוע בפעילותם של חיילי צה"ל תוך סיכון חייהם וגרימת נזק ממשי לחוסנו הפנימי של עם ישראל וחייליו. 

צו איסור פרסום

פרשיית השב"כ הנמצאת כרגע תחת צו איסור פרסום גורף (לא כולל כל כלי התקשורת באנגלית וגוגל) מוכיחה שוב כמה שנאה עצמית נמצאת בתוך מדינת היהודים.

ב-28.11.08 פורסמה בעיתון 'הארץ' כתבה בה מואשמים הרמטכ"ל ואלוף פיקוד מרכז דאז, יאיר נווה, בחיסול מחבלים בניגוד לעמדת בג"ץ, ואין דוגמה טובה יותר מכתבה זו ומן הקשר שלה לפרשייה הנעלמת בארץ אוכלת חייליה.