אוגוסט מזדחל לאיטו ואני שואלת את עצמי - מה ההיפך של הביטוי 'הזמן עף כשנהנים'?!?
ובאופן כללי, מזמן לא שמעתי מיפה. בן דוד. אני מקווה שהיא בחופשה. כאמור, האוצר והיא, לא בזוגיות מי יודע מה, ויש לי תחושה שאנחנו עוד נשמע מהם בקרוב.
מרגע זה ואילך, אני מניחה את רוח הבדיחותא בצד, ומבקשת מכולכם את הקשבת הלב.
מסתובבים בקרבנו מאות אלפי ישראלים נכים חדשים (בדרגות שונות), גברים ונשים מכל הגילאים. והם שקופים, בלתי ידועים ואף חסרי הגדרה רשמית, בעת הזאת. מדובר בכל אותם מחלימי הקורונה אשר נותרו עם תסמיני 'פוסט קורונה' (המכונה: Long Covid). עבור רובם, לא מדובר במצב שהחל לאחר מחלת הקורונה, כי אם במחלה אחת ממושכת, שתסמיניה פגעו בהם בעת מחלת הקורונה, אך הם המשיכו לסבול מהתסמינים גם לאחר שנמצאו שליליים לנגיף (ולכאורה החלימו). למעשה, הם פשוט לא החלימו. עדיין.
המחקרים שנעשו עד כה בנושא, לא מחדשים לנו הרבה. עולם הרפואה נאלץ להתמודד לראשונה עם מחלת הקורונה ולהבין את השלכותיה קצרות הטווח וארוכות הטווח, כאשר האתגר הגדול הוא למצוא טיפול למחלימי הקורונה שמדווחים על מגוון רחב של תסמינים שמפריעים להם לחזור לשגרת יומם ולשוב לתפקודם הרגיל.
חלק ניכר מהתסמינים המובהקים הם: ירידה דרסטית במשקל, בלבול בדיבור ובקשב, דיכאון, פגיעה בזיכרון לטווח קצר (איפה שמתי את המפתח?), בעיות נשימה, סימנים של טרום שבץ מוחי, פגיעה בשינת הלילה (לעיתים ערות של שלושה ימים ברצף), קהות חושים, כאבי שרירים ומפרקים, כאבי ראש חזקים, דפיקות לב מואצות, עייפות וחולשה קיצונית, נשירת שיער, כאבי גרון ואוזניים, סחרחורות, שיבוש משמעותי בתפקוד היומיומי ועוד.
שימו לב(!): הרשימה הארוכה שהבאתי כאן, כוללת ביחד תסמינים ספורדיים של מגוון מחלות. רק שבפוסט הקורונה, הם מופיעים בבת אחת וזה בהחלט מבהיל.
חברה סיפרה לי שבעקבות פוסט הקורונה שפקד את בעלה, היא לא יכולה להפקיד בידיו את התינוקת, אפילו לשעה אחת. מחשש שישכח, יתבלבל או לא ישים לב. הוא כבר לא אחראי כבעבר. ומאז הוא לא עובד. היא המפרנסת היחידה בבית.
הרשויות והמוסד לביטוח לאומי עוד לא מצאו לכל האנשים האלה הגדרה ומשבצת מתאימים. בבתי המשפט הם חוסים תחת אירוע שקרוי - 'כוח עליון'. ההכרה המשפטית במחלת הקורונה כ'כוח עליון', פוטרת מפיצוי לכל נפגעיה (כדין: צונאמי, הצפות, שריפות וכדו'). בבית המשפט העליון הובעו דעות המבקשות להגמיש את הגישה להגדרת 'כוח עליון'. אבל דעות מרוככות אלה, לא הפכו להלכה מחייבת.
אנשי פוסט הקורונה פתחו קבוצות פייסבוק, רגע לפני שהם חשבו שהם מאבדים את שפיותם. שם הם גילו שותפים לצרה. המוני אדם אשר חווים סבל יומיומי כמותם, כבר שנה וחצי (פלוס ומינוס). אנשים כמוהם, שהסביבה הקרובה שלהם מרימה עליהם גבה ולא מצליחה להכיל ולהבין באמת מה השתבש אצלם, ומדוע הפכו לנטל על בני ביתם (בשל היעדר תפקוד). הרפואה מדברת על תסמינים שנמשכים כחודש עד חצי שנה, כאשר בפועל יש כאלה שעוד מעט סוגרים שנתיים במצב הזה.
אז מה באתי להגיד? באתי לזעוק את הזעקה הדמומה שלהם.
מהרשויות - הם צריכים הכרה, טיפול מסודר ומסובסד.
וכאשר אנו נתקל בהם ברחוב, סביר להניח שלא נזהה אותם. אז קצת סבלנות. הֲכָלָה וחמלה יכולים לעזור. באופן כללי.