אל תיקחו לנו את האהבה

מה יהיה אתנו? 

כל שנה אני מכריזה שזאת השנה האחרונה בה נצום בתשעה באב, ואז בום: מגיעים תשעת הימים, ואני כבר מבינה לאן זה הולך. לפחות לא יוכלו לטעון כנגדי שלא ציפיתי, כי ועוד איך ציפיתי וגם שיגעתי את כל מי שהיה בסביבתי. 

במשך שנים רבות הלבשתי את ילדַי בערב תשעה באב, מקטון ועד גדול, בבגדי חג לבנים. בזמן שכולם היו מגיעים לבית הכנסת עם עפר (מהגינה) לראשם, שרפרף בידיהם, גוררים רגליים עם נעלי קרוקס (החיקוי), לבושים בבגדים שלא כובסו שבועיים (שווה קמפיין גוועלד משל עצמו), רק ילדיי הזכים התכוננו לבואו של המשיח לבושים למשעי, מצוחצחים ומסורקים, מאושרים ומלאי תקווה. כי ככה ראוי לקבל את פני משיח צדקנו.  

הם המתינו לו עם אופניים בש"ג, עם שלט 'ברוך הבא מלך המשיח'. ולא, הם לא חב"דניקים. וכל שנה בצאת הצום, נאלצתי לכנס אותם בסלון ולבשר להם שהשנה זה לא קרה ושאני ממש מתנצלת. עשינו כל מה שיכולנו וכנראה שלא נעלה מחר עם עז לירושלים, עם האוטו הגדול של סבא (קייטנות כרגיל, סורי).

אני רק שאלה: למה צריך לעבור את כל זה? 

הידעתם? בארצות הברית גילו שבני אדם ננשכים יותר על ידי אנשים מאשר על ידי נחשים או עכברים. ולמה עובדה שולית זו גורמת לי לבעתה? כי כל מה שקורה בארצות הברית, כעבור עשור וקצת מגיע אלינו. אז בואו נאהב אחד את השני ודי. הרבה יותר קשה וזולל אנרגיה לשנוא (צפו בערוץ הכנסת שתי דקות רצופות). אתם יודעים כמה אכזבות, משברי אמון וטיפולים זה היה חוסך לי? 

אני חוששת שכאשר הוא יגיע בסוף, המשיח, וידפוק על דלתנו, הילדים יהיו שקועים באייפון ובטאבלטים, ומבלי להרים ראש בכלל הם ישאלו אותו: "אתה המשיח? תוכיח שאתה לא רובוט!"

ואם בתשעה באב ובהיעדר אהבת ישראל עסקינן, השבוע הוכיתי בתדהמה. כנראה שהטור שלנו תופס תאוצה הרבה מעל המשוער. מסתבר שלאחר פרסום הדברים שכתבתי על הרבי מאפטא (גיליון 640), שתחום עיסוקו לפי הויקיפדיה היה 'אהבת ישראל', הוסרה עובדה מדהימה זו על ידי מאן דהוא (ותודה לקורא הנאמן שטרח לעדכן אותי). 

יש כאן עליית מדרגה רצינית: אנחנו על המפה חברים. אפקט הפרפר או העטלף בוואהן, מה שתעדיפו. אנשים חשובים כנראה נמנים בין קוראי הטור, ולא רק זה. הם אינם מסתפקים ברפרוף מנומנם בעיתוננו במנח פרקדן על הכורסה בסלון, אחרי הקיגל והצ'ולנט (או הג'חנון) של שבת. לא ולא, הם קוראים בשקיקה ובדריכות כל תג ותג ושומרים את העיתון בצד, על מנת לטפל בו ביום ראשון. 

מי הוא זה אשר מלאו ליבו לעשות כן? למה להסיר עובדה כל כך מחנכת, מרשימה ומספקת השראה לדורות רבים של יהודים, שיתחקו אחר הרבי מאפטא ויילכו בדרך של אהבת ישראל? לעורכי הויקיפדיה פתרונים.

מסקנות: 

1. טור קטן מספיק כדי לשנות ערך בויקיפדיה (וואלה) 
2. הדרך מהשוליים למרכז יכולה להיות קצרה.
3. טור הוא כמו מעשה יהושע – לא גרנדיוזי ולא מפוצץ, מעשה קטן אבל יומיומי.

היום יותר מתמיד אנו מבינים שאהבת ישראל צריכה להיות תחום העיסוק של כולנו. 

אלבר קאמי אמר פעם: "אני מכיר רק בחובה אחת, וזאת החובה לאהוב", אהבתי.

מילים טובות, מחמאות והצעות שידוכים לילדיי:

Talmazav10@gmail.com