השבוע ישבתי בתור אצל האופטומטריסט, כדי לוודא האם אני צריכה להחליף את האייפון (11) החדש שלי ולבדוק מהי הסיבה הבלתי מוסברת, שפתאום באמצע שנות ה-40 שלי, האותיות החלו להתעמעם לי (לדעתי יש פה מחדל של 'אפל', אבל הנושא בבדיקה).
מולי ישבה אישה שלא הפסיקה לנעוץ בי מבטים. ככלות הכל אני לבושה בחולצת סוף מסלול של נוב' 19 ומסכה משתלטת על רוב פניי, כך שכנראה המראה הנוכחי שלי הוא לא זה שהרשים אותה במיוחד. הסתכלתי על עצמי וחיפשתי איזושהי תקלה, כמו: חולצה הפוכה, גרביים לא תואמות, ולא. הכל היה נראה סביר יחסית למי שהרגע שלפה עצמה מהניקיון ומהבישולים לחג.
לפתע היא פנתה אליי ואמרה לי את המשפט ההזוי הבא: "איזה מסכנים אתם!"; קודם כל הייתי לבד ואני גם לא בהריון, לכן אין שום סיבה לפנות אלי בלשון רבים. הסתכלתי מסביבי ובאמת שלא הבנתי למי דבריה מכוונים.
עניתי לה: "מסכנים? מי?" והיא השיבה: "אתם, אתם" (יעני אל תחפשי מסביבך, התכוונתי בדיוק אלייך).
"מי זה אתם?" ניסיתי להבין. כי אולי בתור אצל האופטומטריסט יש אנשים שרואים כפול, זאת תופעה מוכרת, סך הכל.
"הדתיים מהבית!" היא ירתה לעברי. הופההה... מישהי מרימה לי פה להנחתה. מה עכשיו? מלחמה? באמת שאין לי כוח. אני עוד צריכה לחזור הביתה לסיים את המשימות הרבות הממתינות לי. להיכנס לפולמוסים? באמת ביום אחר. שלא תחשבי שאני מתחמקת, בואי נפתח יומן (דיברתי ביני לבין עצמי).
"למה אנחנו מסכנים לדעתך?", התעקשתי לברר (כאילו שיכולתי לעבור לסדר היום אחרי כזאת הרמה להנחתה).
"כי חסרה אצלכם ההתלהבות מה' יתברך, מהתורה הקדושה ומקיום המצוות".
עכשיו הבנתי. האישה הזאת כנראה חוזרת בתשובה והיא מיד זיהתה עליי שאני דתייה מבית (איזה עוד אישה תלך עם חולצת סוף מסלול של החייל שלה ברחוב, אם לא דוסית מהבית).
ראשית, צודקת, חשבתי לעצמי. אין כמו האמת, גם כשהיא כואבת. חסרה בנו ההתלהבות שקיימת אצל החוזרים בתשובה, אין מה לומר. הנהנתי לעברה ובסיעתא דשמיא בדיוק קראו בשמי להיכנס לבדיקה וניצלתי מוויכוח שאולי בשלב ההוכחות לא הייתי יוצאת טוב.
נסעתי הביתה מהורהרת: אנחנו (הדתיים מבית) לא מתלהבים מבורא עולם כמוהם (החוזרים בתשובה, שגילו את האור ביום בהיר אחד)?
אז כל אותם חוזרים בתשובה שאני מעריכה ביותר את הדרך ואת התהליכים שהם עוברים, שימו לב:
ראשית, אנחנו סופר מתלהבים מבורא עולם. אני אישית מאוהבת בטאטע ומתלהבת מטובו ומחסדיו בכל יום ויום וזה רק הולך ומתגבר עם השנים. הקשר שלנו, של הקב"ה ושלי הוא כמו יין, משתבח עם הזמן, ב"ה.
שנית, במה אנחנו שונים מכם? במראה החיצוני? (נכון אין לי שביס המורכב משלוש שכבות, ואולי גם לא יהיה לי, ואולי כן).
שלישית, אנחנו גם רוקדים, שמחים ומתלהבים (אולי לא על גגות של סוואנות ישנות, שזה מקסים בעיניי). אני אישית מאוד אוהבת לרקוד, אולי לא על גגות ומכסי מנועים, אבל ב'שלום עליכם' בליל שבת או סתם כשהשמחה משתלטת עלי.
כולנו עבריינים
והדבר הכי חשוב והוא מוגש כשירות לציבור הדתי מבית (בחינם, בשלב זה):
אנחנו הדתיים מהבית, הרואים את האבות שלנו הולכים לבית הכנסת שלוש פעמים ביום, כמו 'מצוות אנשים מלומדה' אולי, למעלה מארבעים וחמישים שנה, זה דבר שיש בהחלט מקום להעריך ולהעריץ אותו. על אף שזה בהחלט יכול להיראות פעולה הנעשית על 'טייס אוטומט'.
אבל מה עם ההתמדה שבזה? היא בהחלט ראויה לשבח.
וכאשר אנחנו, הדור של היום, מרגישים דעיכה בהתלהבות בעבודת ה', אנחנו עושים פעולות על מנת להמציא את עצמנו מחדש: מחליטים להיות גם 'ברסלבים', ללמוד ליקוטי מוהר"ן. אני אישית ביקרתי את 'רבינו' באומן, שלוש פעמים והיד עוד נטויה. אנחנו לומדים חסידות. חלקנו יוצאות לשנת שבתון וכדי לוודא שהשוטף לא שוטף אותנו. אנחנו נרשמות למדרשה להתחזק בלימוד התורה. הגברים לומדים בכולל בימים חמישי או שישי, וזה בדיוק עונה על הציווי: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים".
אנחנו נהיות 'קוקניקיות', שטותניקיות ומה לא, עושות הכל כדי לעלות בקודש. וכל זה כי נולדנו דתיים ודתיות מהבית, מה נעשה.
אבל נראה שאת העניין הזה הקב"ה פתר בתחילת תפילת 'כל נדרי' במילים: "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". זהו, סגרנו את הפינה הזאת תודה לא-ל, כולנו עבריינים. אלה שבילו בשבתות בחוף הים וקעקעו נחש על כתף שמאל ואלה שרצו להפגין נגד חנין זועבי והחמיצו את תפילת מנחה ולפעמים גם את ערבית. כולנו לא שמרו על הלשון ומעדנו פה ושם.
בקיצור, הקב"ה מיישר קו: חברים יקרים, כולכם 'עבריינים', אז תנוחו.
עכשיו כשיום כיפור פה, הגענו לרגע האמת. כל 'העבריינים' מקבלים הזדמנות של פעם בשנה, לשוב אל ה' ולהתחיל מההתחלה. להתחיל דף חלק, לבן וטהור.
נראה לי שלדתיים מבית יש מה ללמוד מהחוזרים בתשובה, ולחוזרים בתשובה יש מה ללמוד מהדתיים מבית, והכי חשוב - ה' יתברך אוהב ומקבל את כולם.
יהי רצון שנצא זכאים בדין, ושתהיה לכולנו שנה של בשורות טובות, בע"ה.
מילים טובות, מחמאות והצעות שידוכים לילדיי:
Talmazav10@gmail.com