חוק הלאום – היסוד של המדינה

יום העצמאות, על פי חלוקת ימי הספירה של הקבלה, נופל בחיבור של 'יסוד שבתפארת'. אין ספור מילים נכתבו בשבעת העשורים האחרונים על המשמעות הזו. לדעתי, חוק הלאום הוא אחד מאותם יסודות אלו. הוא היסוד של מדינת ישראל, הוא היסוד שבתפארת.

ביום ראשון השבוע, 15 במאי, יום הקמת המדינה על פי התאריך הלועזי (ההכרזה הוקדמה ביום לה' באייר, 14 במאי, כדי שלא לחלל את השבת) ישבתי לצפות בתוכנית 'שש עם עודד בן עמי'. המנחה, עודד בן עמי, פתח את התוכנית במסע הסתה נגד חוק הלאום -  והכל בחסות פירסום שמו של גיבור ישראל האמיתי סא"ל מחמוד חיר אל דין. שלושה היו הדוברים באייטם התקשורתי הזה: המראיין עודד בן עמי שכמובן היה בעד שינוי החוק, תא"ל (מיל') אמאל אסאד, זה שלפני 4 שנים כתב בפייסבוק "מהיכן שאבתם את החוצפה לקבוע שייכות של הארץ ליהודים?", והעיתונאי השמאלן אמנון אברמוביץ' - שלושתם כאמור נגד החוק. אף לא אחד מתומכי החוק הוזמן להגיב. איזון ואובייקטיביות נוסח ערוץ 12.

הקשבתי לשלושתם. הם הציגו את החוק באופן מסולף ושקרי, כאילו החוק נותן עדיפות כלשהי לאזרח יהודי על פני אזרח שאינו יהודי – דבר שאין לו זכר ושריד בלשון החוק. כל השלושה התעלמו מחוק יסוד זכויות האדם שמעניק שיוויון מלא לכל אזרחי המדינה. שלושה רמאים ונוכלים. חוק הלאום לא פוגע כהוא זה באיזושהי זכות בסיסית של אזרח שאינו יהודי. לי, כיהודי, החוק לא נותן שום פריבילגיה מיוחדת על פני דרוזי או אפילו ערבי. אין בחוק הלאום סעיף אחד שנותן לאזרח היהודי מעמד עודף על מי שאינו יהודי – ומי שחולק עלי מוזמן לצטט לי סעיף כזה מתוך החוק.

שרת התחבורה מרב מיכאלי צייצה השבוע בטוויטר: "במצע מפלגת העבודה המתחדשת התחייבנו לעיגון מגילת העצמאות שלנו כחוקה, והמצע כולו שואב ממנה את הערכים שהבטחנו לעצמנו בקום המדינה. ״מְדִינַת יִשְׂרָאל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין. תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת; תִּשְׁמֹר עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וְתִהְיֶה נֶאֱמָנָה לְעֶקְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל מְגִלַּת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת״. (הניקוד בציוץ במקור).

אני בעד. אני בהחלט בעד העברת 'חוק יסוד מגילת העצמאות'. כל מה שהשרה מיכאלי ציטטה כאן מקובל עלי לחלוטין – כי מגילת העצמאות מקובלת עלי לחלוטין. אין סתירה בין חוק הלאום למגילת העצמאות. מגילת העצמאות מדברת במפורש על הקמת מדינה יהודית - זה חוק הלאום! היא מדברת על שיוויון זכויות לכל אזרח - זה חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. שני החוקים משלימים זה את זה, לא סותרים זה את זה. כשלא היה חוק הלאום, לא היה האיזון הנדרש בין יהודית ודמוקרטית, מה שאיפשר לשופטי בג"ץ לפסוק באופן פוגעני לאופיה היהודי-ציוני של המדינה.

רק לסבר את האוזן בנוגע למגילת העצמאות: המילה 'יהודי' מופיעה במגילת העצמאות 20 פעם, רובם בנושא הקשר בין העם היהודי וארץ ישראל: "בארץ-ישראל קם העם היהודי... מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה... בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי", ועוד ועוד.

עודד בן עמי, אמאל אסאד ואמנון רובינשטיין הציגו את חוק הלאום באופן מסולף ושקרי – בלי שום תומך החוק שיציג עמדה מנוגדת. איזון ואובייקטיביות נוסח ערוץ 12

המילה 'ערבי' מופיעה פעם אחת בלבד - בקריאה לשלום עם ערביי ארץ ישראל. המילה 'דמוקרטיה' לא מופיעה במגילת העצמאות אף לא פעם אחת. המילה 'שיוויון' מופיעה במגילת העצמאות פעמיים: "תקיים שִׁוְיוֹן זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין"; "על יסוד אזרחות מלאה ושווה" (באותה קריאה לשלום עם העם הערבי).

המילה 'שיוויון' שמופיעה במגילת העצמאות לא מופיעה ב'חוק הלאום', כי אין שיוויון בנושא הלאומי, רק בנושא האזרחי. חוק הלאום מתייחס למדינה, לאופיה ולציביונה, לא לאזרח. חוק יסוד כבוד האדם מתייחס לאדם – שם מקומו של השיוויון. הזכות לשוויון אינה מופיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו – בגלל המפלגות החרדיות. היא הייתה בהצעת החוק אך לא עוגנה בחוק, כי החרדים חששו, מן הסתם בצדק, מהפרשנות שבג"ץ ייתן לנושא השיוויון. עובדה היא שגם במצב בו בחוקי היסוד אין הוראה על השיוויון, הפסיקה במהלך השנים קבעה שהשיוויון נגזר מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כך, גם בלי הוראה חד משמעית בחוק, בעולם המשפט קיים ערך השיוויון.

לכן אין לי בעיה עם חוק יסוד מגילת העצמאות. מעולה! שיחיה בשלום בספר החוקים לצד חוק הלאום הנוכחי. ותחזק ידה של השרה איילת שקד, שבזכות ה'וטו' שלה חוק הלאום יישאר בניסוחו העכשווי, גם בממשלה הנוכחית.

הכניעה לרע"מ

ההסכמה שניתנה לסיעת רע"מ בשבוע שעבר להפוך להחלטה רשמית את נוהל האכיפה הנוגע להרחבת המבנים הלא חוקיים בפזורה הבדואית, בתמורה להמשך תמיכתה של רע"מ בממשלה, הוא אחת הדוגמאות למהלך פסול של הממשלה – כזה שגם תומך ממשלה כמוני מתקשה למצוא לו צידוק מינימלי.

ראשית – הסיבה. אפשר להתווכח אם המיגזר הערבי והדרוזי זקוק לכל הכספים שהממשלה הבטיחה לו – ואני בין אלו שסבורים שרובם מוצדקים, בוודאי כשחלק מהתקציב מופנה למיגזר הדרוזי, זה שמדינת ישראל חייבת לו יותר מלכל מיגזר אחר במדינה. מוצדקת גם הבקשה למימון תשתיות ורווחה בכפר כמו ג'אסר א-זרקא. זה בדיוק השיוויון שצריך לבוא לידי ביטוי בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אפשר להבין שמדינת ישראל לא יכולה להתמודד עם היקפי הבניה הבלתי חוקית בנגב ובגליל ותיאלץ בחירוק שיניים להלבין את רובה בתנאים כאלו או אחרים, כי באמת לא ניתן כיום להרוס עשרות אלפי בתים. בכל המקרים הללו יש סיבות מעשיות לקבל את דרישת רע"מ.

אבל איזו סיבה יש לאפשר הרחבת בניה לא חוקית?

אמת, מדובר בנוהל אכיפה שקבע היועמ"ש כבר לפני חודשיים (ראו ידיעה בהמשך הגיליון). הדרישה של רע"מ כעת היתה להפוך אותו לרשמי באמצעות מכתב רשמי של משרד הרווחה – וזה מה שחמור. לא מדובר ב'רק עוד 20 מטרים מרובעים' כמו שגורמים בממשלה ניסו להסביר השבוע. קחו את ה-20 מ"ר לכל בית, תכפילו במספר הבתים, תכפילו במספר היישובים – ותגלו שמדובר בהרחבה משמעותית מאד של שטחי הפלישה הבדואית.

זו גם טעות פוליטית של הימין בממשלה, בעיקר כשאישור לא מתאזן באיזושהי תמורה לימין - בנושא ההתיישבות הצעירה ביו"ש, למשל. יותר מכל ההסכמות הקודמות בין מרכיבי הקואליציה, את ההחלטה הזו אין דרך אחרת לפרש אלא ככניעה לרע"מ.

פייק תרגום של מג'אדלה

מתנגדי הממשלה הנוכחית, חברי הטובים והאידיאליסטים האמיתיים, קפצו בשבוע שעבר על הדברים שפירסם מנהיג רע"מ מנסור עבאס בפוסט בערבית בפייסבוק. כתב ערוץ 12 מוחמד מג'אדלה תירגם את דבריו של עבאס כ"הפתרון הסופי הוא סיום הכיבוש והקמת המדינה הפלשתינית בגדה המערבית ועזה, ובירתה ירושלים ובליבה מסגד אל-אקצא" (השארתי בכוונה את המונחים המקוריים בהודעתו - ברור שאין דבר כזה 'הגדה המערבית' אלא יהודה ושומרון ו'מסגד אל אקצא' הוא כמובן הר הבית).

אני לא חסיד גדול של מנסור עבאס, כידוע, וזה בלשון המעטה. כמו כל חברי גם אני מייחל לרגע שתקום ממשלה בלי רע"מ ובלי כל השמאל, ממשלת ימין אמיתית מובהקת. אבל העמדה שהציג מנסור עבאס לא חורגת מעמדת השמאל הישראלי הציוני, עמדה לגיטימית שאני וכמוני רוב הציבור כמובן חולק עליה, ואעשה הכל שלעולם לא תתממש ותצא לפועל – אבל לא כופר בלגיטימיות שלה. עבאס לא אמר שמדינת ישראל לא תתקיים. הוא אפילו לא דיבר על מדינת כל אזרחיה. ואת זה הוא ביטא בערבית, לא בעברית.

המשפט שהקפיץ את מתנגדי הממשלה, ובצדק, היה השימוש בביטוי 'הפתרון הסופי'. אבל בבדיקה שערכתי הסתבר שזה היה התרגום של הכתב מוחמד מג'אדלה, לא הדברים שאמר מנסור עבאס. העיתונאי ג'קי חוגי, דובר ערבית על בוריה, כתב לי שעבאס השתמש בביטוי 'פיתרון הקבע' - אלחל אלדאא׳מ - ביטוי שגור בז'רגון הפוליטי. גם סא"ל (מיל') צחי פנטון, איש מודיעין ותיק, מתנגד חריף לממשלה ודובר ערבית שוטפת, אישר שבערבית התרגום הוא 'פתרון הקבע' או 'הפתרון התמידי'. חבר נוסף, גם הוא דובר ערבית שוטפת, כתב לי שלביטוי 'הפתרון הסופי',  יש מונח אחר - אלחל אלנהאא׳י.