רבים מאזרחי ישראל הרגישו השבוע תחושה דומה לזו שהרגישו בדיוק לפני 35 שנה: ארצות הברית מתכננת תקיפה במפרץ הפרסי, כשהתוצאה יכולה להיות ירי טילים על ישראל.
רק שאז לא היה מדובר באיראן, אלא בעיראק, שנתפסה באותן שנים כאוייב יותר משמעותי. בשבוע הבא נציין 35 שנה למלחמת המפרץ – המלחמה הראשונה בה שוגרו טילים על ערי ישראל. אור לב' בשבט תשנ"א, הלילה שבין 16 בינואר ו-17 בינואר 1991, פתחה קואליציה בראשות ארצות הברית, שכללה 34 מדינות, במבצע 'סופה במדבר', שהחל במתקפה אווירית רחבת היקף.
לילה אחד לאחר מכן, החלה עיראק בתקיפת מדינת ישראל באמצעות טילי סקאד. אור ל-ג' בשבט תשנ"א, 18 בינואר 1991, שיגרו העיראקים שמונה טילי סקאד לעבר ישראל. חמישה פגעו באיזור גוש דן, שלושה בחיפה. 39 טילים נורו ממערב עיראק לעבר ישראל, במשך כל ימי מלחמת המפרץ הראשונה, ללא תגובה ישראלית. מספר שבאותם ימים נראה מדהים, והיום היינו קונים אותו בחדווה רבה על רקע עשרות אלפי הרקטות ששוגרו מאז שנת 2001 מרצועת עזה לעבר מדינת ישראל – לפעמים אלפי רקטות ביום אחד - בחלקם רקטות שהגיעו עד גוש דן.
מלחמת המפרץ היתה אחד הניסים שנתן הקב"ה לעם ישראל – ולא בגלל מספר הנפגעים הנמוך מאד כתוצאה מירי הטילים. המלחמה הזו היתה חוליה בשרשרת אירועים שכולם חיסלו איום גרעיני על מדינת ישראל – עד לאיום האיראני, שהוסר בלי קשר לפני שנה, במבצע 'עם כלביא' של מלחמת שמחת תורה, שגם היא היתה נס מתמשך, למרות המכה הכואבת של הפתיחה וריבוי הנפגעים (אבל זה נושא לטור אחר, שכתבתי בעבר).
בשנת 1990, פחות מעשור אחרי שמטוסי חיל האוויר הישראלי השמידו את הכור העיראקי, הצביע המידע המודיעיני על כך, שסדאם חוסיין הצליח לחדש תוכנית להעשרת אורניום, לא באמצעות כור אלא דרך סרכזות (צנטריפוגות), בדיוק כמו האיראנים, בלי שהיתה לישראל אפשרות לעצור אותו. היו לו אמנם רק כמה עשרות סרכזות מתוך אלפים שנדרשים, אבל זה היה הצעד הראשון בדרך הארוכה שנראתה סלולה בפניו.
משה ארנס, שכיהן כשר הביטחון באותה עת, כותב בספרו 'מלחמה ושלום במזרח התיכון' על דיון שקיים ראש הממשלה שמיר איתו ועם ראשי מערכת הביטחון, שבועיים לפני פלישת עיראק לכוויית, ב-18 ביולי 1990: "הדו"ח שקיבלנו היה מבהיל: העיראקים היו על סף יכולת להמשיך בתוכנית הצנטריפוגות שלהם ללא סיוע חיצוני נוסף. אם לא יינקטו צעדים להוריד את תוכנית הצנטריפוגות מן הפסים במהלך החודשים הקרובים, הם ישיגו בטווח הנראה לעין יכולת לייצר אורניום באיכות צבאית, ללא סיוע חיצוני נוסף כלשהו. אז תהיה הדרך לייצור נשק גרעיני פנויה. שלא כמצב לפני שמונה שנים, את התוכנית הזאת אי אפשר היה לעצור באמצעות מהלומה צבאית יחידה..." (עמ' 157).
הכותרת הראשית של עיתון 'הצופה' השבוע לפני 35 שנה, ב' בשבט תשנ"א, 17 בינואר 1991
שבועיים אחרי הדיון בישראל, בעוד הצמרת הישראלית מוטרדת מכך שתוכנית הגרעין העיראקית תתקדם בלי שום יכולת לעצור אותה – לפתע, בלי שום היגיון, בלי שום סיבה נראית לעין, בלי שמישהו יעלה את האפשרות הזאת על דעתו, פלש סדאם חוסיין לכוויית, כבש אותה, וקומם נגדו את כל העולם.
ארצות הברית תחת נשיאותו של ג'ורג' בוש האב, יצאה למלחמה בעיראק. סדאם נאלץ אחרי המלחמה לפתוח את כל המתקנים שלו בפני פקחי האו"ם, ואלו, ביעילות שאינה אופיינית לאו"ם, חדרו למתקנים והצליחו להביא להפסקת פעילותם. בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה נעצרה כל תוכנית הגרעין העיראקית, ולא חודשה יותר. איום גרעיני נוסף על ישראל הוסר.
ה'פייק' שהציל את ישראל מהגרעין הלובי
המלחמה בעיראק לא הצילה את הנשיא ג'ורג' בוש האב ממפלה פוליטית, והוא הפסיד בבחירות לביל קלינטון וירד מהבמה.
אחרי קלינטון, נבחר לנשיאות ג'ורג' בוש הבן. 12 שנה אחרי שהסתיימה מלחמת המפרץ הראשונה, בט"ז אדר ב' תשס"ג, 20 במרץ 2003, פלשה ארה"ב בהנהגת הנשיא ג'ורג' בוש הבן לעיראק, במגמה ברורה להביא לנפילת שלטון סדאם. העילה הרשמית למלחמה הייתה טענה, שסדאם המשיך לפתח נשק להשמדה המונית, העלול לסכן את מדינות האזור ושלום העולם. ראיות לכאורה לטענה זו הוצגו על ידי ממשלת ארצות הברית, בתיאום עם סוכנות הביון המרכזית. עיראק נכבשה בתוך שלושה שבועות. משטרו של סדאם קרס. סדאם עצמו נתפס מאוחר יותר, הועמד לדין והוצא להורג ב-2006.
אלא שהכל כידוע היה בלוף גמור. למרות כל החיפושים הקדחתניים של צבא ארצות הברית ואנשי סוכנות הביון בכל מרחבי עיראק, הם לא הצליחו למצוא איזשהו סימן להימצאות נשק ההשמדה המונית. פקחים שביקרו בעיראק פירסמו בדו"חותיהם שמאז מלחמת המפרץ הראשונה, עיראק לא ייצרה נשק השמדה המוני, וגם צימצמה באופן ניכר את תוכניותיה לייצרו. מלחמת המפרץ השניה היתה, כפי שידוע לכל, מלחמה מיותרת לגמרי, שעירערה עוד יותר את היציבות במפרץ.
אבל למלחמה המיותרת הזו היתה תוצאה בלתי צפויה: היא גרמה לחיל ורעדה אצל שליט לוב דאז מועמר קדאפי, שנחשב אז לשליט בלתי מעורער בארצו, ובצפון אפריקה כולה, ועסק בחשאי בפיתוח נשק להשמדה המונית.
נפילתו של סדאם היתה טראומה אמיתית לקדאפי. הוא היה משוכנע שאחרי סדאם, הוא הבא בתור אצל הנשיא בוש, והחליט למהר ולהציל את עורו. ב-20 בדצמבר 2003 הודיעה לוב, במסר דרמטי ומפתיע, כי תתפרק מכל הנשק להשמדה המונית המצוי ברשותה. קדאפי מיהר להודות, שלוב מפתחת נשק להשמדה המונית, והזמין פקחים בינלאומיים כדי לבדוק ולהשמיד את מלאי הנשק. הפקחים גילו אלפי טונות של נשק כימי, ותוכנית פעילה לפיתוח נשק גרעיני, שהופסקה לחלוטין.
בישראל התקבלה הודעתו של קדאפי בתדהמה מוחלטת. מדינת ישראל לא היתה מודעת כלל לאיום הקיומי מצד הגרעין הלובי, שריחף מעל ראשה. רק אז התברר ששירותי המודיעין של ארה"ב ובריטניה, שבדרך כלל נוהגים להעביר מידע רלוונטי למדינות עמיתות, הסתירו מישראל את המידע על תוכנית הגרעין הלובית, ואת המגעים החשאיים שהתקיימו בין לוב, ארה"ב ובריטניה לחיסולו.
אלמלא המלחמה המיותרת בעיראק שהביאה להפלת סדאם, היה קדאפי ממשיך לפתח את הנשק הגרעיני שלו, בלי שישראל תדע על כך בזמן אמת. ומי יודע מתי היה קדאפי, שלא היה סמל מובהק של שפיות, מחליט להשתמש בנשק הזה; או מה היה קורה עם הנשק הזה בלוב האנרכיסטית וחסרת המשילות בעידן שאחרי קדאפי. בפועל, איום אטומי שריחף מעלינו התאדה, מבלי שננקוף אצבע.
זו היתה הפעם השלישית שבה הוסר איום גרעיני מעל שמי ישראל.
בזכות המהלך של קדאפי הושמד הכור הסורי
חשיפת הגרעין הלובי החלה את המהלך שהוביל להשמדת הכור הסורי.
מי שהיה אחראי לכך הוא יובל שטייניץ, שהיה בקיץ 2004 יו"ר ועדת המשנה למודיעין. בספרו 'קומדיה ממשלתית' הוא מספר, כי בעקבות חשיפת הגרעין הלובי הוא העלה השערה, עדיין חסרת בסיס, שאם הלובים מפתחים נשק גרעיני – מן הסתם גם סוריה בראשות בשאר אסד עושה זאת.
טענתו התקבלה בלגלוג בידי אנשי המודיעין המקצועיים. ראש אמ"ן אלוף אהרון זאבי-פרקש אף הטיח בפניו: "אדוני הפילוסוף! צריך להיות מקצוען במודיעין כדי להבין, שמה שאתה טוען הוא בלתי אפשרי. בתור ראש אמ"ן אני מודיע לך: א. שאין שום פרוייקט גרעין צבאי משמעותי בסוריה; ו-ב. שאילו היה, היינו מגלים אותו מבעוד מועד".
מי שהחליט לאמץ את גישתו ה'פילוסופית' של שטייניץ היה ראש המוסד מאיר דגן, שהקים צוות ייעודי לבחון את האפשרויות שסוריה בונה כור גרעיני. מספר שטייניץ: "שנתיים לאחר מכן, במהלך 2006, החלו סוף-סוף להצטבר ממצאים חדשים, שהביאו את המוסד, וגם את אמ״ן, להכיר בכך שבסוריה אכן מתבצעת פעילות גרעינית בעלת אופי צבאי. ב-2007 כבר הצליחו לוחמי המוסד להשיג מידע משמעותי ביותר שהביא להפללה ברורה, באמצעות מבצע מודיעיני מוצלח שהתרחש על אדמת אירופה".
ההמשך ידוע: ב-6 בספטמבר 2007 לאחר חצות הלילה, בעקבות החלטה אמיצה של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, השמידו מטוסי חיל האוויר את הכור הגרעיני בסוריה. האיום הגרעיני הרביעי על מדינת ישראל הוסר – והכל בזכות צירוף מקרים, או ההשגחה העליונה בשביל יהודים מאמינים, שאיש לא שיער אותם מראש.
אולי בעוד כמה שנים נוכל לסכם את שרשרת האירועים שתסתיים בע"ה בהשמדה מוחלטת, בלי שום יכולת שיקום, של הגרעין האיראני. נחכה בסבלנות.
דברים מפי הגבורה
מי שמחפש ראיות למחלת הנפש של אבירי ה'דמוקרטיה', אלו שמובילים את צעקות ה'דמוקרטיה' ברחובות, קיבל אחת כזו במוצאי השבת שעברה, בנאומה של ד"ר יולנדה יבור מאור עקיבא, בהפגנה בחיפה נגד הממשלה. זו שקראה בנאומה "דין ישראל כדין איראן. זה הזמן. זו שעת כושר".
נאומה הוקדש לצורך להפיל את 'הדיקטטור' – נתניהו כמובן – אבל לא במהלכים דמוקרטים רחמנא ליצלן, אלא בכוחניות של הרחוב. אני מודה שלא ברור לי איך אפשר באותו נאום, כמעט באותה נשימה, לקרוא להפלת 'דיקטטור', ומיד להסביר ש"בחירות הן אופיום להמונים. עוד ספין מבית היוצר של השקרן-בן-שקרן, רעיון עיוועים שנועד לסמם אותנו ולהרדים מחאה אפקטיבית שתוביל להפלתו". הבנתם? מי שדוגל בבחירות דמוקרטיות הוא 'דיקטטור'. מי שאצלו 'בחירות הן אופיום להמונים' (פרפראזה על דבריו של המהפכן אבי הקומוניזם קרל מארקס, 'הדת היא אופיום להמונים'), וקורא לצאת לרחובות כמו באיראן, לצורך 'הפלת הדיקטטור - לא באמצעות בחירות! דיקטטורה לא מפילים בקלפי! דיקטטורה מפילים ברחובות!', הוא כמובן 'דמוקרט' להפליא.
הצידוק שלה למהפכה, כמה לא מפתיע, הוא שישראל היא כבר לא דמוקרטיה אלא דיקטטורה של איש אחד. ועל סמך מה היא מבססת את זה? כך אמרה במפורש בנאומה: "הרשו לי לפתוח בדברים שאמר בדיוק לפני שבוע, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, כבוד השופט אהרון ברק, בניסיון נואש למשוך בכנף בגדנו, רגע לפני החורבן המוחלט: 'ישראל איננה עוד דמוקרטיה ליברלית, אלא שלטון של אדם אחד'".
הנה ההוכחה החותכת, החד משמעית שאי אפשר להתווכח איתה, שישראל כבר לא דמוקרטיה אלא דיקטטורה: אהרון ברק אמר! ממש אמר! הוציא את המילים מהפה שלו. מילה במילה. אהרון ברק אמר בפירוש ש'ישראל איננה עוד דמוקרטיה ליברלית, אלא שלטון של אדם אחד'. הוא ולא אחר אמר את זה. אז איך אפשר בכלל לחשוב אחרת, לדמיין כאילו אנחנו דמוקרטיה, אם כבודו(!!) אמר ש'ישראל איננה עוד דמוקרטיה ליברלית, אלא שלטון של אדם אחד'? למי יש את החוצפה ועזות המצח לחלוק על דברים מפורשים שנאמרו מפי הגבורה, כלומר מפיו של אהרון ברק?
אז מול הלכה לאהרון מסיני, ברור שחייבים לקיים את מצוות "אנחנו מוכרחים לעלות מדרגה, מוכרחים להתעלות לגודל השעה – המחאה הממלכתית והמנומסת חייבת לפנות את מקומה למאבק אזרחי בלתי מתפשר. מאבק קשוח שעלול לגבות מאתנו מחירים אישיים כבדים!". זאת דמוקרטיה!!