דודה שלי גידלה שלושה בנים קטנטנים, צמודים בגיל. בכל אירוע משפחתי השתרכה מאחוריה חבורת גברברים קטנים חסרי מנוח שתמיד רבו, התווכחו וצעקו בקולי קולות. האנרגיה סביבם הייתה בתזוזה כל הזמן. כשאני נזכרת בשלישיית הפורעים של דודתי, התמונה שעולה לי בראש, היא אותו ענן אבק רוחש שהדמויות התקוטטו בתוכו בסרטים המצויירים ומידי פעם הציצו ממנו יד או רגל חבוטה.
ערב אחד צפיתי בה משכיבה אותם לישון. אחד הניח ראש על הכרית, השני התגלגל עליו לגמרי בטעות והשלישי צרח: "חם לי!"; בקיצור, משימה מועדת לכישלון. לפתע נשמעה צווחה: "אמא תגידי לו, הוא עושה לי פו". הדודה נגשה לבנה הבכור והתחננה: "בבקשה, תפסיק לעשות לו פו", והוא ענה: "לא עשיתי כלום, רק נשמתי".
דודתי הסתובבה אלי ושמחה שיש לה עם מי לחלוק את המידע החשוב: "מפריע לו שאח שלו נושם, הבנת?"; הבנתי לגמרי.
השבוע נתקלתי בשאלה שמישהו העלה לרשת: "האם יש דרך לחיות מבלי לפגוע בשום דבר, בן אדם או בעל חיים?" עצרתי לחשוב. ברור, הרי רובנו אנשים טובים המשתדלים לעשות טוב.
במחשבה שנייה, הייתכן? אפשר לחיות חיים שלמים בלי לפגוע במישהו או במשהו?
עצם קיומנו על אדמת הארץ עוד לפני שהתחלנו בכלל לעשות כאן בלגן, כבר הפריע לחצי מהיקום. אבל אין צורך להרחיק נדוד עד לעמלק או איראן. לכו על השכן, שבכל התכנסות משפחתית מתקשר להתלונן שזה מפריע לו לישון.
יצאנו לפארק ודרכנו על הדשא: פגענו בטבע. רכבנו באופניים והרגנו גמל שלמה: פגענו בחי. נסענו לעבודה ברכב: פגענו בסביבה. השתתפנו ב'על האש' עם החבר'ה: פגענו בפרה, כבשה ותרנגולת חסרות ישע. התקלחנו לשבת וחיסלנו את המים החמים: פגענו במי שעוד לא התקלח ובאבא שצורח על כולם. ילדת תינוק עם עיניים ירוקות: פגעת בגיסתך. עשית דיאטה וירדת עשרה קילו: פגעת באחותך שאמרה לך: "איך רזית, יא רעה". עצם קיומנו כאן על הכדור מהווה פגיעה בסביבה ללא כל כוונה מצידנו.
מה עושים?
כל עוד אנחנו חיים, כנראה שלא נוכל להימנע מפגיעה בלתי מודעת בסביבה (נדרוך בטעות על נמלה או שלא נחייך לחמות בליל הסדר אחרי חצות), וכנראה שתמיד יימצא מי שיתבאס כשנקבל קידום בעבודה, כשנצא עם החתיך של השבט או כשהמנייה שהשקענו בה תקפוץ ב-400 אחוז תוך שעתיים. זה לא שלנו ולא בשליטתנו. לעומת זאת, בכוחנו למזער את הפגיעה המודעת שלנו באנשים, בחי, בצומח ובעולם המקיף אותנו.
כבר בבריאת העולם הקב"ה העמיד את האדם בפני העצים בגן עדן ואמר לו: "כל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך, שלא תקלקל ותחריב את עולמי". למרות שקיימת בנו הנטייה להרוס, זה באחריותנו להיות מודעים, לעשות השתדלות ולמזער פגיעה בסובב אותנו.
עוד לפני גרטה טונברי האקטיביסטית השוודית, נושאת דגל עצירת ההתחממות הגלובלית, דנו בנושא הוגי דעות ובעלי מוסר בכל הזמנים. למשל, הפילוסוף אלברט שוויצר שכתב על עקרון ה'הערצה לחיים'. לטענתו, הציוויליזציה המערבית נמצאת במצב של ריקבון, לאחר שבמשך דורות נטשה את עקרונותיה האתיים. שווייצר האמין כי הכבוד לחיים, הוא עיקרון נעלה.
אז מה, ממחר כולנו צמחונים?
נתחיל בכבוד האדם, בהמשך נוריד את ההמבורגר מהתפריט ואולי גם נקנה רכב חשמלי.
יש לאן לשאוף.
הרצאות, סדנאות והנחיית אירועים:
Talmazav10@gmail.com