נדמה לי שלמתבגרים יש זיכרון של דג. לפני שנה בכו לי הקטנים בבית (השמיניסט והשביעיסטית) שהקורונה המבאסת חיסלה להם את התקופה הכי יפה של התיכון: 'אוף, למה דווקא לנו?'
והיום, שנה אחרי ובסמיכות בלתי מקרית לקבלת לוח הבגרויות במייל, אני שומעת מהם מזמורים חדשים: 'איזה באסה שחזרנו ללמוד, מה, באנו לעולם לסבול?'
אחרי שנה וחצי שהם ישבו בסטלה בספה וכילו זמנם מול המקרר והמסך הקטן לסירוגין, וניצלו אפס נקודה אפס אפס אחד אחוז מהפוטנציאל האינטלקטואלי הטמון בהם, כשכל הרחבת האופקים שלהם בשנה וחצי הסתכמה בלמידה כיצד נכנסים לזום, ומנטרלים את המצלמה וממשיכים לישון - סוף סוף הקורונה מראה סימני גסיסה, ותפילותינו נענו בחסדי ה', והילדים חזרו לפקוד את מוסדות החינוך, וכבר אני שומעת מהם תלונות על החיים הקשים.
נזכרתי בסוגיה שדנו בה בשולחן השבת בשבוע שעבר: האם נוח לו לאדם שנברא, או שלא? שאלה שהעסיקה את הלל ושמאי שנתיים וחצי תמימות (עובדה מדהימה כשלעצמה!). האם טוב שבאנו לעולם או לא? בית הלל סברו ש'נוח לו לאדם שנברא' ובית שמאי טענו הפוך: 'נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא'. אחרי פולמוס ממושך, עמדת בית שמאי זו שמתקבלת.
בום!
פתאום מספרים לנו שבעצם... חברים, סליחה, נפלה טעות קטנה, אל תיקחו את זה קשה... אבל חבל שהגעתם ומוטב שלא הייתם באים לעולם, ככה בגדול. מסקנה די מטלטלת לומר אותה לאנשים שכבר נולדו והם כאן. אז מה אנחנו עושים פה? מה זהו? מתפזרים?
האמת היא, שעל צרותיהם של המתבגרים בסך הכל אנו מגיבים בחיוך. עומס הבגרויות, לימודי הנהיגה שנקטעו באיבם עקב הסגרים החוזרים ונשנים, עיכוב בבחירת ישיבה גבוהה או ישיבת הסדר, גיבושים לצה"ל שנדחו. קצת בלבול ועתיד מעורפל עוד לא הרגו אף אחד. באמת שזה לא סוף העולם.
מבט חטוף על סביבתנו והקשבה למהדורת חדשות אחת, מלמדים אותנו על משברים, כאבים וקשיים אמיתיים, שפוקדים אנשים שנלחמים להחזיק ראש מעל המים. הם אולי הוכחה חיה לכך ש'נוח לו לאדם שלא נברא, יותר משנברא'.
איך שאלו המתבגרים? - 'מה, באנו לעולם לסבול?'. אז נוח או לא נוח לאדם שנברא?
כנראה שנוח זה לא. לא סתם נבחרה המילה 'נוח' כמאפיין של הימצאות האדם בעולם. החיים בעולם הזה הם לא נוחים. נקודה. יש מישהו שפספס את זה בינינו? מי שמחפש פה רק נוחות הוא בבעיה כי במסע החיים הוא יפגוש הרבה חוסר נוחות בלבושים שונים (חמודים המתבגרים, אבל לו"ז צפוף ועומס בבגרויות לא נכללים בקטגוריה של 'לא נוח'. רק אומרת).
בבריאת העולם בסיום כל יום נאמר: "וירא אלוקים כי טוב" ורק ביום השישי לאחר בריאת האדם נאמר: "וירא אלוקים... הנה טוב מאוד". ה' בכבודו סובר, שטוב מאוד שהאדם נברא. אז איך בית שמאי באים ואומרים שנוח לו לאדם שלא נברא?
יש כאן דקות שראוי שנבחין בה. לא נוח לאדם שנברא, אבל זה טוב ואפילו טוב מאוד עבורו שהוא בא לעולם.
בשבוע המיוחד הזה, בו התייחדנו עם החיילים ונפגעי פעולות האיבה הקדושים שמסרו את גופם ואת נפשם ובכך אפשרו לנו את החיים כאן, אנו מבינים היטב שלא נוח בכלל להיות ולחיות פה, אבל זה לטובתנו ולצמיחתנו והצלחנו והקמנו מדינה והיא טובה מאוד. חג עצמאות שמח וטוב שאתם פה. בעצם, טוב מאוד!
מילים טובות, מחמאות והצעות שידוכים לילדים שלי:
Alontali100@gmail.com