לפני מספר שנים ראיתי באקראי בטלוויזיה ראיון עם אדם חרדי, שהתייחס ליום העצמאות. אותו אדם ליגלג על החג הזה, ואמר (ציטוט מהזיכרון): "רק לפני שבועיים חגגנו את יום העצמאות האמיתי, בליל-הסדר. באכילת מצה וחרוסת הזכרנו את קבלת העצמאות האמיתית. פסח – זה חג העצמאות האמיתי של עם ישראל, ולא החג הזה שה'ציויינים' המציאו".
ואני חשבתי אז: כמה הוא צודק – וכמה הוא טועה. פסח אכן הוא חג העצמאות האמיתי, העצמאות שלנו כעם יהודי. ביום העצמאות שנחגוג בשבוע הקרוב נחגוג את עצמאותנו כמדינה יהודית. וכשם שזה לא יכול ללא זה, כך זה לא יכול ללא זה. כמו שאין משמעות לעצמאות מדינית בלי עצמאות דתית, כך אין משמעות לעצמאות דתית בלי עצמאות מדינית. זו תמצית תפיסת הציונות-הדתית. משך אלפיים שנה עם ישראל חי בגולה חיים נכים, חיים פגומים. אלפיים שנה חי העם חיים דתיים, בלי חיים לאומיים. לפני 73 שנים זכינו לחגוג את שני החגים הללו, שאינם סותרים זה את זה כמו שאותו חרדי סבור, אלא משלימים זה את זה: פסח – ויום העצמאות.
מבחני הדמוקרטיה
"מדינה קטנה לעם גדול", הוא שם ספרו החדש של הרב חיים נבון שיצא לאחרונה בהוצאת 'ידיעות ספרים', שם שאין מתאים ממנו לתיאורה של מדינת ישראל. הגם שמדינת ישראל כבר איננה מדינה קטנה כל כך. מדינה עם 9 מיליון תושבים - מתוכם כ-7 מיליון יהודים, 46 אחוז מכלל היהודים בעולם – ניצבת כבר בשורה אחת מבחינת האוכלוסיה עם מדינות מכובדות כמו אוסטריה, שווייץ, פרגוואי, בולגריה, סינגפור, דנמרק, ונורווגיה.
כותרת המשנה של הספר היא "יותר יהודית, פחות כופה: הצעה למדינה יהודית רזה". מבלי להתייחס לעצם התיזה של הרב נבון, שעם רובה אני מסכים לחלוטין – מדינת ישראל צריכה להרפות את האחיזה שלה במעורבות בחיי הפרט והקהילה, כולל בתחום הדתי – מביא הרב נבון כמה רעיונות שמרתק לקרוא אותם דווקא בימים אלו, של ערב יום העצמאות, ושל משבר פוליטי-דמוקרטי שסופו עדיין לא נראה באופק בשעת כתיבת שורות אלו.
וכך כותב הרב נבון (עמ' 77):
"מקובל בארצנו לדבר על חולשתה של הדמוקרטיה הישראלית. למעשה, ההפך הוא הנכון: פלא הוא איך הדמוקרטיה כה חזקה ומושרשת במדינת ישראל. עם הקמת מדינת ישראל היו בעולם כולו רק 24 מדינות בעלות משטר דמוקרטי. ברוב המדינות הצעירות בעולם הדמוקרטיה אינה איתנה כלל. רוב מכריע של מקימי המדינה בא ממדינות לא דמוקרטיות - מדינות מזרח אירופה וארצות האיסלאם. מדוע בחרו אבותינו להקים מיד מוסדות דמוקרטיים ביישוב היהודי? איך קנתה לה הדמוקרטיה שביתה כמשטר הבלעדי של מדינת ישראל, כשזו קמה? הדמוקרטיה הישראלית הצעירה הצליחה לעמוד במבחנים קשים מאד, שקרעו אומות אחרות לגזרים. היא עמדה בקרבות חיצוניים ובמאבקים פנימיים, בקליטת מיליוני עולים ואף ברצח ראש ממשלה ובגירוש רבבת מתיישבים יהודים מבתיהם, בלי שהידרדרה למלחמת אחים אלימה. וכל זה במדינת מהגרים, הנלחמת ללא הרף על קיומה...".
הרב נבון ממשיך ומסביר איך השורשים של הדמוקרטיה הישראלית נמצאים דווקא בקהילות היהודיות בגלות. לא ניכנס להסברו זה. נסתפק בהנאה שבקריאת הניתוח הזה של הדמוקרטיה הישראלית – כאמור, דווקא בימים שנראה שענן כבד מעיב עליה. כמו שהדמוקרטיה הישראלית עמדה במבחנים שהרב נבון מזכיר, נתפלל שתעמוד גם במבחן המשבר הפוליטי המתמשך של ימינו, ותצא ממנו בהצלחה.
מעולם לא היה מצבנו טוב יותר באמת
בשנים האחרונות עשו להם כל מיני לוחמי תש"ח מזדקנים ונרגנים, לבכות ש'לא זו המדינה שחלמנו עליה', ו'איפה האחדות שהיתה ב-48?'. תמיד כשאני שומע את אגדות ה'אחדות שהיתה ב-48' אני לא יכול שלא לגחך. מתי ב-48 היינו מאוחדים, לפני אלטלנה או אחריה? או אולי ב'סזון' כשאנשי הפלמ"ח הסגירו לבריטים את לוחמי האצ"ל והלח"י? זו היתה אחדות?
תצביעו לי בבקשה על תקופה בהיסטוריה בת אלפי השנים של עם ישראל לדורותיו, מימי יציאת מצרים ועד ממשלת נתניהו הרביעית, שבה עם ישראל לא היה מפולג, חצוי, נתון למחנאות ולעימותים פנימיים חסרי מעצורים, לעיתים אפילו אלימים?
אפילו שתי התקופות שנחשבות להכי זוהרות בהיסטוריה של העם היהודי, ימי מלכות שלמה ותקופת החשמונאים, הסתיימו בפילוג נוראי ובמלחמת אחים.
והעם החצוי והמפולג הזה רשם פרקים מפוארים בהיסטוריה העולמית, כולל ההצלחה הכי מסחררת שלו במאה האחרונה – מדינת ישראל.
אני לא ממליץ חלילה להרבות במחלוקות. להיפך. אבל בשנת ה-73 למדינת ישראל, חשוב להגיד את האמת, גם אם היא נשמעת מוזרה: העם היהודי כיום, במדינת ישראל, נמצא באחת התקופות הטובות מבחינתו בהרבה בחינות – גם מבחינת האחדות הפנימית. תקופתנו היא אחת הטובות בהיסטוריה של העם היהודי. אשרינו שזכינו לחיות בה. בוודאי שאנו באחת התקופות הטובות בנושא הזה, מאז קום המדינה. האם בשנים הראשונות למדינה באמת היתה יותר אחדות בעם? מתי זה היה? כשבן-גוריון חתך לתימנים את הפיאות וגנב להם את התינוקות? או כשבגין קרא להמוני חסידיו להסתער באבנים על הכנסת בגלל הסכם השילומים, והם הקשיבו לו? או אולי כשחרדים קיצוניים חטפו את הילד יוסל'ה וחילונים התארגנו לעשות בחרדים שַמות?
השונאים הכי גדולים של נתניהו, במערכת הפוליטית ובציבור, לא יצליחו חרף כל מאמציהם, להגיע לרמת השנאה והמשטמה שרחש בן-גוריון ללוי אשכול בערוב ימי שניהם, או בכלל לרמת העויינות ששררה בין רפ"י ומפא"י באמצע שנות השישים, עוד לפני שהתחיל ה'כיבוש' המפלג-כרוני. או בין יצחק רבין לשמעון פרס כששניהם אחזו בהגה השלטון.
מדינת ישראל, בעשור השמיני לקיומה, נמצאת בעשור הטוב ביותר בתולדותיה – מדינית, ביטחונית, כלכלית, וגם בנושא האחדות הפנימית. ומי שחולק על הקביעה הזו מתבקש לציין עשור בתולדות המדינה שבה מצבנו היה טוב יותר בכל הבחינות שציינתי. נבדוק את העובדות לעומק ונראה מי צודק.
תודה לך, ריבונו של עולם
ביום רביעי שעבר, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כתבה השחקנית נלי תגר בטור השבועי שלה ב'ידיעות אחרונות' את השורות הבאות: "אני חושבת על כל האמהות הצעירות שהיו צריכות לקבל החלטות נוראיות, על איך נתנו ילדים לשכנים וההורים הלכו להתחבא. איזה קושי לא ייאמן. ואני? הייתי מסוגלת פשוט לתת את שני האוצרות שלי לשכנים וללכת מבלי לדעת מה קורה איתם ואם בכלל אראה אותם שוב? האם הייתי מסוגלת פשוט לשלוח את הפעוט בגיל ארבע באיזו רכבת אל הלא נודע? האם הדעת מסוגלת לתפוס דבר כזה?"
ביום הזיכרון לשואה התראיינה ברדיו השחקנית הוותיקה יותר גילה אלמגור-אגמון, וגם היא דיברה על גבורת האמהות בשואה, שהתמודדו עם הצורך למצוא דרכים להגן על ילדיהם תוך גילויי אומץ חסרי תקדים.
עם נלי תגר יש לי מדי פעם שיחות ארוכות וויכוחים פוליטיים, על המצב במדינה ועל הממשלה ועל הקרע החברתי והפוליטי שצובר תאוצה ובכלל איך אפשר להמשיך ככה עם המדינה האהובה על שנינו. לה יש המון טענות נגד ביבי והפוליטיקה בכלל, וגם לי כמובן יש מלוא החופן טענות נגד הפרקליטות, והמשטרה, ובעבר גם נגד השב"כ. כל אחד עם שק הקיטורים של השקפת עולמו.
אבל כשקראתי את הטור שלה, ושמעתי את גילה אלמגור, חשבתי לעצמי מיידית: אחרי שנגמור לקטר על המדינה וביבי והפרקליטות והבירוקרטיה וכמה הכל גרוע כאן, נישא תפילה אמיתית לבורא עולם: תודה לך, ריבונו של עולם, שזכינו לחיות כאן במדינת ישראל העצמאית, מדינת העם היהודי, ויש לנו את הזכות לקטר כאוות נפשנו על שלטון יהודי עצמאי בארצנו.
תודה לך, בורא עולם, שהדאגה העיקרית לילדים שלנו היא אם הוא יאכל כראוי את הבמבה ושלא ייפול מהקרוסלה בטעות. תודה לא-ל שנחסך מאיתנו הגורל של הסבתות שלנו רק לפני 80 שנה – 80 שנה, זה הכל – של אימה אמיתית מפני שלטון רצחני. תודה לך, ריבונו של עולם, שנחסך מאיתנו גורלם של דורות שלמים של יהודים, שחיו תחת שליטים זרים שבכל רגע יכולים להתהפך על העם היהודי. תודה שאיננו חיים בתקופת גירוש ספרד ומסעי הצלב, ופרעות חמלניצקי והפוגרומים באירופה. נניף בגאון את דגל ישראל ביום העצמאות הקרוב, נישא ברכה ותודה על מצבנו – ואז נחזור לקטר בהנאה רבה על המצב במדינה.
יום עצמאות שמח לכל קוראי 'חמוש במקלדת', לכל קוראי 'מצב הרוח' ולכל עם ישראל.