כולנו זוכרים איך ערב תוכנית הגירוש מגוש קטיף, ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון ניסתה למתג את התוכנית כמהלך סטרילי נטול הקשר. אחת ההחלטות הראשונות שאדריכלי התוכנית קיבלו היה לכנות את הגירוש בשם הנקי 'תוכנית ההתנתקות'. מאז ועד היום המאבק על שמה של התוכנית לא ירד מהפרק. גירוש או התנתקות. מי שחושב שמדובר בוויכוח טרמינולוגי בלבד, או שהוא מיתמם או שהוא כלל לא מבין באיזה עולם הוא חי. אין צורך ללכת עשרים שנה אחורה כדי למצוא דוגמה לחשיבותם של המילים והשפה. די אם ניזכר איך לפני קצת יותר משנתיים, בתחילת שנת 2023, עת שר המשפטים יריב לוין פירסם את תוכנית הרפורמה המשפטית, מתנגדי התוכנית כינו אותה מיד הפיכה משטרית. מטרתם הייתה ברורה: לנסות ולהפוך את התוכנית לאנטי דמוקרטית, לא לגיטימית, וכך לשדר לכולם שכל פעילות שתיכלל במסגרת המחאה וההתנגדות לתוכנית, היא לגיטימית ולמעשה מחוייבת המציאות.
גם בסכסוך שלנו עם ערביי יש"ע יש למילים משמעויות פוליטיות ואידיאולוגיות. נתחיל בשמם של השטחים המדוברים. אנשי המחנה הלאומי קוראים לשטחים אלה יהודה ושומרון ואילו מחנה השמאל מכנה את האיזורים הללו 'שטחים' או הגדה המערבית. הוויכוח שלנו עם העולם נוגע אפילו בשאלה הבסיסית ביותר: איך מתייחסים לפעילי הטרור? אנחנו קוראים להם מחבלים, לעומת זאת תומכיהם קוראים להם 'לוחמי חופש'. אנחנו זוכרים איך יצחק רבין ניסה לרכך את היחס כלפי היהודים שנרצחו לאחר החתימה על הסכמי אוסלו כשכינה אותם 'קורבנות השלום', בעוד המחנה הלאומי קרא להם בשמם האמיתי 'נרצחי טרור'. יש עוד המון דוגמאות שמראות עד כמה השימוש במילים הוא חלק מהמערכה הגדולה שלנו על האמת, הצדק, העם והארץ.
מכאן יובן שהמילים והשפה הם גם כלים חשובים במלחמת ההסברה שלנו. דוגמית קטנה שקשורה למערכה הצבאית הגדולה שלנו נגד החמאס ברצועת עזה תמחיש את טענתי יותר טוב מכל הסבר ארוך ונפתל. בחודש פברואר 2025, לפני כחצי שנה, יצא נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בהכרזה דרמטית במסיבת עיתונאים יחד עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, על מה שהוא כינה 'תוכנית רילוקיישיין' לתושבי עזה. הכרזה זו הדהימה את כל הקהילה הבינלאומית. אף אחד לא האמין שתוכנית שכזו תזכה לתמיכה של נשיא אמריקאי. מתנגדי המהלך מיהרו להסביר שלא מדובר בתוכנית רילוקיישיין, אלא בתוכנית טרנספר. הם הבינו מיד שיש משקל נכבד לשמה של התוכנית ולמינוח שבו משתמשים. כי בזאת הם צדקו, יש הבדל גדול בין תוכנית רילוקיישיין לתוכנית טרנספר.
הגיע הזמן שמדינת ישראל תנצל את תוכנית הרילוקיישיין של נשיא ארה"ב ותלך צעד אחד רחוק יותר. על ישראל לשנות את השם של היוזמה ל'תוכנית התחלה מחדש' או 'תוכנית הזדמנות שנייה'. ההיגיון שעומד בבסיס שינוי השם לאחת משתי ההצעות שהצגתי, כפול. ראשית, השאלה מי בפוקוס של התוכנית. כשמכנים תוכנית טרנספר, הפוקוס על ישראל שיוזמת מהלך של הרחקת אוכלוסייה אזרחית כדי להרוויח פוליטית-מדינית-צבאית. לעומת זאת 'תוכנית הזדמנות שנייה' או 'תוכנית התחלה חדשה', הפוקוס כולו מתמקד על העזתים. בשמה של התוכנית יש רמיזה שהמטרה הוא לאפשר לעזתים חיים טובים עם התחלה חדשה או הזדמנות שנייה. מי יכול להתנגד לתוכנית כזאת? מי יכול לטעון שמדובר בתוכנית שנועדה להיטיב רק עם ישראל? שם התוכנית מעיד גם על הציבור שירוויח ממנה וגם על מטרתה.
להקשיב לרצון של העזתים עצמם
סיבה נוספת לחשיבות השם 'תוכנית הזדמנות שנייה' או 'תוכנית התחלה חדשה', היא העובדה, שבפעם הראשונה תושבי עזה זוכים להחליט על גורלם בעצמם ולא על ידי כל מיני גורמים אינטרסנטים שמשתמשים בהם כפיונים פוליטיים. בניגוד ל'תוכנית טרנספר' שכל העולם ואשתו הביעו את דעתם השלילית נגדה והתעלמו מעמדת העזתים עצמם, הרי ש'תוכנית התחלה חדשה' או 'תוכנית הזדמנות שנייה', היא תוכנית שלפני הכל מתייחסת לרצונם של העזתים. וכידוע, לפי כל הסקרים של השנה וחצי האחרונות, עולה שלמעלה ממחצית תושבי עזה היו שמחים לעזוב את הרצועה אם הדבר היה מתאפשר להם.
הגיע הזמן שנקשיב לעזתים עצמם וניתן להם לקבוע את גורלם בידם. תוכנית התחלה חדשה או תוכנית הזדמנות שנייה היא בדיוק התוכנית שנותנת את זכות ההחלטה לעזתים עצמם. בלי פוליטיקה חיצונית, ובלי אינטרסים זרים על גבם השחוח של תושבי עזה. ודווקא מזה חוששים מתנגדי 'תוכנית התחלה חדשה' או 'תוכנית ההזדמנות השנייה'. מבחינתם, טובתם של העזתים לא רלוונטית. המטרה שלהם היא ניסיון מתמשך לפגוע באינטרסים של מדינת ישראל. אפילו במחיר הקרבת מעל מיליון עזתים, על מזבח הפגיעה במדינת ישראל.
אגב, ציניות שכזו איננה חדשה כשמדברים על ערביי יש"ע. מאז מלחמת העצמאות ויצירת מחנות הפליטים, ההנהגה המקומית וההנהגה הערבית כולה השתמשה בפליטים כקלף פוליטי מרכזי. העובדה שמיליוני אנשים חיים מעל שבעים ושמונה שנים בפחונים ובתת תנאים, לא מעניינת ולא מזיזה להם. כי לא את טובתם של 'אחיהם' הם רוצים, אלא את הפגיעה במדינת ישראל.
הגיע הזמן שנבין ונשתמש במילים 'הנכונות' ובשפה 'המתאימה' לקידום ההסברה הישראלית. זכרו, אם אוייבינו מחשיבים את המינוחים והמושגים הקשורים לסכסוך שלנו עם ערביי יש"ע, חובתנו להפנים ולהבין ולהתייצב נגדם גם בחזית זו.
ולסיום, אם כבר דיברנו על מינוחים ומושגים, אחרי שנים רבות שהשתמשתי, כמו רובנו, במושג 'פלשתינים', ולאחר שבני העיר לי על כך ובצדק, החלטתי שהגיע הזמן להשתמש במינוח הנכון והמדויק שמתאר אותם בצורה מדוייקת, ומזה זמן התחלתי לקרוא להם בשמם האמיתי: ערביי עזה או ערביי יו"ש או ערביי יש"ע. מי שמאמין שאין עם פלשתיני, חייב להתאים את המינוחים שלו לאמונתו. לכן אִמרו מעתה: "לפי כל הסקרים ערביי עזה תומכים בתוכנית התחלה חדשה".