כשיילכו אזרחי ישראל ביום שלישי הבא, ד' בניסן, לקלפיות, כדי לבחור את הכנסת הבאה ואת ממשלת ישראל הבאה, תסתיים מערכת בחירות שנסובה ברובה סביב אישיותם של המנהיגים ("רק לא ביבי", "גנץ לא מתאים" וכו') וסביב פרשיות היסטוריות מהעבר הרחוק או הקרוב ("רכישת הצוללות"). אלא שמעבר לכך קיימת גם השקפת עולם, ישנה אידיאולוגיה. הבחירות הקרובות יהיו משמעותיות ביותר לעתיד השליטה הישראלית ביהודה ושומרון. תוצאות הבחירות עתידות להיות משמעותיות לגבי אחד גורמים המדיניים שהוויכוח עליו נמשך כבר 52 שנה, ולא תם עד היום: הקווים הקרויים 'קווי 67', או בשמם הרשמי: הקו הירוק.
באופן סמלי, הבחירות שישפיעו על הקו הזה מתקיימות בדיוק 70 שנה אחרי שהקו הזה נוצר במפה – ובשטח.
בד' בניסן תש"ט, 3 באפריל 1949, חתמו נציגי ישראל וירדן ב'מלון השושנים' ברודוס על הסכם שביתת-הנשק בין שתי המדינות, וקבעו בכך את הגבול ביניהן למשך 18 שנה. 'הקו הירוק' בין ישראל וירדן נקבע רק מתוך רצון להביא להפסקת הלחימה בהקדם האפשרי, כדי שאפשר יהיה להגיע ברוגע להסכם שלום סופי. בין מנהיגי ישראל וירדן, להזכיר, התקיימו כבר אז מגעים חשאיים לפני המלחמה ואחריה, שנועדו להביא לחתימה על הסכם שלום. מעטים מודעים לכך שבהסכם הזה נאמר מפורשות שקו זה אינו גבול, אלא קו שביתת נשק בלבד. 18 שנה היה הקו המקרי הזה קו גבול בפועל בין ישראל וירדן, על אף שמעולם לא נקבע כך מלכתחילה, ולא היה אמור לשמש כגבול של קבע.
שני ציטוטים מההסכם מוכיחים זאת במפורש. בסעיף קטן 2 מתוך סעיף 2 נכתב: "כן מכירים הצדדים, כי שום תנאי מתנאי ההסכם הזה, לא יחרוץ בשום אופן את זכויותיו, תביעותיו ועמדותיו, של כל אחד מהצדדים ביישובה הסופי של שאלת ארץ ישראל בדרך שלום, באשר תנאי הסכם זה נקבעים מתוך שיקולים צבאיים בלבד". סעיף קטן 9 בתוך סעיף 6: "קווי שביתת הנשק שהוגדרו בסעיפים 5 ו-6 של הסכם זה, נקבעו בהסכמת הצדדים, בלי לחרוץ מראש סדרים טריטוריאליים, או קווי גבול לעתיד לבוא, או תביעות של צד מן הצדדים בעניינים אלה".
חילופי שטחים – כבר לפני 65 שנה
התוואי, כאמור, נקבע על בסיס המציאות האקראית של אותו תאריך – עם חילופי שטחים. במסגרת ההסכם סופחו לישראל חודש אח"כ, בכ"א באייר תש"ט, 20 במאי 1949, יישובי ואדי ערה לשטח מדינת ישראל. בנוסף ניתן לישראל אזור 'המשולש' וכן אזורים נרחבים בין אזור ראש העין וכפר קאסם. ישראל קיבלה גם שטחים באיזור שבו שוכנת היום העיר שוהם, ועד האזור בו שוכנת היום העיר מודיעין. מדינת ישראל הצעירה מסרה בתמורה לירדנים את המורדות הדרומיים של הר חברון.
אחד הסעיפים המעניינים בהסכם: "כפיצוי לכביש בין טול-כרם וקלקיליה הנמסר לרשותה (כיום קטע מכביש 444 בין קיבוץ אייל דרך כוכב-יאיר וצור יגאל לטייבה – ח.ה.), מסכימה ממשלת ישראל לשלם לממשלת ממלכת הירדן ההאשמית את ההוצאות של סלילת כביש חדש, מסוג א', באורך 20 ק"מ". הכספים המועברים לחמאס כיום, מסתבר, אינם רעיון מקורי של מימון האוייב תמורת שקט.
להסכם שביתת הנשק צורף הסכם קודם שנחתם חצי שנה קודם לכן בירושלים, בכ"ח בחשון תש"ט, 30 בנובמבר 1948, בין סא"ל משה דיין, מפקד חטיבת עציוני, ועבדאללה א-תל, המפקד הירדני, אשר קבע את תוואי הגבול שחצה בין שני חלקי העיר, זה שכונה משך 19 שנה 'הקו העירוני'. הקווים הגסים והבלתי-מדוייקים ששורטטו ברישול חצו וביתרו שכונות, רחובות ואף בתים, והיוו מקור לא-אכזב לוויכוחים וסיכסוכים בין המדינות משך 19 שנה, עד מלחמת ששת הימים.
אלו שלהוטים להחזיר את מדינת ישראל לגבולות 'הקו הירוק' מתעלמים מכך שמדובר בקו שאין בו שום היגיון מדיני, ביטחוני, גיאוגרפי או טופוגרפי. זהו קו שנקבע על בסיס מציאות צבאית מקרית, ששררה בתאריך מקרי מסויים. אפילו מבחינת ערביי ארץ-ישראל, הקו חצה בין חמולות שהיו בכפרים שונים, שחלקם נותרו בידי ישראל וחלקם בידי ירדן. טול-כרם, קלקיליה, חבלה ומסחה, נותרו בשטח ירדן. טירה, טייבה, קלנסוואה, ג'לג'וליה, כפר ברא וכפר קאסם, נשארו בשטח ישראל, כמו גם אום אל-פאחם ושאר כפרי ואדי ערה, כל אלו שתושביהם מגדירים עצמם היום בגאווה 'פלשתינים', אך מתנגדים בקולניות ובעקשנות לשוב ולהסתפח למדינה הפלשתינית שהם כל כך רוצים בהקמתה.
מוחקים את הקו הירוק
18 שנה, עד לכ"ו באייר תשכ"ז, 5 ביוני 1967, שימש הקו הזה גבול דה-פקטו בין שתי המדינות, כי שום הסכם אחר לא החליף אותו. מהתאריך הזה גם קיבל את שמו המדיני 'קווי 67' או 'קו ה-4 ביוני'. מחיקת הקו-הירוק החלה מיד אחרי מלחמת ששת הימים. בי"ח בסיוון תשכ"ז, 26 ביוני 1967, החליטה רשמית ממשלת אשכול על סיפוח מזרח ירושלים, ואיחודה של העיר. בכ"ו בתשרי תשכ"ח, 30 באוקטובר 1967, כחמישה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים, וחודש אחרי שהיישוב הראשון ביו"ש, קיבוץ כפר-עציון, כבר עמד על תילו, העביר שר העבודה דאז, יגאל אלון ז"ל, הנחיה בכתב אל מנהל מחלקת המדידות במשרדו, שהיתה אחראית על הדפסת המפות הרשמיות של מדינת ישראל. הנחיית השר, על נייר פשוט שאינו נושא את סמל המדינה ונראית כחלק מתכתובת פנים-משרדית שיגרתית, נגעה לדרך שבה ישורטטו גבולות המדינה. "קווי גבולות המנדט וקווי שביתת הנשק", כתב אלון, "לא יודפסו במפות החדשות". וכך היה. בל' בתשרי תשכ"ח, 3 בנובמבר 1967 אישרה ועדת השרים לענייני ביטחון את עמדתו של יגאל אלון להפסיק לסמן במפות את הקו הירוק, ובמקומו לסמן את קווי הפסקת האש החדשים, שיסומנו בצבע סגול.
המחיקה בוטאה גם בשטח. כיוון שבאותן שנים לא היתה גדר לאורך הגבול, אלא רק שביל פטרול שסימן את הגבול בשטח, לא היה צורך בהחרבת גדר כלשהי (למעט חומת הבטון שחצתה את ירושלים באיזור ממילא, שהופלה מיד עם תום המלחמה, וכמה גדרות תיל חלודות בתוך ירושלים). חיבור כבישים משני צידי הקו ביטא למעשה את מחיקתו בשטח.
מי שהחזירו את הקו הירוק לחיים היו הסכמי אוסלו וגדר ההפרדה – שני פרוייקטים שמאלניים שנועדו מראש לקבוע עובדות בשטח. סיפוח של שטחי יהודה ושומרון, אפילו רק שטחי C, ותנופת בניה מחודשת בכל יישובי יו"ש, הם הדרך היחידה שתביא למחיקה מחודשת של הקו המלאכותי הזה. יחשוב כל אחד מהקוראים לעצמו בהליכתו לקלפי ביום שלישי הקרוב, מיהי המפלגה המתאימה ביותר לקידום היעד, איזו מפלגה לא היתה מעולם מעורבת בנסיגות משטחי א"י, ולא תגלה נכונות לנסיגות כאלו בעתיד – וייתן לה את תמיכתה. יש רק שתי מפלגות כאלו. אני מצביע לימין-החדש בראשות שקד ובנט.
'הטרדה לילית' – מה עם הצד השני?
'מצב הרוח', השבועון שאתם קוראים כעת, היה הראשון שחשף בגיליונו בערב סוכות השנה, את קיומה של יחידה מיוחדת של החמאס הקרויה 'יחידת ההטרדה הלילית', שנועדה לפעול בכל לילה לאורך כל הלילה, כדי להתיש את כוחות צה"ל ואת תושבי עוטף עזה. למרבה הצער והכישלון הישראלי, היחידה הזו נחלה הצלחה: כוחות צה"ל אכן מוטרדים בכל לילה מפעילותם, ותושבי היישובים הקרובים לרצועה מתקשים להירדם מחמת קולות הנפץ העזים שמפעילה היחידה הזו.
אם השיטה הזו כל כך מצליחה – למה שלא נפעיל גם אנחנו 'הטרדה לילית' משלנו נגד תושבי הרצועה? יש לנו אמצעים הרבה יותר טובים. פעם בשעה, מחצות הלילה ועד זריחה, יחצו מטוסי קרב של חיל-האוויר את שמי עזה, דיר אל-בלאח, רפיח וחן יונס בגובה נמוך ובמבערים מלאים. אני מתקשה לדמיין אדם אחד שלא יתעורר משאון הסילונים הללו. יירדמו מחדש – ושוב יתעוררו. כך לילה אחרי לילה, עד שהחמאס יחדל באופן מוחלט את פעילות יחידת ההטרדה שלו. לילה טוב.